עבר עשור אבל הטראומה נשארה: "הילדים צורחים 'אבא' בכל אזעקה ואמא שלי בוכה"

"ראיתי מהחלון ניידת נט"ן עוצרת ליד השער והרגשתי אסון. אנשי ההצלה רצו פנימה, ואחר כך כשראיתי את הזקן הג'ינג'י של אבא מציץ מהאלונקה ואת אברימי ונתי אחיי מלווים אותו בצרחות הבנתי שצדקתי. קרה משהו לאבא."

ריקי היתה בת 8 כשישראל אביה נהרג בטראגיות מחרידה. הוא טיפס על סולם כדי להוריד שקית פרסים מעל ארון הכיתה, מסיבה ברורה הסולם איבד יציבות וישראל נפל. מותו נקבע במקום.

"לא אשכח לעולם את הפנים הלבנות של אמא שלי. החזקתי לה ביד, לחשתי לה 'אמא אמא' והיא לא התייחסה אלי. נתי ואברימי, שלומדים באותו חיידר בו לימד אבא – ראו אותו שוכב מת על הרצפה ונכנסו לטראומה. הקטנים לא קלטו כלום והמשיכו כל צהריים לחכות שאבא יחזור.

עבר יותר מעשור והאסון ממשיך ללוות אותנו יום יום. כלפי חוץ אמא שלי גיבורה, רק אנחנו יודעים כמה היא נקרעת כדי להיות אבא ואמא ביחד. כשאחי הבכור התארס אמא בכתה כל הלילה.

עכשיו אני מאורסת ברוך השם. אמא יושבת כל ערב על אינסוף טלפונים לגמ"חים ובני משפחה, ואני מפחדת שיקרה לה משהו מרוב מתח.

כשהגיעו הבשורות הראשוניות על הטבח בשמחת תורה, הבית חזר בבום מבעית אל אותו יום נורא בו אבא נהרג. שוב הרגשנו בחדות בהלה משתקת ופחד מוות. היו אזעקות בלי סוף ובכל אזעקה אחים שלי צרחו 'אבאאאא!' ואמא בכתה בקול.

מאז אנחנו נמצאים בחרדה משתקת. כל ההכנות לחתונה נעצרו, הלימודים עוד לא מסודרים ואמא יצאה לחל"ת ומקבלת ביטוח לאומי מקוצץ.

שבוע הבא החתונה שלי. חסרים לי עוד מלא-מלא דברים ואמא רק בוכה כל היום.

אני יודעת שעם ישראל עסוק בדאגה למפונים הסובלים ולחטופים. ובכל זאת אני מעיזה לבקש את עזרתכם. בשביל אמא שלי האלמנה, בשביל אחים שלי הקטנים שבכלל לא זוכרים את אבא. בבקשה תזכרו אותנו בתוך המלחמה הזו – – -"

******

ריקי היא כלה אחת מתוך 78 חתנים וכלות שעברו חיים קשים ומייחלים לפתוח דף חדש. קרן מיוחדת שהוקמה עבורם בועד הרבנים ע"י מרן פוסק הדור מרן הגאון האדיר רבי משה שטרנבוך שטרנבוך שליט"א שמברך:

"כל התורמים לנישואי 78 היתומים יזכו לשמירה עליונה, ולהינצל מכל פגע ומחלה וגזירות קשות ולילדים טובים ולגדלם לתורה ולחופה מתוך נחת בריאות ופרנסה בריווח, ויעשו שמחה בביתם ויוושעו בכל הנצרך להם"

משמחים את ריקי ועוד 77 חתנים וכלות וזוכים להינצל >>>