בהסתלקותו נעקרה מהעיר בני – ברק בכלל ומעדת חסידי סטריקוב בפרט דמות מופת של האדם השלם, גאון מובהק בתורה לצד נעימות ופשטות מופלאה ואצילות המידות שאין כמותה, אשר הטביע חותם עמוק בשיעוריו הבהירים שהנחיל באהבה רבה לתלמידיו הרבים.
הגה"ח רבי יונה זצ"ל נולד בו' אב תשי"ב בפתח – תקוה, לאביו הרה"ח המופלא רבי יו"ט ליפא זצ"ל מישישי חסידי קמאי ושריד לדור דעה שנסתלק לפני שנים אחדות בשנת המאה לחייו, בן אחר בן לרבנו השל"ה הקדוש זי"ע, ולאמו הצדקנית מרת פרידא ע"ה בת הגה"ק רבי שלמה חיים ויינברגר זצוק"ל אבד"ק הרשפלווא ומח"ס "בושם חיים".
בילדותו גדל והתחנך בת"ת 'שארית ישראל', במסירות נפשם של הוריו הדגולים ז"ל לגדל את ילדיהם בדרך התורה והיראה ברוח הימים ההם, חרף הנסיונות הקשים מכל עבר, כאשר אביו ז"ל לא התפתה לשלוח את בניו רק למוסדות שחינכו על טהרת הקודש, ובכל יום היה לוקח את בניו הקטנים מרחק רב עד התלמוד – תורה.
משם עלה לישיבת 'אור ישראל' לצעירים, שם קיבל תורה מפי רבותיו ראש הישיבה הגר"י ניימן זצ"ל בעל ה"דרכי מוסר", הג"ר יוסף הלר והג"ר שלמה קרובקה, ובפרט אצל רבו המובהק הגאון רבי יוסף רוזובסקי זצ"ל, עליו התחבב מאד כאשר היה פונה אליו בחיבה גלויה באמצע השיעור ושואל בדעתו. מרוב חביבותו אף היה מוסר לו את ה"מחברות" המפורסמות בעולם הישיבות מסדרת שיעוריו על פרק "חזקת הבתים" ועוד על מנת להעתיקם, כאשר לימים היו רבים ממרביצי התורה באים אצל רבי יונה זצ"ל לשאול את המחברות כדי להכין מהם את השיעורים, ובטוב עינו היה מוסרם בלב ונפש חפיצה לכל דורש.
כשסיים את מסכת לימודו בישיבה לצעירים, נכנס ללמוד בהיכלה של ישיבת פוניבז' המעטירה, שם דבק ברבותיו ראשי הישיבה מרנן הגרא"מ שך, הגר"ד פוברסקי, והגר"ש רוזובסקי זצ"ל. תמיד סיפר מהליכותיהם הנעלות בערגה והיה מעתיק השמועה לפרטי פרטים בדייקנות רבה, ממש כמאמרם ז"ל "כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו". כן זכה לשמוע שיחות מפי המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וכל ימיו היה שמו של המשגיח מוזכר על ידו ביראה כשהוא חוזר על הדברים ששמע מפיו ומספר על הליכותיו בקודש שראו עיניו.
בכל מקומות תלמודו קנה מרבותיו מלא חפניים תורה ויראת שמים ודרכי העבודה אותם נצר בליבו למשך כל השנים, ואף היה רושם בתמידות את כל השיעורים בעט סופר מהיר שניחן בה ברהיטות ובדייקנות מרובה. בשנים אלו עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה, לצד היותו נושא חן בעיני כל חביריו לספסל הישיבה באצילות נפשו וטוב לבו, שראו בו דמות מופת וידיד אמת, ושנים רבות אחר שסיימו את חוק לימודיהם המשותפים שמרו על קשרי קרבה ואחווה מיוחדים.
בהגיעו לפרקו לפני יובל שנים דיבר בו נכבדות רבו מרן הגרא"מ שך זצ"ל עם בת מקורבו הרה"ח המופלא דמות מופת של איש חי ורב פעלים רבי חיים צבי שבארץ זצ"ל, ובי"ט אדר תשל"ה הקים את ביתו עם זוגתו המחנכת הדגולה הרבנית הצדקנית מרת שרה ע"ה מחשובי המחנכות בסמינר הרב וולף. אשת חיל שעמדה לימינו כל השנים, הכנעתה בפניו ומסירותה ללא שיעור היו תמיד לדוגמא של "אשה כשרה עושה רצון בעלה", מעולם לא היה אצלה מושג להפריעו באמצע הלימוד או להטריחו על חשבון הלימוד, תמיד התמסרה בכל לב שיוכל להגות בתורה כאוות נפשו ולהתמסר להרבצת תורה לתלמידיו הרבים. וכאשר נסתלקה במיטב שנותיה לפני חמש עשרה שנה, היה מקיים מאמר ה"חובות הלבבות" בשער הפרישות "החסיד צהלתו בפניו ואבלו בלבו", נוצר את אבלו בדומיה ומראה פנים צוהלות לכל סביביו.
יחד בנו ביתם על אדני התורה והיראה בחכמה וטוב לבב, באצילות רוחם וטוהר לבם ומעשיהם הטובים אשר הפליאו את כל רואיהם, חיזקו שבורי לב בתבונה ובאמונה, ובמתן בסתר בסכומים הגונים לנצרכים. ומה רבה היתה שמחתם בלידת בנם יחידם שליט"א אשר השקיעו בו את כל כוחם ואונם לגדלו ולטפחו במעלות התורה והיראה, והשרישו בקרבו אהבת תורה ויראת שמים במדה גדושה כשאינם חוסכים מאומה משאיפתם הטהורה לראותו עולה ומתעלה בעבודת הבורא ית"ש.
בשנת תשל"ו נפתח פרק חדש בחייו, עם הכנסו ללמוד בכולל 'קול יעקב' דחסידי סטריקוב ששכן בהיכל בית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זי"ע ברחוב בורוכוב בתל אביב. מני אז דבק בו ונתקשר באילנא דחיי בכל לבו ונפשו בדביקות עצומה ובהתבטלות נפלאה, שאל בעצת קדשו על כל צעד ושעל, וזכה ממנו לקרבה יתירה. בכולל חשוב זה למדו אברכים מופלגים גדולי תורה שכיום רובם מכהנים פאר כרבני קהילות וראשי ישיבות נודעים, שם היה ארי בין אריות ועמל בתורה בשקיעות גדולה, ומעולם לא ביטל את סדרי לימודו הקבוע בכולל.
לאחר בואו של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע להתגורר בבני ברק, קבע מקום תפילתו בבית מדרשו, אז זכה להתקרב ביתר שאת אל כ"ק מרן זי"ע אשר הראה לו אותות קירוב וחיבה מופלגים לפני ולפנים, בשיחות רבות בענייני עבודת ה', הדרכות קודש אלו היו תמיד נר לרגליו כשאינו זז מהם כמלא נימה. באותה תקופה אף נושע מברכת קדשו של הרבי זי"ע, אחר שנות ציפיה שלא זכה לזש"ק, בהולדת בנו יחידו שליט"א. לאחר הסתלקותו דבק בעוז בחתנו ממלא מקומו מרן אדמו"ר מסטריקוב שליט"א, אשר כיבדו ביותר, וזכה בחזקתו לזמר מדי שבת בשבתו בעריכת שולחנו בסעודה שלישית את הפיוט "כי אשמרה".
בהיותו בעל תפילה ובעל קורא יחיד במינו, היה מכבד את ה' מגרונו, בתפילותיו הנעימות ברגש מיוחד שהיו לשם דבר. אף מורו ורבו כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זי"ע העיד עליו פעם בביטוי נדיר "כי הוא מרוצה לקהל". בעשרים השנים האחרונות שימש בחזקתו כשליח ציבור בתפילת המוספין של הימים הנוראים ובאמירת הסליחות בנוסח מרטיט אשר עורר את לבבות המתפללים. כן היה קורא בתורה בדקדוק נפלא מאז היותו בחור בשנותיו הצעירות, ואף כי רגיל היה בקריאת התורה וידע את רוב טעמי התורה על סדר הפרשיות בעל פה, לא היה סומך על כך והיה חוזר ומכין את עצמו לקריאה בכל פעם מחדש.
כשיסד הרבי זי"ע את ישיבת 'קול יעקב' דחסידי סטריקוב בחר בו למסור שיעורים לבחורי החמד בשיעור א'. שיעוריו בישיבה נאמרו בשפה ברורה ונעימה, ובפקחותו המיוחדת הבין לנפשם של בחורים וידע למצא מסילות ללבבם, לכל אחד לפי דרכו. תלמידיו מעידים עד היום על נעימות וחביבות התורה שקבלו ממנו באהבה רבה ובבהירות נפלאה, ולא אחת כשפגשוהו אחר שנים רבות העידו כי את סוגיית "רבי חנינא סגן הכהנים" או את פרק "לולב הגזול" קנו בעת לימודם אצלו. מעולם לא הגיע למסירת השיעור כשאינו מוכן, והיה רגיל לעמול על הכנת השיעור ביגיעה רבה ובמיצוי כוחותיו לתוך שעות הלילה הקטנות עד כי בירר היטב את כל צדדי הסוגיא עם כל הקושיות והתירוצים של הראשונים והאחרונים. שעות רבות היה משקיע בעריכת המבחנים לתלמידיו שיהיה באופן השווה לכל נפש, ובעינו הטובה נתן לכל תלמיד את ההרגשה שהצליח במבחן. בחפצו לראות את התלמידים בקיאים בהלכה אף קבע שיעור מיוחד על כל סדר ה"משנה ברורה", כאשר גם על כך ערך להם מבחנים ועודדם רבות ללימוד חשוב זה.
סדר לימודו בכלל, ומסירת שיעוריו בפרט, היו אצלו תמיד כחק ולא יעבור. בזריזות אופיינית ובישוב הדעת היה מתיישב לחוק סדריו גם כאשר היה במצבים ועיתים שונים באופן שיכל להחסיר מסדר יומו מפאת המצב, התאמץ מעל לכוחותיו ובגבורת נפש עילאית הגיע לסדרי הלימוד ומסירת השיעורים, והעיד אחד מראשי הישיבה שליט"א כי אינו זוכר אפילו פעם אחת שהחסיר מהגדת השיעור.
דרך לימודו הן כשלמד עם חברותא והן כשלמד לעצמו היה תמיד בקול נעים במתיקות עצומה, ובחדוותא דאורייתא, כאשר הוא שש ושמח על כל סברא ישרה כמוצא שלל רב, ומקיים את מאמר הכתוב "באהבתה תשגה תמיד". היה עמקן נפלא וחתר תמיד להגיע אל הפשט האמיתי, וברצותו להגדיר את אחת החברותות שנהנה בלימודו עמו התבטא "הוא לומד טוב כי יש לו הבנה ישרה".
ניחן היה בחן מיוחד של אצילות אשר הקרין על כל סביביו ומכיריו שחפצו בקרבתו, וכשם שחיבב כל אחד ואחד במאור פניו כך היה אהוב ונערץ על כל אדם בנעימות הליכותיו ובאצילות מידותיו המופלאות, מעולם לא נשמעה מפיו טרוניה כלפי זולתו והיה רגיל לראות בכל אחד את מעלותיו בעין טובה. כל מי ששהה במחיצתו חש מיד באהבה הרבה השופעת מלבו הרחום לכל אחד ואחד בטוב אמיתי הנובע ממעמקי הלב. כן היה מצוין בשפלות רוח אמיתית, כאשר מרום מעמדו היה מדבר בנעימות מיוחדת במינה עם כל אחד כשווה בשווה, בין אם הלה בן גילו ובין אם הלה הוא נער צעיר ואפילו ילד קטן ללא הבדל, ועל אף שהיה מאד מעורב בין הבריות לעצמו לא תפס מקום כלל.
במיוחד התגלה במידותיו התרומיות במלוא יפעתו בעתות שמחה, איך היה שש ושמח עם כל אחד ואחד ממכריו בשמחתו בכל לבו באמת, והיה רגיל להשתתף בכל שמחה שהזמינוהו, לא רק כאשר מדובר היה בבני משפחה קרובים אלא אפילו אצל אחד ממכריו הרחוקים, כשהוא מדלג משמחה אחת לשניה ונותן את ההרגשה כאילו מדובר בשמחתו הפרטית שלו, ואף כשעלה לו הדבר בטירחה רבה ללא הבדל אם היה זה במקום קרוב או שהיה צריך לנסוע למרחקים.
בכל מקום בו קבע מקום לתפילתו או לתלמודו בכל שנות חייו התחבב עד מהרה על כל סביביו, כדמות מופת אשר כולם כאחד עליו העידו כזה ראה וקדש, הנה דוגמא של האדם השלם, איש האשכולות – שהכל בו מידות, תורה, שפלות רוח, נעימות, אצילות, וחנינות לב. כזה שכולם עונים אחריו את מאמר חכמינו ז"ל (יומא פו.) מה הבריות אומרות עליו, פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו.
בתקופה האחרונה נחלש, אך התגבר כארי לעבודת בוראו, והמשיך בשגרת יומו גם כשהיה כרוך במאמץ רב, כשאינו מוותר על תפילה בציבור ועל הספק סדרי לימודו היומיים בעיון. בבוקרו של יום ראשון ט' אדר עוד הלך לתפילת שחרית כאחד האדם, ובצהרי היום כשהוא יושב בביתו ותלמודו בידו שהיתה משוש חייו כל הימים, נדם לבו במיתת נשיקה כמאמר הגמ' (ברכות ח.) "כמשחל בניתא מחלבא".
הידיעה המרה על פטירתו הפתאומית, הכתה כרעם ביום בהיר בהלם עצום את משפחתו ואת אלפי תלמידיו וידידיו. למרות הזמן הקצר מאז היוודע הבשורה הקשה ועד צאת הלוויה, באו והתאספו קהל עצום, ליד ביתו, כשכולם המומים ומזועזעים ולא מאמינים, איך נדם הלב הגדול לפתע פתאום ובאה השמש בצהרים, כשהמנוח עדיין בשיא פריחתו ובמיטב שנותיו.
במסע הלוויה שיצאה מביתו, הספידו אחיו הגדול שלמד עמו בחברותא הרה"ג רבי שלמה שליט"א שתיאר את תפיסתו המהירה בהרבה עניינים קשים, כאשר תיכף שנכנס לסוגיא כבר הבין את כל הענין בכשרונותיו הברוכים. וציין את חביבותו המופלגת אצל רבו כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זי"ע שתמיד דיבר ממה ששמע וראה בצל קדשו. כן הזכיר את קביעותם היומית בלימוד החברותא, כאשר רק ביום חמישי האחרון סיימו ללמוד לימוד ארוך וסיכמו להתחיל ביום ראשון לימוד אחר שכבר לא זכו ללמוד בצוותא.
הגאון רבי ישעיהו פרנקל שליט"א רב בית המדרש קראקא וחדב"נ כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זי"ע קרא בקול בוכים צר לי עליך יונה, ותיאר את ידידותו עשרות בשנים עם המנוח זצ"ל, מעת שנכנס ללמוד בכולל סטריקוב ולאחריו בישיבת סטריקוב ובכולל קראקא, איך שלמד תמיד בשמחה ובהתמדה מופלגת בדיבוק חברים, אף פעם לא החסיר מסדרי הלימוד לא בכולל ולא בישיבה עשרות בשנים, ועם כל סאת יסוריו שעבר לא היה ניכר עליו כלום. שימש כשליח ציבור וכבעל קורא בבית מדרשנו רבות בשנים, ואף ביום חמישי האחרון עוד דברנו שיקרא את המגילה בפורים אך רצון שמים היה אחרת.
גיסו וידיד נעוריו הגרש"ז שוורץ שליט"א ר"מ בלוס – אנג'לס ביכה תמרורים על הסתלקותו של נזר המשפחה, שהכירו עשרות בשנים מעת שלמדו יחד בישיבה, תמיד היה בשמחה וקיבל את יסוריו באהבה כאחד הגדולים, וכדברי חכמינו ז"ל "הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק" היכן אנו רואים כזה "נפש נקי וצדיק" כמו המנוח זצ"ל שעמד בצדקתו המופלגת כל ימי חייו, ועכשו שנתעלה לגנזי מרומים בוודאי מזומן הוא תיכף ומיד לחיי עולם הבא.
בהגיע המיטה לרחבת בית המדרש דחסידי סטריקוב פתח מרן אדמו"ר שליט"א בדברי הספד נרגשים ואמר, אנו עומדים לפני מיטתו של אחד מהיותר חשובים באנשי קהילתנו שנחטף מעמנו בכזאת פתאומיות, שהיה גדול בתורה, גדול בתפילה, גדול בבין אדם לחבירו. היה דבוק בתורה משנותיו הצעירות באהבת תורה מופלאה, והיה דבוק ברבותיו הגדולים שלמד אצלם, ותמיד רשם את החידושים ששמע מהם, מעת שלמד בישיבת פוניב'ז וכתב את שיעוריו של מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל יש חלקים מהחידושים שנדפסו ב"שיעורי רבי שמואל" שהעתיקו רק ממה שהוא כתב. היה מופלא גם בחלק ללמוד וגם בחלק ללמד, שהיה מגיד שיעור בישיבתנו במסירות גדולה ובאהבה רבה לתלמידים שנקשרו עמו באהבה ואף בשנים המאוחרות זכרו את מה שלמדו אצלו. כן ציין את היותו בעל תפילה מיוחד שהתפלל ברגש רב, וכשעבר לפני התיבה בימים נוראים עורר לבבות ישראל לאביהם שבשמים. היה בכל מציאותו נעים הליכות, אף פעם לא הרים את קולו על אחרים, תמיד היה רגוע ומתון. הוא עבר הרבה בחייו ואת הכל קיבל באהבה, כמאמר ה"נועם מגדים" בפרשתנו על הפסוק "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" שמבאר כי "מר דרור" בא לרמז על המצבים הקשים העוברים על אדם והוא במרירות מכך, ועל זה ציווה הקב"ה שגם באופן כזה יקבל הכל באהבה כמו "בשמים ראש". היה דבוק מאד בכ"ק מו"ח מרן אדמו"ר זי"ע, התבטל אליו שאל בעצתו על כל דבר ועשה כהוראתו, ולעומת זה אף הרבי זי"ע הראה לו ידידות מופלאה. וסיים בבקשת מחילה בשם כל בני הקהילה והתלמידים אולי לא נהגו כראוי בכבודו, ושיהיה למליץ יושר עבור בנו ונכדיו וב"ב ועבור כל הקהילה.
בנו יחידו הרה"ג רבי חיים צבי שיינבך שליט"א ביכה תמרורים בקול נהי "כי אבי ואמי עזבוני", אחרי האמא גם האבא נסתלק בחטף, ומעתה נחמתינו "וה' יאספני" שנזכה למידת הרחמים המרומז בשם הוי"ה שנוכל להתחזק אחרי האבידה הגדולה. וקרא עליו את הכתוב "שבת משוש לבנו" שהיה משוש הלבבות של כל מכיריו, "נהפך לאבל מחולינו" ימי השמחה של ערב פורים נהפכו לימי אבל. בפסוק בקהלת כתוב "עת ספוד ועת רקוד", בנוהג שבעולם כשנולד האדם הכל שמחים וכשנפטר מהעולם הכל עצבים, אבל איתא בספרים שבאמת היה צריך לדאוג כשנולד אולי לא יתנהג כראוי בימי חייו, ואילו כשמת מהעולם אחרי שהשלים את נפשו במעשים טובים היה צריך לשמוח. האבא זצ"ל נולד בו' אב שהוא "עת ספוד" ונסתלק בט' אדר שהוא "עת רקוד", כי באמת כשנולד היה צריך לדאוג כאמור, ואילו עתה שנסתלק הוא עת רקוד כי הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, שהיה נקי במידותיו ונקי בתורתו, כל תורתו שלמד היה בבחינת שמן זית זך, עם נקיות ושלימות בלי עירוב דברים אחרים, תמיד למד בבית בקול נעים ובמתיקות נפלאה, וזה הכניס בי חשק גדול ללימוד התורה. כשעומדים במקום קדוש זה נזכרים בחביבות הגדולה שהיתה לו אצל הרבי זי"ע עוד מעת שלמד בכולל בתל אביב, שקירבו בקירוב אחר קירוב, וגילה לו רצונו שיבא להתפלל במחיצתו. והזכיר כי באחת השנים שקרא את המגילה אצל הרבי זי"ע, פנה אליו הרבי לאחר קריאת המגילה ונענה "אתה הרי מרוצה לקהל". היה אהוב ונערץ אצל תלמידיו שהיו כרוכים אחריו באהבה עזה עד שגם כאשר עברו לשיעור ב' וג' היו ממשיכים לבא אליו להציע את שאלותיהם. והעיד כי בשבועות האחרונים אחר שמעד ברחוב ונחבל, כל צעד ושעל היה כרוך במאמץ רב, אך הוא לא רצה לוותר על סדר יומו. וביקש שימליץ יושר בעדו ובעד נכדיו שהיו קשורים בנפשו, שיתקיים בהם הכתוב "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".
לאחר סתימת הגולל בבית החיים פוניב'ז נשא דברי פרידה נרגשים אחיו הרה"ג רבי אריה שליט"א, ואמר ראו תמיד את השמחה על פניו, וזכה להסתלק מתוך דברי תורה שהיה הוגה בה כל ימי חייו. לא היה מחזיק טיבותא לנפשיה, כאשר לא גבה לבו ולא רמו עיניו אף פעם בעת שדיבר עם אחרים. באיזה אהבה ושמחה קיים את מצות כיבוד אב בערוב ימיו של אבינו זצ"ל, באותה תקופה אמר לי שנהנה מהזכיה הגדולה שיש לו להיות קרוב אל האבא שיכול לקיים בכל רגע מצות כיבוד אב. היה דבוק באהבת נפש עם נכדיו, ועוד בשבוע שעבר אמר לי בשמחה גדולה בעוד כמה שבועות יהיה הבר מצוה של נכדי, מי היה מאמין שכבר לא נזכה לראותו.
אחריו נפרד ממנו חותנו הרה"ח רבי יצחק ברלינגר שליט"א, וביכה על חסרונו הגדול של אדם גדול מלא וגדוש בתורה ויראה ומידות טובות באופן מופלא, היה הרבה מה ללמוד ממנו תמיד, איך שלמד בהתמדה מופלאה. חבל על דאבדין שנסתלק מן העולם, אנשים כמותו חסרים לנו בעולם הזה. ועכשו מקבלים את פניו בעולם העליון כל אותם התורה והמצוות עם המידות טובות שלו שיכנס לגן עדן ליהנות מזיו השכינה.
הניח אחריו את זוגתו החשובה תחי' בזיוו"ש שעמדה לימינו במסירות גדולה, ואת בנו יחידו אהובו הרה"ג רבי חיים צבי שיינבך שליט"א אשר נפשו היתה קשורה בנפשו כל הימים, ודור ישרים של נכדים זרע ברך ה' ההולכים בדרכו לתפארת בית אבותם.
