הרה"ק רבי שלמה מקרלין הי"ד (נהרג על קידוש ה' ביום כ"ב תמוז תקנ"ב) נסע פעם עם תלמידו הרה"ק רבי מרדכי מלכוויטש זיע"א. בדרכם נכנסו לפונדק, שם הם פגשו את הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זיע"א.
ישבו שלשתם ורבי שלמה מקרלין היה שרוי בדבקות, ולא שם לבו לנעשה סביבו. באותו זמן נכנסו שני גנרלים של הקוזקים לפונדק וראו את רבי שלמה יושב וכלל לא מגיב למראיהם,. הם התחילו לצעוק עליו, אך הוא כלל לא שמע אותם.
ברוב רוגזם הם שלפו את חרבותיהם והחזיקו אותן על צווארו של רבי שלמה. אך כאשר ראו שגם כעת אינו מגיב, הרפו ממנו והלכו משם.
מרוב פחד, פניו של רבי מרדכי נעשו חיוורות כסיד, ועד סוף ימיו נשאר חיוורון בפניו מסיפור זה.
לאחר מכן התבטא רבי מרדכי, שעכשיו הוא מבין היטב את מאמר חז"ל "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
