"עלינו לאוטובוס, לא ידענו שום דבר מעבר לזה" • מסע בעקבות הפליטים היהודים

תקופת פרוץ המלחמה באוקראינה סיפקה רגעים דרמטיים וקורעי לב, האוקראינים ובהם הקהילות היהודיות, סרבו להאמין שרוסיה תפלוש למדינתם עד שטנקים נראו ברחובות הערים. ברגע אחד הפכה המדינה למלכודת ממנה מיליוני אזרחים מנסים להימלט. ההתקדמות הרוסית המהירה הביאה לכאוס גם בדרכים הבין עירוניות ובמעברי הגבול. בעתות משבר מתגלה עם ישראל בתפארתו. הרצון לסייע ולהציל את עשרות אלפי היהודים שחיו באוקראינה עד לערב המלחמה הביא להתגייסות כוללת, אך נראה שהפעם עזרה מרחוק לא ממש יכלה לסייע, וסיפור ההימלטות מאוקראינה הדגיש את הפסוק "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק".

'השכן הקרוב' הייתה הקהילה היהודית במולדובה בראשות הרב הראשי של המדינה, הרב פנחס זלצמן שליט"א, שהפכה לכתובת הראשונית של עשרות אלפי יהודים נמלטים. במסגרת מגזין החג של 'חדשות JDN', יצאנו לסיור במקום בו התרחשה הדרמה, פגשנו את האנשים שעמדו מאחורי המבצע המורכב, שוחחנו עם הפליטים שעברו במקום, וגם עם אלה שהמשיכו למדינות אחרות. שמענו את הסיפורים המרגשים, רשמנו את רגעי השמחה וגם את אלה שפחות. בתום המסע הצלחנו להבין את גודל הנס, כשהדמויות המתאימות היו במקום ובזמן הנכון כדי להציל בסיעתא דשמיא אלפי יהודים.

את המסע במולדובה אנו פותחים בקהילה היהודית שבעיר הבירה קישינב, המקום שהיה למרכז העצבים של מבצע חילוץ היהודים מאוקראינה המופגזת שקט ופסטורלי עכשיו, בחצר המרכזית של מתחם הקהילה שהיה מלא עד אפס מקום בפליטים שבאו לאכול אוכל כשר אחרי ימים של מסע, עסוקים בהכנות לקראת ראש השנה, עשרות משפחות ישתתפו בסעודות שמארגנת הקהילה. כשאני נכנס למשרדי הקהילה אני מבין ששקט ופסטורליות אלה מושגים של קיימים אצל הרב זלצמן, כעת הוא יושב ודואג למעבר בטוח של עשרות אלפי יהודים דווקא לצד האוקראיני, בדרך ל'קיבוץ הגדול' בציונו של רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הרב זלצמן בראיון לכותב השורות. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

"אני לא הייתי ממליץ למי ששואל אותי אם ללכת בזמן המלחמה לאוקראינה, אבל אני לא יכול להתעלם מיהודי שמבקש עזרה", מסנן לי הרב בין שיחה עם שגריר ישראל במולדובה לנתינת הוראה לאנשיו בגבול בניסיון לשחרר קבוצה שנתקעה בשל בעיות בדרכונים. אני מתיישב בפינת החדר כדי להתרשם מהפעילות ומנסה לדמיין איך המערך עבד פה כשההמון ברח מאוקראינה. נראה שנוסחה המנצחת שהובילה להצלחה בניהול זרם הפליטים מאוקראינה, ובאותה מידה בהכנסת המתפללים לראש השנה באומן, זאת האהבת ישראל שמובילה את השיקולים. "אני חסיד סלונים", מודה הרב זלצמן, "אבל דווקא מחב"ד למדתי שאנחנו מוכחים לעזור לכל יהודי בלי לבדוק מאיזה קהילה הוא מגיע והאם הוא מקפיד על 'גארטל' בתפילה".

רוב הישראלים שהגיעו השנה לאומן עברו דרך מולדובה, אצל רובם המעבר היה ללא תקלות מיוחדות, לחמ"ל הזמני שהקים הרב זלצמן מגיעים המקרים החריגים, כאלה שמצריכים פתרונות יצירתיים. הצד האוקראיני בגבול נמצא במצב של מלחמה, פקידי הממשל פוסלים כניסה על כל טעות קטנה שהעוברים בגבול עושים. כאן נכנס הרב ומפעיל את קשריו כדי לפתור את הבעיות. במקרים אחרים יעזור הרב זלצמן ליהודים שקיבלו סירוב כניסה בעקבות אירועים מהעבר, "בחסדי ה', במיוחד אחרי מבצע חילוץ היהודים מאוקראינה, בנינו מערכת יחסים מיוחדת עם כלל הגורמים שמאפשרת לעזור גם במקרים חריגים מאוד".

בהמשך המסע נקיים ראיון נרחב עם הרב זלצמן בו הוא מתייחס לאירועי השנה האחרונה (הראיון המלא יפורסם מחר במגזין החג של 'חדשות JDN'), בפרק הזה אנו מנסים להבין בשיחה עם הפליטים האוקראינים שהפכו להיות חלק מהקהילה היהודית במולדובה את המסלול שהעביר עשרות אלפי פליטים תחת אש אל מקום מבטחים תוך ימים אחדים.

ספקא דאורייתא לחומרא

עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לפני כשמונה חודשים, בעוד הכוחות של צבא רוסיה העמיקו את אחיזתם בתוך אוקראינה, זרמו מאות משפחות יהודיות מאוקראינה לעבר הגבול המולדבי ונקלטו על ידי הקהילה היהודיות המקומית. המדינות שגובלות עם אוקראינה התקשו לקלוט את אלפי הפליטים, קהילה קטנה יחסית כמו שהייתה אז הקהילה היהודית במולדובה וודאי שאינה יכולה להתמודד באופן טבעי עם עשרות אלפי פליטים שמגיעים אליה בתוך ימים, אך כאן קדמה החלטה דרמטית שקיבל הרב זלצמן מספר שבועות קודם לכן, כאשר רוב העולם עדיין זלזל במודיעין המערבי שטען כי פניו של פוטין לפלישה.

"ספקא דאורייתא לחומרא", אלה המילים שהובילו את הרב זלצמן להשקיע מיליוני יורו במערך שיקלוט פליטים יהודים שבועות לפני הפלישה הרוסית. "גם אם המודיעין המערבי צודק וגם אם לא, לנו יש ציווי שבענייני פיקוח נפש אנחנו לא עושים הנחות", שחזר הרב את מה שהוביל אותו להחלטה שבזמנה לא הייתה מובנת, אך בהמשך התבררה כהחלטה שעזרה לעשרות אלפי פליטים.

הרב הראשי לישראל, הגר"ד לאו שליט"א בביקור לחיזוק הפליטים והמתנדבים. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

כך, עוד קודם לפרוץ הקרבות, נערכה הקהילה היהודית המקומית כדי לסייע ליהודי אוקראינה והישראלים המתגוררים באזורי הקרבות, עם עשרות טונות של מזון וציוד רפואי וחתימה על הסכמים עם כעשרה בתי מלון בקישינב. זרם הנמלטים היהודים והישראלים שהחל לזרום מאוקראינה לגבול המולדבי הגיעו מהר יחסית לבתי מלון ולארוחות חמות לצד סעודות שבת למאות המשפחות הנמלטות, בזכות ההיערכות המוקדמת מראש של הקהילה היהודית. בקהילה מדגישים כי מבצע האירוח יצא לפועל בזכות שורה של ארגונים יהודיים עולמיים, בהם איחוד הצלה ובסיוע כלכלי משמעותי של פילנתרופים יהודים, כמו זאת שהעמידה הקרן המשפחתית של ענבר ומריוס נכט לטובת קליטת היהודים והענקת סיוע חירום לפליטים היהודים שהגיעו למדינה.

מסלול הבריחה

הסיוע לפליטים החל עוד בגבולות, כאשר הרב זלצמן שלח נציגים מטעמו לכל נקודות הגבול עם אוקראינה שמטרתם הייתה אחת: לאתר יהודים ולשלוח אותם לקישינב. גם בצד האוקראיני היו פעילים ש'שלפו' יהודים וישראלים מהתורות הבלתי נגמרים ודאגו לזרז את העברתם. בשיחה שנקיים עם הרב זלצמן הוא יספר שמפני דרכי שלום וכדי לא לעורר זעם מיותר, במקרים רבים הם גם העניקו סיוע לאוקראינים שאינם יהודים.

כבר במפגש הראשוני בגבול קיבלו הפליטים ארוחה קלה, אחרי מסע שארך לפעמים ימים. מהגבול הם נשלחו לקמפוס הקהילה היהודית בקישינב, שם הם כבר זכו לארוחות טובות, יחס חם ודאגה לכל מה שנזקקו באופן ראשוני. לאחר מכן הם נשלחו לאחד מעשרה בתי המלון שהיו בהסכם עם הקהילה לקבל את הפליטים.

הרב זלצמן מקבל פליטים יהודים. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

הפליטים שהו תחת חסות הקהילה לפרקי זמן משתנים. היו כאלה שהייתה להם כתובת להמשיך אליה, כמו קרובים בישראל או מדינה אחרת, היו כאלה שאנשיו של הרב זלצמן היו צריכים לדאוג להם ליעד המשך, והיו כאלה שנשארו לתקופות ארוכות בשל נסיבות שונות, כמו בעיות בירוקרטיות או משפחה שנשארה באוקראינה. כולם זכו ליחס מיוחד, עד כמה שהתנאים איפשרו.

מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה

הסיוע הראשוני שקיבלו הפליטים שהגיעו למולדובה היה 'עזרה ראשונה' אחרי מסע טראגי לנפש הנמלטים, מישה, פליט יהודי בן 65 מאזור אודסה משחזר בשיחה עם מגזין החג של 'חדשות JDN' את התחושות. "לעזוב בית זה לא פשוט. לעזוב בית שגרת בו מאז שאתה מכיר את עצמך, זה בלתי אפשרי", נזכר מישה בכאב.

"כשהתחילה המלחמה, אני ואשתי חשבנו שנשאר בבית, נסבול כמה ימים והכל ירגע ונוכל להמשיך לחיות את החיים שלנו בשקט. הילדים שלנו כבר עזבו את הבית ואת העיר, אנחנו כאן לבד אבל נעים ונוח לנו. אחרי שבוע וחצי הבנו שהמצב לא הולך ונהיה יותר טוב, החלטנו שאין ברירה חייבים לעזוב", ממשיך הפליט שעדיין לא חזר לביתו, שמונה חודשים אחרי ההחלטה הדרמטית.

הוא נזכר ברגע שהחליט לעזור: "בקהילה היהודית אמרו לנו שבעוד שעה יוצא אוטובוס מבית הכנסת לכיוון מולדובה והם לא יודעים מתי האוטובוס הבא. אי אפשר להסביר מה עובר בראש בשעה הזאת. וגם אי אפשר להסביר איך מארגנים תיק כשאתה יודע שזה כל החיים שלך ואולי לא תראה יותר את הבית. תחושה נוראית. כשאומרים שנחרב הבית, אצלי זאת לא היתה קלישאה".

גם בית הכנסת הפך למקום לינה זמני. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

מישה זוכר את המסע מהבסיס של חייו היציבים, עיר הולדתו, והעיר שבה הקים את משפחתו, "עלינו על האוטובוס, אני אשתי והחתולה שלנו. ידענו שנוסעים למולדובה, לא ידענו שום דבר מעבר לזה. דרך שלוקחת בדרך כלל כמה שעות בודדות, לקחה לנו כמעט 12 שעות. היינו צריכים לרדת לדרכים צדדיות, להימנע ממפגש עם כוחות צבא, להתרחק מאזורים שהרוסים התקרבו אליהם. האווירה באוטובוס היתה מתוחה. שקט. אף אחד לא דיבר או התלונן, רק ניסינו להחזיק מעמד. החתולה שלנו יללה מידי פעם, ולא היה לנו איך לעזור לה. זה היה מכמיר".

"באוטובוס היה איתנו אחד שהיה אחראי על האוטובוס. כל הנוסעים היו מבוגרים או נשים וילדים. חוץ מהנשים והילדים, אני ואשתי היינו מהצעירים. כשהתקרבנו לגבול, האחראי התחיל לקבל את המידע לאן ממשיכים והבנו שפנינו מיועדת לקישינב ושם הקהילה היהודית תקלוט אותנו. התור במעבר גבול, היה נראה כמו נחש שאין לו סוף. מאות אוטובוסים, מיניבוסים ומכוניות פרטיות שרק חיכו לתור שלהם".

ספרי התורה שחולצו מאוקראינה מכונסים בבית הכנסת 'אגודת ישראל' בקישינב. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

"ארבע שעות לקח לנו לעבור את מעבר הגבול, וזה סיפור בפני עצמו", משחזר הפליט היהודי. הוא נעצר לרגע, נראה שהשחזור של היממה הטראגית נוגע בנקודות שהנפש מתקשה לקבל. הוא מעביר את ידיו על העיניים, מקבץ את אצבעותיו ומושך את ידו כלפי חוץ, נראה שאינסטינקט גרם לו להחליף דיסקט במוח, לא כל מחשבה וזיכרון מסוגלת נפשו לשאת. בשלב זה הוא מרים את עיניו עם חיוך גדול על פניו, כאילו שוכח על מה שדיברנו. "אני מעדיף לדבר על הרגע שהגענו לקישינב", הוא מסביר בנימוס, "כי מבחינתי זה היה הרגע שהבנתי שניצלנו".

עכשיו נראה שקל לו יותר לשתף: "מנסיעה של 12 שעות בלי עצירה, מראות של הרס וחורבן לאורך הדרך, למקום של אוכל חם, פנים יהודיות שמחות ואנשים שרק רוצים לחבק אותך זה היה בשבילנו הכל". כשמדברים על הקהילה בקישינב מדברים על רב הקהילה, "בפעם הראשונה שראיתי את הרב פנחס זלצמן, הוא היה נראה לי כמו מלאך. אני לא אשכח את הרגע הזה. עצרנו בפתח הקהילה בקישינב בשעה 3:30 לפנות בוקר. קור של 2 מתחת לאפס, ירדנו מהאוטובוס, כשמצד אחד בניין הקהילה ומצד שני מתחם ענק של אוהלים, והרב זלצמן מתרוצץ בין האנשים, סוחב תיקים, עוזר לקשישים, נותן מילה טובה לאמא צעירה עם תינוק בוכה ומכניס את כולם לתוך בית הכנסת".

חצר הקהילה הפכה למרכז מיון פליטים. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

מישה ממשיך לדבר בהתרגשות על המפגש עם דמותו מעוררת ההשראה של רבה הראשי של מולדובה: "אמרתי כמו מלאך? אז לא כמו. מלאך. נכנסנו לבית הכנסת, ואנשים מסמנים לנו להיות בשקט ולהתקדם לתוך האולם של חדר האוכל. לא הבנתי למה רוצים שנהיה בשקט, אבל אז ראיתי שבתוך עזרת הנשים ובתוך בית הכנסת, יש מזרנים על הרצפה ואנשים ישנים. התיקים שלהם לידם והם פשוט ישנים. והרב זלצמן? בארבע לפנות בוקר הוא מוזג מרק חם לאנשים. מראות בלתי נתפסים".

"אין מילים שיכולות לתאר את מה שהקהילה של קישינב והרב זלצמן עשו בשבילנו ובשביל כל האנשים שראיתי שם. היינו שבוע בבית מלון בקישינב, כל האנשים במלון היו פליטים כמונו. פגשתי שם חברים מהעיר שלי, פגשתי אנשים שאני מכיר ממקומות אחרים באוקראינה. אבל אף אחד לא שילם על השהות במלון, להכל הקהילה והרב זלצמן דאגו. כל יום הגיעו ארוחות חמות עם מתנדבים של איחוד הצלה. זה היה כל כך סוריאליסטי, כי ברחנו מפצצות שנפלו 50 מטר מהבית שלנו. רצו להרוג אותנו והגענו לתוך עולם שכולם רק רוצים לעזור לנו".

כמו רוב הפליטים, גם מישה הבין שהשהות בקישינב היא זמנית. הוא משתף בניסיונותיו להגיע למקום בו הוא יוכל לקיים חיים נורמליים. "במהלך השבוע הזה ניסינו לראות איך אנחנו מגיעים לישראל. גם כאן הרב זלצמן היה הכתובת. עזר לנו בבירוקרטיה מול הקונסוליה, ודאג לנו עד שעלינו לאוטובוס שלקח אותנו לטיסת חילוץ מרומניה לישראל. היום אנחנו נמצאים בנוף הגליל, ומחכים לחזור לבית שלנו, אבל לא יודע אם נזכה לראות אותו עומד על תילו". את השיחה איתנו הוא חותם בבקשה שנודה גם בשמו לקהילה בקישינב ולרב זלצמן: "בכל מקרה, את הפנים של הרב זלצמן אני לא אשכח לעולם".

הרב הראשי לישראל, הגר"ד לאו שליט"א בביקור במרפאת 'איחוד הצלה' שהוקמה במתחם הקהילה. צילום: הקהילה היהודית בקישינב
ברית מאוחרת

סיפורי הגבורה היהודית שהתרחשו בתקופת קליטת הפליטים מפעימים. כך למשל סיפורו המיוחד של קוסטה, פליט בן 31 שהגיע למתחם הקהילה היהודית של קישינב, יחד עם קבוצה גדולה של פליטים יהודים מחרקוב. קוסטה, יהודי בן להורים יהודים, היה בדרכו לישראל, אך בעיות בירוקרטיות מנעו ממנו לטוס ארצה ועיכבו אותו במולדובה.

כצעיר מוכשר, שנמצא בשיא כוחו, החל קוסטה להתנדב בקהילה המקומית, ולקחת חלק בפעילות הקליטה והסיוע לפליטים. במהלך סעודת השבת, ביקש הרב זלצמן שכל אחד מהסועדים יספר על החלטה טובה או על חלום שיש לו. כשהגיע תורו של קוסטה, הוא הדהים את הנוכחים וסיפר שהחלום שלו הוא לעבור ברית מילה.

הרב זלצמן לא בזבז זמן, וכבר במוצאי שבת החל לעבוד על הגשמת חלומו של קוסטה. ואכן ביום ראשון בבוקר, יחד עם רופא חרדי מקומי שגויס להתנדב בקהילה ומשמש גם כמוהל, נערכה ברית המילה כדת וכדין בבית הכנסת 'אגודת ישראל' של הקהילה היהודית של קישינב.

בטקס ברית המילה שנערך כדת וכדין, בחר לעצמו קוסטה שם יהודי חדש: נועם גרשון. "זאת סגירת מעגל מרגשת עבורי, ואני מרגיש שהצטרפתי מחדש לעם היהודי", אמר נועם גרשון – קוסטה לאחר הברית.

נועם גרשון – קוסטה לאחר הברית. צילום: הקהילה היהודית בקישינב

אנו מזכירים לרב זלצמן את הסיפור ופניו מאירות מאושר השמור לאלה שהשקיעו את חייהם במטרה וזכו לראות את מימושה: "יודענו הרבה רגעים של עצב וכאב גדולים. האובדן של הפליטים מאוקראינה, הוא קשה מנשוא. אך בתוך כל החושך הגדול, כשאנחנו עסוקים בפעילות של הצלת נפשות והכנסת אורחים, זכינו להכניס יהודי בבריתו של אברהם אבינו. הרגעים הכי מרגשים כאן, הם הרגעים שאנחנו מצליחים לשמח את היהודים היקרים, וזה היה ללא ספק אחד מרגעי השיא".

שמחת הברית לקוסטה הזכירה לרב אירועים נוספים. "באותו שבוע של הברית חגגנו בקהילה גם שתי חתונות כדת וכדין. החתנים והכלות הטריים הגיעו למולדובה יחד עם מאות הפליטים. ביקשו שאני יהיה הרב המקדש, ויחד איתי נכחו בטקס רבני קהילות מאוקראינה ועוד מאות יהודים נמלטים לצד חברי הקהילה שלנו מקישינב".

הרב נזכר בהכנות לחתונה המאולתרת: "סעודת החתונה, נערכה במסגרת מאמצי הסיוע ההומניטרי לפליטים מאוקראינה, המתנדבים היו חלק מהקהל ששימח את הזוגות הטריים, כמו גם אנשי משרד החוץ. יחד הצלחנו להפיק חתונה שלא היתה מביישת אף שמחה בזמני שגרה. רקדנו יחד מתנדבים, לצד יהודים מאוקראינה שאיבדו את בתיהם אך שכחו לרגע מהצרות שלהם ושמחו בהקמת עוד בית יהודי".

צילום: הקהילה היהודית בקישינב