בסופ"ש האחרון זכיתי לשהות באתרא קדישא מירון, ליבי שותת דם לנוכח המראות הקשים שעיניי ראו.. על הפגיעה ברבי שמעון.. סגרו את רבי שמעון בכלא.. מכל הצדדים ומכל הפינות שחלילה לא יוכלו להתקרב אפילו במעט..
העלטה המפחידה ששררה במקום הזכירה לי ימים אפלים ביותר בהיסטוריה, פניהם החמורות סבר של השומרים בעמדות השמירה העבירה צמרמורת בגווי ורק היו חסרים כלבי שמירה שהיו משלימים את התיאורים הזוועתיים של ניצולי המחנות…
רבי שמעון, לראות ככה את הציון הקדוש שלך… לבכות ולא להאמין..נראה היה כאילו שערי שמים ננעלו יחד עם נעילת הציון… אבא, מה עשו לך?..
והיה ביום השישי, בשעות לפנו"ב החלו השוטרים לעזוב את המקום ולפרק את עמדות השמירה, גדודים גדודים של שוטרים נראו עוזבים את ההר בתחושת סיפוק מחרידה… הנה הצלחנו..
אבל, לא! לא המנעולים , לא הגדרות, ולא החומות יכלו לעמוד בפני ההשתוקקות, הכמיהה ,והגעגועים לרבי שמעון.. כולם ביחד בידיים חשופות פתחו את כל המחסומים, המנעולים, ואת כל הרתיכות שריתכו מכל עברי הציון הקדוש.. הרגשנו כמו שקיבלנו את הכותל בחזרה… הר הבית בידינו…
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, תפילת שחרית החלה כותיקין בהתעוררות ובהרגשה עיליאית ללא חשמל פיזי אך עם זרם חשמל רוחני הולך וגובר.. בהמשך היום חזר החשמל רק להיכל הציון, אך חס ושלום לא לחדרי הנוחיות בחצר ולא לחדר הקפה של הצדיק שר החסד הרב שרגא שניצר המוסר את נפשו משך כל השנה למען הציון הקדוש והעולים מירונה.
קשה היה לראות אותו באבלו, ולחשוב כי באבחת מכתב אחד קטן קטעו ממנו את מכונת ההנשמה – מפעל חייו המחלק אלפי מנות חמות לבאים אל הציון החל מחלב לקפה וכלה באוכל חם המוגש בשפע רחב לכל דכפיין חינם אין כסף כי הרי אבא אוהב לראות את ילדיו שבעים…
אך עם זאת לא יהודי כר' שרגא יישבר, ובמסירות נפש עמד בקור המקפיא תחת גשם שוטף ברוחות עזות באוהל הרעוע שהקימו בשטח ההדלקה של חצר הקודש באיאן
וחילק ביד רחבה אוכל ושתייה לאלפים שבאו במשך כל שעות היממה ורקדו לכבוד רבי שמעון, לילדי החאלקה, להוריהם המסורים שהיטלטלו שעות בדרכים באי וודאות אבל זכו להגיע למירון, ילד טהור אך מלאו לו 3 כל כך רצה לשמוח ולרקוד בחגיגות יחד עם הסבא והסבתא הדוד והדודה, אך הילד רואה מלחמה.!! שוטרים, פרשים, אלות, ומדים..
ואז ראיתי אותו, את הילד הקט שימעלה, זועק בבכיה לאביו, טאטי, למה? למה? האם היו מנסים לעשות את זה למסגד להבדיל אלפי הבדלות??
—
בליל שבת ראיתי אותם שוב בחצר הציון והקשבתי לשיחתם: האבא רכן אל בנו מחמדו ואמר לו, שימעלה יקירי, ראה, ראה כמה אנשי חסד יש בדורינו, לאורך כל יום שישי אנשים טובים בתוך עובדי המתחם ביניהם גם העובדים הדרוזים עבדו קשה ולאט לאט הצליחו להחזיר את החשמל למקום, בזכותם התאפשרה התפילה במרפסת הכהנים וכך נהנו עוד מאות מתפללים להתפלל בנחת בשבת באור ובחימום.. כה מרגש. מי לא רוצה לעמוד לצד רבי שמעון….
אכשר דרא, ולא חסרים אנשי חסד שעושים פעולות גדולות כל השנה כדי לשרת את הציבור הרחב איני רוצה לפרט על פעולות רבות שאני מכיר כדי לא חלילה לגרום לנזק אבל זאת צריך לדעת כל עסקן או בעל קשרים בניהול מתחם הציון: אסור פשוט אסור לכם לעבור על סדר היום על הזלזול והפגיעה בקודש הקדשים רבי שמעון! רבי שמעון מזמין את מי שמגיע אליו, הוא נהנה לראות שמתפללים, רוקדים, אוכלים, ושותים. אתם צריכים להשתדל יותר למען מתחמי החסד הפועלים במקום לאורך מעגל השנה יום ולילה לא ישבותו.
וחשוב שתדעו, הכל יכול לעבוד ביחד עם ניקיון ואחזקה ברמה גבוהה ללא כל סיכון לציבור לראות את חדר הקפה שמשרת שנים ע"ג שנים בנאמנות את כל העמך עשרות שנים ברציפות סגור על מנעול ובריח בגלל שלא רצו לסדר להם חשמל פצע את הלב…
לראות את כל החדרים מעל הציון שאליהם מגיעים כל שבת אנשים צדיקים עובדי ה' באמת ופרושים מהעולם הזה, שבאו לרבי שמעון להתעלות אבל נחשו מה, גם להם לא היה להם חשמל ונאלצו לקפוא בקור… אין לתאר.
עליכם מוטלת החובה שהיא זכות: לא לעמוד מנגד! תזעקו! תלחמו! תגנו! על הבית! על רבי שמעון! על עם ישראל!





















פשוט התחילו עם הרשב"י. שר הדתות לא ידע עם מי הוא מתחיל הוא עוד יזחול על ארבע לבקש סליחה
לא לעניין ולא חכם לרוץ ולהשוות הכל לשואה.
זה לא המצב וברוך השם.
.
בהחלט צריך להאבק להלחם בלי כפפות, על כל השתלטות מכוערת של השלטון היהודופובי הכושל הזה, שכל מאבקיו רק נגד היהדות
מוחה על בזיון התורה אוי לנו
חובה קדושה על כל אחד למחות ולצעוק על בזיון הגדול שנעשה דווקא בארץ הקודש
צריך לבכות על כך בזיון התורה בזיון התנא הקדוש רבי שמעון צריך להתחזק בתורה להוסיף עוד שעות של תורה
רק הערה קטנטנה, ההשוואה לניצולי המחנות קצת לא במקום.
באופן כללי, המאמר יפה מאוד ונכון.
אבא מה עשו לך!! הר הבית נעול על מסגר ובריח. .. שוטרים חמורי סבר עומדים בכניסה ולא נותנים לאף יהודי להתקרב למקום… רק לבני השפחה יכולים להיכנס ולהסתובב בחופשיות ולטמא את המקום הקדוש…
אוי! אבא אוהב שיהודים באים לבקר אותו בביתו… אך שמים אותו בכלא! לא נותנים ליהודים להיכנס… לא מאפשרים להם להקריב קרבנות… געוואלד!!
איך יהודי יכול להשאר שווה נפש מול ביזיון הקודש הזה?! ולא, לא מדובר על ציון הרשב"י במירון (שגם על זה צריך להצטער), מדובר על הר הקודש האמיתי – רחם על ציון כי היא בית חיינו!
הר הקודש, ציון המצויינת, קודש הקודשים, מה נורא המקום הזה, אלו מקצת מן הביטויים שבמקור נאמרו על הר בית קדשנו ותפארתנו ביתו האמיתי של אבינו, והיום… מצאו תחליפים אחרים!!!
איך יהודי יכול לשתוק על חילול הקודש האמיתי ששועלים על שתיים – בני השפחה – מחללים מידי יום, ולמחות על חילול הקודש המדומה?!
איך נוכל לראות כבלע את הקודש ולהחריש?!
בל נשכח שרשב"י הוא זה שאמר בשלשה דברים מאסו ישראל ואין מראין להם סימן גאולה עד שיחזרו ויבקשו שלשתן וחד מנייהו בית המקדש…
ויעויין בחת"ס עה"ת סוף פר' אמור, מה שכתב על עניין זה ממש.
אמת לאמיתה
צריך לחזור בתשובה