המנוחה נולדה בשנת תרצ"ב, לאביה הר"ר אליהו מנדל ז"ל מיקירי הקהל בעיר בודפשט, שנפטר בהיותו בן ל"ג שנים, והותיר אחריו את אלמנתו ע"ה, ויתומיה, שנותרו לבדם ללא משען ומשענה.
באותם ימים החלה שואת יהדות הונגריה, האלמנה וילדיה הקטנים, נותרו בגטו היהודי בבודפשט, כשבאותם ימים אזרה המנוחה, אז נערה צעירה, בת שתים עשרה, אומץ, ונמלטה מהגטו בחשאי כדי להביא ככר לחם לאמה ולאחיה, תוך סכנת נפשות של ממש. לימים ספרה איך באחד הימים, הגיעו חיילי האויב לביתם, והוציאו אותם אל הרחוב, כשאמה הצדקנית לוחשת לילדיה "אמרו כעת שמע ישראל", מתוך ידיעה שיתכן שאלו הם שעותיהם האחרונות.
בדרך נס ניצלה אמה וששה מילדיה, מחרב האויב, כאשר הם זכו בדרך נס להכנס לבתים המוגנים, שהוקמו בפועלו של הדיפלומט השוודי, ראול ולנברג, ולהנצל מהשליחה למחנות ההשמדה.
המנוחה עלתה לארץ עם אחותה שתחי', בספינת המעפילים "תיאודור הרצל", אך בדרכם לארץ נתפסו נוסעי הספינה על ידי החיילים הבריטים ונשלחו לחודשי מעצר ארוכים במחנה המעפילים בקפריסין, עד לשחרורם ועליתם לארץ, שם אמצה את הנערה הצעירה משפחה ב"כפר הרואה".
לאחר שעלתה אמם לארץ, נפגשו כל בני המשפחה והתאחדו, כאשר הם נשלחים על ידי הסוכנות היהודית לגור בחיפה. אמה הצדקנית ראתה בשבת הראשונה יהודים מסתובבים מחללים את השבת, והודיעה כי היא עוזבת מייד את העיר, ומקיימת את דברי חז"ל ואינה דרה אלא במקום תורה, בשומעה כי בעיר בני ברק גר מרן החזון איש, היא עברה לגור בבני ברק, בגבעת רוקח סמוך לביתו של מרן, שם גדלה את ילדיה.
לאחר תקופה באותם ימים הם עברו לגור בדירה קטנה שכורה שלא היה בה אף חיבור לחשמל, לימים ספרו אחיותיה, כי היא נשאה תפילה שתוכל לסייע לאמה האלמנה, היא רכשה כרטיס הגרלה, בו זכתה בסכום כסף משמעותי, שאפשר לה לחבר את הבית בו הם גרו לחשמל. כשבהמשך היא נישאה עם הר"ר אליעזר פריינד ז"ל, אף הוא מניצולי שואת יהדות הונגריה, מי שלימים הוכר כמוותיקי העיר בני ברק, וממייסדי בית המדרש "אגודת רעים", וביחד הקימו את ביתם והעמידו דור ישרים מבורך.
במשך עשרות בשנים, הכירוה כל מכירה כאשה שקטה וצנועה, שחיפשה בכל מאודה אך להיטיב לאחרים, דאגת האחר תמיד הייתה על ליבה, וכל מעייניה היו אך להיטיב, מעולם לא ביקשה לעצמה דבר, כשהיא משקיעה את מעייניה בחינוך ילדיה ונכדיה, ובנתינה לכל נצרך.
כל מי שנכנס לביתה לא יצא ריקם, אם זה נכד, אורח מזדמן או עוזרת בית, שיצאו ובידם דבר מאכל או שתיה, שניתנו מלב אוהב, ובעיקר עין טובה, עין חדה שידעה להבין לשבורי לב, ולחבש לעצבותם, ברגישות מיוחדת שהיתה לה, להבין ליבו של כל אדם, לדבר איתו בשפה המתאימה לו, ולהבין ללבו, ילדיה העידו על מעשים רבים, שבהם האירה פנים לאנשים מוכי גורל ונזקקים, שדפקו בדלת ביתם, ומצאו שם מיטה לישון ומנת אוכל חמה. כך היה עם זרים וכך עם ילדיה ונכדיה, שכניה ומכריה, כשתמיד כל מחשבותיה היו איך להיטיב לאחרים
תמיד אחזה בידה ספר התהילים והסידור, שהיו ספוגים בדמעות ובתפילות, כל ימיה הקפידה על תפילות נרגשות באמונה תמימה בבורא עולם, הם יחד עם לבה הטוב, כוח הנתינה הנדיר, והארת פניה היו לסמל, לאשה חשובה מדור קודם, חדורה אמונה בקב"ה, ואהבת ה'.
גאוותה הייתה על בני משפחתה, כאשר זכתה להקים דור ישרים מבורך, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות בהם תלמידי חכמים ובתים של יראים ושלמים.
בליל ח"י בניסן, סמוך לעלות השחר, יצאה נשמתה בטהרה במעמד רבים מבני משפחתה ומנין תלמידי חכמים שעמדו בתפילה ובקבלת עול מלכות שמים, מלוים אותה בדרכה האחרונה, כעבור כמה שעות בערב שבת קודש, נטמנה בבית העלמין סגולה בפ"ת לצד בעלה ז"ל.
הותירה אחריה את בניה ובנותיה, ר' פנחס פריינד מבני ברק, ר' חזקיהו פריינד מירושלים, ביתה מרת יהודית ברוק תחי' אשת הר"ר נפתלי ברוק מבורו פארק, בתה מרת בתיה תחי' אשת הר"ר משה רפורט מפ"ת ובתה מרת שושנה תחי' הר"ר יאיר ארלנגר מבני ברק, נכדים ונינים ההולכים בדרך התורה והמצווה, אותה התוותה להם בשאיפתה הטהורה כל ימיה. ואחיותיה הרבנית אביבה זלצברג תחי' ומרת שושנה הרטמן תחי' תנצב"ה.
