במלאת מ"ב שנים לאדמו"ר הרה"ק רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל ערך בנו האדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא שליט"א הילולא רבתי בבית המדרש "משכיל לדוד" מיסודו של בעל ההילולא ברובע ב' באשדוד אשר שם קבע את תפילותיו.
בית המדרש היה מלא מפה לפה, באורחים רבים מכל רחבי הארץ וגם מחו"ל וכן שורה של רבנים חשובים ראשי כוללים ישבו בשולחן המזרח להשתתף בהילולא של האי קדישא, חסידא ופרישא כשרבים מביניהם נושאים עיממם סיפורה הוד ומפות אשר זכו בזכות בעל ההילולא זצוק"ל.
עם היכנסו של כ"ק האדמו"ר רבי רפאל שליט"א נטלו ידים לסעודת מצוה כשלאחר מכן הציבור הגדול עבר בהמוניו בסך לקבל כוס של ברכה וברכת לחיים.
במהלך סעודת המצוה הס הושלך בקהל, עת נשא דברות קודש בנו ממשיך דרכו האדמו"ר הרה"צ רבי רפאל אבוחצירא שליט"א והעלה את דמותו הטמירה ועבודתו בקודש של אביו סידנא בבא מאיר זצוק"ל .
בדבריו אמר: אבינו רבינו התעטר בכל המידות החמודות והדגולות שמנו חכמים, ביניהם מדת הכרת הטוב אשר היתה יסוד רם מאוד בשבילי דרכם הטהורה של אבותינו הק', ורבינו הק' אימצה והתהלך בה, וראה במידה זו כלי חשוב לעבודת ה', כי על ידה ילמד להכיר גדולת חסדיו יתברך, וכאשר הפליגו חז"ל וחכמי המוסר בשבח מידה זו המורה על פנימיות האדם והיתה באמנה איתו, וכל אדם אשר נהג בטובת עין עימו או עם בניו, זכר חסדו וטובתו לאורך ימים ושנים, והחזיק לו טובה ותמיד ביקש להשיב לו כגמולו הטוב בעין טובה, והרעיף עליו טללי ברכות והאיר לו פנים בכל הזדמנות, מידה נעלה זו השריש והטביע בבניו היקרים, כהנהגה ישרה אשר יבור לו האדם וממנה תוצאות אורח חיים.
היה מכין ומטהר עצמו לכבוד שבת המלכה. בערב שבת קודם חצות טבל עלה ונתקדש בקדושה יתרה מהארת קדושת שבת מלכתא, התעטף בבגדי לבן ומראהו כמראה מלאך, לכבוד ולתפארת כמו שנאמר אצל מעלת הכהן שהיו פניו מאירים כלפידים, וכפי שמתואר אצל הכה"ג כאשר לבש בגדי כהונה ונכנס לפני ולפנים המשיכו עליו קדושה עליונה ואפילו חיות הקודש היו בוערות כמראה האש נגדו, אשר החיות תרפינה כנפיהם ובשתיים מכסים פניהם.
בהגיע ימי המועדים לששון ושמחה, נהרא עילאית פשטה על פניו, ובזריזות של מצוה חגר על מתניו, לעמוד על המשמר לקיים כל פרטיה ודקדוקיה של קדושת הזמנים וכל הנהגותיו בקודש בכל מועד וחג הינו קובע ברכה לעצמו.
בהתקרב חג המצות נתן דעתו וליבו מבעוד מועד להיות מוכן ומזומן לליל התקדש חג בדחילו ורחימו, לקיים כל פרטי המצוות בהידור רב, ולכל העומדים במחיצתו חשו כי אפפוהו רעיוני קודש, ובהכינו סדר המערכה של סדר הקערה היתה בכוונה מכוונת כל סימן וסימן על מקומו יונח, ליישר מעשיו אליבא דמארי דרזין. וכל הנהגת הסדר בדביקות גדולה ובשמחה עילאית כאילו הוא יצא ממצרים, ומשמיע חידושי תורה מענינא דיומא ומתבלם בדברי רבותינו חכמי הדורות ומאורי החסידות בחן ובטוב טעם ובשבח סיפור יציאת מצרים, ומעורר עניני הגאולה, ומעלת אליהו הנביא מבשר טוב.
בימיו האחרונים לפני חג הפסח, על אף התגברות חולשת גופו הטהור, נפשו איוותה לעשות רצון יוצרו והיה ניכר דאגת הצדיק בדבר קיום מצוות הפסח כהלכתו וכחוקותיו, והתאמץ בכל עז לעמוד על משמר הקודש, ולהסב על השולחן כמצות היום, פניו נהרו כזוהר החמה מהארת קדושת החג, והעומדים סביבו כמעט לא יכלו להביט בפניו כי קרן אור פניו בקדושה עילאית, כל השולחן הטהור וסדר והקערה היו ערוכים כמנהגו על פי קודשו, ועם הופעת החג ניכר כי רעיוניו משוטטות בעולמות טמירים ברזי אור גאולת מצרים המתנוצצים בלילה הזה לילה כיום יאיר באור יקרות.
בניו הצדיקים היו מסיבים סביבו ועיניהם נשואות לכל תנועה של אביהם הקדוש והטהור לירד לעומקי כוונותיו ולמלא רצון צדיק בשלמות, עין לא ראתה מראה הוד כלילה קדוש זה, פיו פתח בחכמה בקידוש היום במאמץ עילאי כסדר סימנים שנתנו חכמים קדש ורחץ וכו', ונפשו חשקה לקיים מצוות הלילה בסיפור יציאת מצרים אכילת מצה ומרור וארבע כוסות, חש כי במצב גופו שתיית היין תכבד עליו, הורה לאחד מבניו הצדיקים כי ישתה עבורו עוד כוס בנוסף על שלו בבחינת פיו כפי, ומחשבתו הטהורה מצטרפת למעשה, בבחינת גדול עומד על גביו, וכוונותיו בשבילי דשמיא התחברו לכלל מעשה המצוות.
עם סיום הסדר הקדוש באמירת שיר השירים שהוא קדש קדשים ובו נרמזים קשר נשמות הצדיקים עם השכינה הקדושה, נשמתו הטהורה קיבלה הארה מצור מחצבתה, וביום שני דחוה"מ עלתה לגנזי מרומים במקום הצפון לצדיקים, כמלאך מליץ טוב על כלל ישראל בחיי חיותו גדולים צדיקים – בעומדם בגן עדנם להיות מליץ יושר לפני כסא הכבוד ויגן עלינו ועל כל עמו בית ישראל ושנזכה לגאולה השלמה בקרוב במהרה דידן.
זה פלא ונפלא לראות בן קדושים ממשיך דרך אבותיו הקדושים. עם כל המעלות הטובות מידות טהורות עדינות חכמה קדושה ענוה. גאונותחכמה ופועל ישועות מתוך אהבת ישראל וכל זה בצניעות רבה מאוד אשרינו שזכינו