מרן אמר לי: "מי ערב לי שאצא בחיים מהצנתור? מה יהיה על הילדים הללו"

יו"ר ש"ס אריה דרעי נאם אתמול במליאת הכנסת בדיון על החוק שיזמה סיעת ש"ס להנצחת זכרו מורשתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל. החוק עבר פה אחד בתמיכת כל סיעות הבית.

במהלך הנאום, סיפר דרעי סיפור מרגש על מרן שהיה עד אליו בעצמו: מרן הרב עובדיה שקד על פסק דין להתיר ארבעה ילדים של אשה מפריז שהיה עליהם חשש ממזרות. מרן היה זקוק לצנתור דחוף אבל סרב בעקשנות להתאשפז בבית החולים. דרעי סיפר שמרן אמר לו בדמעות: "מי ערב לי שאצא בחיים מהצינתור? מה יהיה על הילדים הללו".

דרעי ציין בנאומו: "אני מספר סיפורים על הרב עובדיה רק בדברים שאני הייתי עד להם ושהייתי נוכח בהם, כי אני אוהב לדייק.

"זה היה לפני למעלה מ-20 שנה, זה היה בזמן הקיץ, מרן הרב עובדיה יושב בביתו, הנהג שלו מתקשר כיוון שבני ביתו לא היו בבית, שהו בחו"ל. הוא אומר לי, הרב נושף בכבדות ולא מרגיש טוב, אני מרגיש שיש לו משהו. באתי אליו מיד הביתה, אני מבין קצת בתחום הזה ואני רואה שהוא מדבר, וכל מילה או חצי מילה הוא לוקח אוויר ומתנשף. הבנתי שיש כאן משהו.

התקשרתי מיד לפרופסור יונתן חסין שהיה אז בבית חולים הדסה, הוא אומר לי תביא אותו אלי מיד, זה נראה שהרב עובר אירוע לבבי עכשיו. הרב לא היה מוכן בשום אופן שבעולם. מי שמכיר את הרב יודע שהוא פסק שאפילו ביום הכיפורים, אן יש חשש פיקוח נפש חייבים לשמוע לרופא וללכת, לא הבנתי את העקשנות שלו לא ללכת. התעקש והתעקש, עד שנתתי לו הבטחה בתקיעת כף, שהוא הולך לבית החולים ולא מתאשפז אלא חוזר הביתה. נתתי לו את ההבטחה, מה אני יכול לעשות.

לקחתי אותו ברכב שלי, נסענו במהירות רבה לבית החולים, פרופ' חסין מכניס אותו, עושה לו בדיקת א.ק.ג. – מי שמכיר את אופיו של פרופ' חסין, הוא יוצא החוצה ופותח עלי בצעקות ואומר לי: אתם הורגים את הרב. הוא עבר עכשיו שני התקפי לב. מיד דחוף לקחת אותו לצינתור!
אמרתי לו, בבקשה, תגיד לרב, הוא הרי לא רוצה להתאשפז. נכנסנו לרב, פרופ' חסין בקולו ובציוויו ואני בתחנונים ובדמעות – אבל הוא אמר" בשום פנים ואופן שבעולם. לא מוכן. הוצאתי את פרופ' חסין מהחדר, נשארתי עם הרב בארבע עיניים, ואמרתי לו: הרב, אני לא יוצא מפה, אני חייב לדעת. אני יעשה כל מה שתבקש, רק תגיד לי את הסיבה מדוע אתה לא רוצה להתאשפז, שאני אבין אותה. זה הרי סכנת נפשות.

ואז הרב אומר לי, אני לא אשכח את קולו חנוק מדמעות: יש אשה אחת בפריז עם ארבעה ילדים, שבית הדין שם הכריז עליהם כממזרים ואין שום דרך להתיר אותם. שלחו את השאלה ההלכתית הזו ואני באמצע לכתוב פסק דין. ברוך ה', אתמול בלילה מצאתי סעיף להתיר אותם ואני עכשיו כותב את פסק הדין.
אמרתי לו, נו, הרב, מה הבעיה? תעבור את הצינתור, תהיה בריא ותכתוב את פסק הדין?
אומר לי הרב: ומי יהיה ערב לי שאני אצא חי מהצנתור? אני לא יכול להשאיר ארבעה ילדים בסכנת ממזרות רח"ל, אתה הבטחת לי, אתה חייב להחזיר אותי הביתה.
אמרתי לו, הרב, כמה זמן אתה צריך? אמר לי – שלוש שעות.
נכנסתי לפרופ' חסין, אמרתי לו יונתן – אל תתווכח איתי עכשיו, תביא לי עכשיו רופא צעיר מהמחלקה, עם כל המכשירים של ההחייאה, נסע איתו הביתה, נשמור על הרב, ניתן לו 3 שעות לכתוב.

פרופ' חסין אמר, אבל הוא לא יכול לכתוב במצב הזה? אמרתי לו, מה אכפת לך, תן לי ואנחנו מחזירים אותו אחר כך לבית החולים. כך היה. לקחנו רופא עם כל הציוד של ההחייאה, חזרנו הביתה, הרב הגיע הביתה הוריד את המעיל שלו, שכח מן העולם. ישב שלוש שעות וכתב בלי הפסקה, סיים, הכניס את הכל למעטפה, נתן את זה לנהג ואמר, עכשיו, אתה הולך, נוסע עם הרב דרעי ונותן את זה לדיין פלוני שישלח את זה לפריז. ואז הרב אומר לי: עכשיו בוא נלך ביחד לבית החולים.

וכל מי שזוכר, בצנתור שנעשה ע"י פרופ' גוטסמן, מצאו לו 3 סתימות והאריכו לו את החיים ב-12 שנה.

דרעי סיים את נאומו בהתפעמות מהסיפור: "מי נוהג בצורה הזו? אתה בסכנת חיים, הוא לא מכיר את האשה, זו לא קרובת משפחה, בכל זאת, הרב לא יכל להשאיר אותם. זו היתה הגדלות של הרב. לא לחינם קרוב למליון איש היו בהלוויה שלו. כולם הרגישו שהוא כמו אבא בשבילם".

דרעי הדגיש את חשיבות הצעת החוק להנצחת מורשתו של מרן: "אנחנו החברים בתנועה, וכל התלמידים שלו, ותלמידי התלמידים שלו, ממשיכים יומם ולילה בהמשכת מורשתו, במפעלי החינוך הגדולים שהוא הקים, להחזיר את העטרה ליושנה לשבט הגדול הזה, שבט יהדות ספרד, שהיה הפאר של היהדות עם הרמב"ם והשולחן ערוך וכל חכמי ישראל, להחזיר את העטרה ליושנה שלעצרנו ירדה באיזו תקופה והוא החזיר אותה ורומם את כולם. זכרו חייב להישאר לדורי דורות ואני שמח על כל שהכנסת חוקקה היום את החוק הזה כדי שכל ילד וכל אדם במדינת ישראל ידע מה היהודי הגדול הזה, הענק שבענקים עשה".