אבל כבד בשכונת 'בית וגן' בירושלים, לאחר פטירתה של הגננת עדנה חסן ע"ה, אשת חיל ויראת ה', שעבדה לפרנסת המשפחה כגננת, והיתה מפורסמת בין תושבות השכנה כבעלת מידות מיוחדת במינה, וכאשת חסד בכל מהותה.
לעבודתה היתה יוצאת מתוך תחושת שליחות עילאיות, שבכך היא מאפשרת לבעלה הגאון רבי יעקב חסן יבלחט"א, לשקוד על תלמודו ביתר שאת, ולהאיר את השכונה ואת העולם כולו בלימוד התורה המתנגן מפיו יומם ולילה.
הגב' חסן היתה אם לשישה ילדים, מתוכם שניים שכבר נישאו והקימו בית בישראל, ועוד ארבעה יתומים לא נשואים, שהצעירה מביניהם תלמידת כיתה ז' בבית הספר היסודי.
בשנתיים האחרונות התמודדה עם המחלה הקשה רח"ל, וסבלה ייסורים קשים ומרים. למרות הטיפולים הקשים והמתישים, השתדלה בכל מאודה למהשיך ולהיות אם בישראל, לחזק את לבבות הילדים ולהכין אותם לקראת הבאות.
מנהג היה לה, לשוחח עם בנה הלומד בישיבה בשעה של 'בין הסדרים'. בימים האחרונים לחייה, החשיבה במיוחד את השיחות האלו כי הבינה שהן שיחות של פרידה אחרונה מבנה, והיתה שואבת נחת לרוב מהשיחות הללו.
באחת הפעמים יצרה איתו קשר באיחור ניכר, ממש לפני תחילת 'סדר מוסר', והתנצלה בכך שחשבה שיש לה כמה דקות פנויות לומר פרקי תהילים והאריכה בתפילה מבלי ששמה לב שהזמן עובר.
"אבל עכשיו כבר מאוחר", אמרה לו, "אתה כבר צריך להיכנס לסדר מוסר, ואני לא רוצה לעכב אותך".
"המילים האלו ששמעתי מאמי", מספר הבן, תלמיד הישיבה, "זה היה ה'סדר מוסר' שהשפיע עלי יותר מכל".
את השבועות האחרונים בילתה בבית, בחיק המשפחה, תוך קבלת טיפול רפואי תומך להקלת הכאב.
כשהודיע לה הרופא שימיה ספורים ושאפס הסיכוי שתצליח להחלים מהמחלה, הוא שאל אותה אם היא חוששת ופוחדת למות.
הגב' חסן הישירה מבא ואמרה באומץ רב: "אני לא פוחדת למות, אבל אני כל הזמן חוששת ודואגת, מי ידאג לילדים???".
דואגים עכשיו לילדים של הגננת האהובה!
עם זאת, כששוחחה עם הילדים עצמם והכינה אותם לכך שהיא תיאלץ להיפרד מהם בקרוב, אמרה להם: "אל תחששו ילדיי, הקב"ה הוא אבי יתומים והוא ידאג לכם טוב יותר ממה שאני מסוגלת לדאוג לכם".
בכל ימי חייה ובמיוחד בתקופה האחרונה הכינה את עצמה למעבר לעולם שכולו טוב, קיבלה את הייסורים באהבה, והדריכה את בני המשפחה להמשיך בדרך שהתוו להם היא ובעלה הצדיק.
למגינת כל לב, השיבה נשמתה ליוצרה כשהיא מזוככת ומטוהרת בייסורים אותם קיבלה באהבה, וכשהיא מוקפת בבניה ובנותיה המבכים מרה את לכתה.
בבית נותר חלל עצום, כאב גדול, אבל כבד וחובות לא פשוטים. השכנים, בני המשפחה והחברים מתגייסים לעזור איש כפי יכולתו, אבל כדי להעמיד למשפחה קרן של עזרה וסיוע שתאפשר להם לחיות בכבוד ובהמשך גם לחתן את ארבעת היתומות שנותרו בבית – יהיה צורך בהתגייסות רחבה יותר של עם ישראל.
דואגים עכשיו לילדים של הגננת האהובה!
