הגאון רבי יהושע לייב (מהרי"ל) דיסקין (נלב"ע כ"ט טבת תרנ"ח) נוהג היה למסור שיעור קבוע לתלמידיו. משמשו היה נוהג להביא לו באמצע השיעור כוס תה, בה היה מוהל כמה כפיות של סוכר.
באחד הימים הבחינו התלמידים כי הרבנית נרעשת ונסערת. היא אמרה כי מצאה את קופסת המלח ליד קומקום התה, וסביר להניח שהשמש טעה והכניס לתה מלח במקום סוכר.
"דבר זה מסוכן מאוד לרב", הסבירה להם. הרגיעו אותה התלמידים וסיפרו לה כי לא ראו שום שינוי בפניו של הרב בעת ששתה את התה, ובוודאי היא דואגת לחינם. בכל זאת בדקו וגילו כי אכן היה התה מלוח מאוד!
שאלו את רבי יהושע לייב: "איך יכול היה הרב לשתות מים מלוחים! הן עלול הדבר להזיק לבריאותו!"
השיב הרב, "הרי כבר פסקו להלכה כי מוטב שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים".
"אך יכול היה הרב להמנע משתיה בלי לנמק את הסיבה"
ענה הרב: "אם הכין השמש תה ולא אשתה אותו, דבר זה כשלעצמו עלול לפגוע בו!"
