בני ביתו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל כבר רגילים לזה: מדי שנה, בעשרת ימי תשובה, הם נשאלים שוב ושוב: "כיצד היה מרן זצ"ל עורך את מנהג הכפרות???".
השאלה מובנת מאוד. מנהג הכפרות הוא מנהג ייחודי שבו כל אחד יכול לבחור לעצמו את האופן הרצוי, אם על ידי עוף, אם על ידי דג, ואם על ידי כסף.
לא זו בלבד, אלא שבגלל השינויים הטכנולוגיים והתעשייתיים, השאלה הפכה הרבה יותר משמעותית: האם כדאי לעשות כפרות על עוף שאנחנו לא יכולים להכשיר בעצמנו ולהעניק לעניים?
ואם אנחנו בוחרים לעשות כפרות על כסף, האם זה חייב להיות דווקא כסף מזומן או שאפשר גם בכרטיס אשראי או בהעברה בנקאית????
לכן, לשאלה כיצד נהג גדול הדור בנושא זה, יש חשיבות רבה מאוד. הוא חי בדורנו, בעידן התעשייתי והטכנולוגי, והתמודד עם אותן שאלות הלכתיות שאנחנו מתמודדים מולן, ולכן חשוב לנו לדעת כיצד הוא הכריע הלכה למעשה.
ובכן, לתועלת הרבים אנו מפרסמים כיצד נהג מרן שר התורה זצ"ל לערוך את המנהג:
מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, נוהג היה לסבב בעוף ולאחר מכן נתן תמורתו לצדקה.
דרכו היתה לתת את הצדקה דווקא ל'קופת העיר', כשיטתו עליה חזר בכמה הזדמנויות שזאת הצדקה המהודרת ביותר.
על פי הוראת הפוסקים, הסכום המינימלי לכספי כפרות וכן לפדיון עוף הוא 26 שקלים לכל נפש. הן זכרים, הן נקבות, הן בוגרים והן קטנים ואפילו תינוקות רכים. גם אשה מעוברת צריכה לעשות 'כפרות' עבור העובר.
המנהג הרווח בקרב יראי ה' הוא לתת סכום משמעותי יותר לכפרות, כ-40 שקלים לנפש. יש הנותנים 52 שקלים, יש הנותנים 72 שקלים, רבים נותנים 180 שקלים לכל נפש, ויש מהדרים הנותנים סכום של 384 שקלים לכל נפש.
לגבי השאלה אם אפשר לעשות כפרות בכספי מעשר, הורו הפוסקים שאת הסכום הבסיסי של 26 שקלים אין לתת מכספי מעשר, אבל את היתרה אפשר לתת מכספי מעשר משום שזה בגדר מנהג טוב ולא חובה הלכתית.
באשר לעשיית כפרות עם המחאה (צ'ק) או כרטיס אשראי הורו הפוסקים שאכן ניתן לתת באשראי, אבל אין לסבב את כרטיס האשראי על הראש כפי שעושים בכספי כפרות או בעוף, אלא רק יאמר בפה לפני הנתינה – "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה הכסף ילך לצדקת קופת העיר- הצדקה של גדלי הדור- ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום", ומיד לאחר מכן יבצע את התשלום בפועל.
