קשה להישאר אדישים אל מול המונולוג המרגש ומלא הגבורה של עירית בינקה, בת 45 ואם לשישה ילדים. מבין ששת ילדיה יש לה ילדה אחת מיוחדת, בעלת צרכים מיוחדים, ובן אחד שכבר לפני שש שנים התגלה בגופו גידול נדיר. מאז ועד היום הוא בטיפולים לסירוגין.
את המונולוג הלא פשוט הזה, נושאת עירית מכסא הגלגלים שלה, אליו היא מרותקת כל שעות היממה. היא תמיד נמצאת או במיטה או בכסא הגלגלים. אופציה אחרת, לא קיימת בכלל, וזה נמשך כך כבר שנים על גבי שנים.
11 שנים היא חולה בטרשת נפוצה. המחלה הותירה אותה משותקת לחלוטין. היא לא יכולה להניע אצבע בכוחות עצמה. שתי עובדות זרות משרתות אותה יומם ולילה, מאכילות משקות, ומטפלות בכל התחומים.
לפני שחלתה היא היתה מורה לחינוך מיוחד, מורת שילוב ויועצת חינוכית בבית ספר. בהמשך היתה למנהלת של מכון 'תבונות', ומרצה פופולארית ומבוקשת בתחום ההוראה.
לאחר שחלתה היא נאלצה לעזוב את רוב תחומי העבודה, אבל להרצות היא המשיכה והיא עושה זאת במיומנות ובמקצועיות מיוחדת, כשכמובן הנכות מנה היא סובלת והתאגרים עמם היא מתמודדת הפכו לחלק בלתי נפרד מההרצאות.
הטיפולים להם היא זקוקה יקרים במיוחד. שתי מטפלות זרות צמודות אליה 24 שעות ביממה, היא צריכה עזרה גם בטיפול בילד החולה ובילדה המיוחדת, ובכלל הבית חייב תחזוקה שוטפת. בעלה עובד בכל שעות היום, ואף שהוא מרוויח משכורת נאה, היא לא מספיקה כדי לממן את כל ההוצאות הכבדות, את הטיפולים השונים שהיא נאלצת לעבור ושאינם כלולים בסל הבריאות, התרופות היקרות שהיא צריכה לקחת, ושיש עבורן רק החזר חלקי מקופת החולים.
ההרצאות שמסרה עזרו להם מאוד במימון ההוצאות, אבל מאז פרצה המלחמה בדרום, נרשמה ירידה חדשה. היא עצמה תושבת הדרום, וכך גם רוב הפעילות שלה היתה בדרום. במשך חודשים לא היתה פעילות בכלל, וגם לאחר שהחלה חזרה חלקית לשגרה, זה לא מה שהיה בעבר. הביקוש להרצאות בתקופה זו נמוך מאוד, והם מרגישים את זה היטב בחוסר היכולת לעמוד בהוצאות. חודשים בלי הכנסה הפילו אותם, שיתקו את המשפחה גם מבחינה כלכלית.
וכך אחרי 11 שנים שהיא מתמודדת עם המחלה הנוראה, אחרי שש שנים שגם בנה סובל ממחלה קשה בפני עצמה, וכשבביתה גם ילדה מיוחדת, עירית נאלצת בפעם הראשונה לבקש 'עזרה'. אין לה ברירה, היא רואה את בעלה מתאמץ כל כך הרבה כדי לממן את כל ה'תיקים' הללו במקביל, ומבינה שזה למעלה מכפי יכולתו של יצור אנושי לשאת בכל הנטל הכבד הזה לבד. אין מנוס אלא לבקש עזרה.
זה המקום שבו אנחנו לא יכולים להישאר אדישים. אסור לנו לסובב את הראש ולהפנות את המבט לכיוון אחר. זהו מקרה מצוקה כואב במיוחד, מקרה שבו בני המשפחה עושים כל שלאל ידם כדי להשתדל שלא ליפול למעמסה על הציבור, אבל למרות כל המאמצים הם הגיעו לנקודה שבה לא נותרה להם ברירה. וכשהם הגיעו לנקודה הכואבת הזאת, אנחנו חייבים לעזור להם. אנחנו פשוט חייבים!!!
אם הכתבה הזאת שקרית רק בשל גיוס כספים אז דעו לכם שאתם שופכי דמים, יש לי קרוב משפחה חולה טרשת שאמרו לו שעם טיפול נכון הוא יכול להמשיך בחייו כרגיל, הוא קרא את הכתבה הזאת וממש נפלה רוחו.
חולת טרשת על כיסא,עדיף להגיד את האמת,מחלה ללא תרופה.מחלת שרירים פוגעת בשרירים.בעיקר בגפיים..
א’’א להקיש מקרה אחד לשני. ישנם הרבה סוגים ורמות במחלה הזו. ישנם בהחלט כאלה שמשותקים לחלוטין ויש שיכולים להמשיך בחייהם כמעט כרגיל.