תשעה באב אסור בעשרה דברים [מלבד איסור אכילה ושתיה שנוהג בכל הצומות] ואלו הם: א). רחיצה, ב). סיכה, ג). נעילת הסנדל, ד). תה"מ, ה). תלמוד תורה, ו). שאילת שלום. ז). עשיית מלאכה, ח). עשיית דברים שמסיחים את הדעת מהאבילות, כגון טיול. ט). ישיבה על הארץ. י). כפיית המיטה.
זמן תחילת האיסורים – איסורים אלו הם מתחילים מהשקיעה [מלבד ישיבה על הארץ שרבים מקילים מצאת הכוכבים] עד צאת הכוכבים שלמחרת.
צחצוח שינים – לכתחילה אין לצחצח שיניו בתשעה באב במשחת שינים או במי פה [אף שאין בהם טעם], ובשעת הדחק יש להתיר לצחצח שינים, אך צריך להיזהר שיוריד את פיו למטה שלא יבלע את המים. ואף למחמירים, במקום צורך, אפשר לרחוץ את פיו במי פה חריפים, כיון שדינם משקה שאינה ראוי לשתיה, ואין חש שיבלע את המים.
הרחת בשמים/טבק/הרחת קפה [למי שיש לו כאבי ראש מחמת שחסר לו ניקוטין] וכדו' – לבני ספרד: אסורה, ולבני אשכנז: מותר לכתחילה.
שקיק ניקוטין [- שמים בין השפתיים לחניכים ונספג בדם] – אם אם אין בו טעם מתוק, אלא טעם מר מותר.
עישון – אין לעשן בצום בתשעה באב, [מלבד איסור העישון כל השנה משום ונשמרתם], אך במקום הצורך, לבני ספרד: אפשר להקל לעשן בצינעא אף בליל הצום. אך אין להקל בסיגריה אלקטרונית או סיגריה עם טעמים או נרגילה, כיון שיש דין עינוי בת"ב, לבני אשכנז: מותר לעשן למי שקשה לו רק אחרי חצות ובצינעא .
אסור לרחוץ בתשעה באב בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.
אך ישנם כמה אופנים שאין איסור רחיצה: א). במקום לכלוך מותר, , כגון שידיו התכלכלו בטיט או בצואה. [כגון לאחר החלפת טיטול לתינוק], , אך יזהר לנקות רק את מקום הלכלוך ולא להנות מהרחיצה.
רחיצת העינים או הפנים – אסור לרחוץ עיניו לאחר הקימה בבוקר אסור, ומותר רק להעביר את הלפלוף של העין, או סיבים מרירי הפה, כל עוד שאינו בשיעור של טופח ע"מ להטפיח . אך במקום צער גדול, ודעתו אינו מיושבת עליו מותר,
רחיצת השערות – כגון הזקן או הפאות וכדו', אסורה, אך הרטבה במים, רק במקום השערות מותרת.
סירוק השער – מותר.
בידן – כיון שהוא לנקות, מותר.
מגבונים – מותרים, אף שלא במקום לכלוך, עד שיעור טופח ע"מ להטפיח.
רחיצת תינוקים – [כגון שהתלכלו ממקום הטיטול וכדו'] מותרת אף במים חמים וסבון. [ואף אם ידיו נרטבות אין בזה איסור].
רחיצה ליולדת – אם היא לרפואה, אסורה, [בין בקרים ובין בחמים] אך במקום לכלוך [כגון בימים הראשונים שלאחר הלידה] אפשר להתיר אף במים חמים.
רחיצה משום זיעה – כגון שהזיע הרבה, במקום צורך גדול אפשר להתיר, ע"פ שאלת חכם. ולמעשה לא נהגו להקל בזה. אך למנוע לכלכוך או הזעה במקומות מסויימים, שגורם לכאבים, אין להתיר.
ב). רחיצה משום רוח רעה, דינה כמקום לכלוך ומותרת. וכדלהלן: נטילת ידים של שחרית – לבני ספרד: מותרת כהרגלו, [ג' או ד' פעמים כהרגלו ]. ויזהר ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, , [ואין להקפיד בדיוק, כיון שאינו מתכיון וכדלהלן, ] ולבני אשכנז: מותר בנט"י, אך אין לברך נטילת ידים בשחרית אחרי הנטילה רק אחרי שעשה צרכיו יטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ואז יברך על נטילת ידים משום תפילה. אך נטילת ידים לאחר שינת צהריים – אסורה.
נטילת ידים לאחר עשיית צרכיו – לבני ספרד מותר עד סוף קשרי אצבעותיו, ולבני אשכנז אם עומד כעת להתפלל, נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם אינו מתפלל עכשיו, נחלקו הפוסקים האם מותר ליטול ידיו, על כן לכתחילה יגע במקומות המכוסים בגוף ואז לכו"ע מותר לרחוץ ידיו.
נטילת ידים לאחר נגיעה בנעליים – מותרת, כיון שהיא משום רוח רעה.
נטילת ידים לאחר נגיעה במקומות המכוסים – יטול אותה יד שנגע בה.
ג). במקום מצוה, מותר. אך טבילה במקוה בתשעה באב אסורה, [אף למי שרגיל לטבול כל יום].
נטילת ידים לתפילת מנחה – מותר ליטול ידים לתפילה מנחה עד קשרי האצבעות .
נטילת ידים לכהן העולה לדוכן – מותר כרגיל.
ד). במקום שאינו מתכוין אין איסור – ולכן מותר להדיח מאכלים או כלים, אף בחמין, במקום צורך, ואף שידיו נרטבות. [אך יש מחמירים בזה להשתמש בכפפות כיון שבת"ב אסור מדין עינוי, וכיון שגופו נהנה, ואסור אף להושיט אצבע אחת למים].
ה). רחיצה לכלה – רחיצת הפנים בתוך שלושים יום מהחתונה מותרת שלא תתגנה.
אסור לסוך בשמן או בסבון [או בשפתון] את הגוף בתשעה באב, ואף על מקצת גופו לשם תענוג, , ולכן אסור לשים בושם ולהתאפר בתשעה באב, [כיון שיש מיני איפור שהם בכלל עידון הגוף, וי"א שהרי הוא בכלל רחיצה, עי' שו"ע , ואף בתשעת הימים יש מחמירים, ועי' תענית ל' ע"א שכל הדינים שנוהגים באבל נוהגים בת"ב, וכן הסכימו הפוסקים, ונתבאר בארוכה בחלק בירורי הלכה].
אך מצינו בזה כמה אופנים שאין איסור: א). במקום רפואה – מותר, כגון משחה כנגד כאבים, או קרם ידים במקום פצעים או משחה כנגד יתושים.
ב). לאעבורי ריחא – אם כוונתו לשם ריח טוב אסור, אבל במקום ריח רע מותר, אף אם יש בדאודורנט/ספיד ג'ל וכדו' שיש בו ריח טוב. [ונחלקו הפוסקים האם מותר לשים אף למנוע את הריח רע, ויש מתירים שהרי הוא בכלל אעבורי זוהמא, ויש מחמירים אף בזה ].
ג). כלה בתוך שלושים יום – מהחתונה, מותרת באיפור ובישום.
אסור לנעול מנעלים העשויים מעור, ואף מצופים בעור. ואף נעליים שיש בהם מעט עור אסורות בלבישה. [ואם שכח ולבש נעלי עור, ונתקע בדרך, יכול לחזור לביתו. ].
אך מצינו בזה חמשה אופנים שאין איסור.
א]. נעלי גומי ונעלי ספורט שאין בהם עור, ונעלי בית – מותרים, [אף הדומים לנעלי עור] בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז, כיון שכל האיסור הוא ללבוש נעלי עור, [ורק ביו"כ שהוא מדאורייתא מחמירים בזה, עי' משנ"ב סי' תקנ"ד סק"ל, ונתבאר בארוכה בספרי שערי יוסף בין המצרים)]. ומותר לחדשם בת"ב, אם לא חידשם לפני .
ב]. קטנים מותרים בנעלי עור – אף שלא הגיעו לגיל חינוך, בזמנינו נהגו לחנכם לזה. [כיון שמצויים נעלי בד או גומי, או נעלי בית] . אך אין בזה איסור, במקום הצורך. ובקטנים עד גיל שלש, אי"צ לחנכם אף לזה.
ג]. במקום חולי – יולדת עד ל' יום וחולה שאין בו סכנה או חולה שיש לו מכה ברגלו יכולים ללבוש מנעלים , ומ"מ בזמנינו שמצויים נעלים שאינם מעור, מותר בשעת הצורך.
ד]. במקום שיש טיט ורפש, או יורד גשם, ואינו יכול ללכת.
ה]. במקום סכנה שמצויים עקרבים או בעלי חיים מסוכנים.
אסור ללמוד תורה [בין תנ"ך, משנה, גמרא, מדרשים, זוהר, וספרי ראשונה ואחרונים] בתשעה באב, [בין לאנשים ובין לנשים, וקטנים] כיון שלימוד התורה מביא לידי שמחה, ותשעה באב אסור בשמחה. , אך בדברים הרעים מותר ללמוד. וכדלהלן:
מצות ת"ת בת"ב – נחלקו הפוסקים האם יש מצות תלמוד תורה בתשעה באב, ולהלכה נפסק לחומרא שיש מצות תלמוד תורה, ולכן אין היתר להתבטל מתלמוד תורה אף בתשעה באב.
הדברים המותרים בלימוד בתשעה באב: הלכות תשעה באב, בשו"ע ובמשנ"ב ובפוסקים, הלכה למעשה, מסכת מועד קטן פרק שלישי ושו"ע הלכות אבלות . סוף מסכת תענית אגדות החורבן במסכת גיטין ובמסכת סנהדרין ספר יוסיפון, איכה ומדרש איכה, בדברים הרעים שבירמיה. אך בפסוקי נחמה צריך לדלג, וכן באיוב ומפרשיו. ספר מלכים .
לימוד בדברים המותרים בעיון – אסורה. ורבים מתירים בזה אם לא מסיח דעתו.
לימוד בדברים המותרים בחברותא – מותר.
פרק שירה/חק לישראל/שיר השירים – יקרא במוצאי תשעה באב.
לימוד בספרי מוסר – מותר, כיון שמטרת הצום לחזור בתשובה, וספרי מוסר מעוררים לתשובה.
ספרי תולדות עם/גדולי ישראל– מותר כיון שדינם כספר מוסר. ויש מחמירים, אך ספרי תולדות עם ישראל בדברים הרעים כגון בתקופות הגזירות שונות, וספרים על השואה, מותר לקרותם בתשעה באב.
כתיבת חידושי תורה – מותר לכתוב חידו"ת שנתחדשו לו בדברים שמותרים בתשעה באב, כיון שהם כדבר האבד. [ויש שהחמירו בזה, ואף בדברים האסורים שהתחדשו לו בשבת, מותר לכותבם בראשי פרקים בקצרה, אם חושש שישכח].
לימוד דברים האסורים בלימוד בתשעה בהרהור – ראוי להחמיר.
אמירת תהילים – לבני ספרד: אם הוא בדרך תחנונים [בין לאנשים, ובין לנשים] מותרת. ולבני אשכנז: אסור, ויש מקילים בדרך תחנונים. [ולנשים] .
תיקון חצות – בתשעה באב, בלילה לא אומרים תיקון לאה אבל אומרים תיקון רחל . וביום לא אומרים לא תיקון ולא תיקון לאה, ויש נוהגים לומר תיקון לאה. אך בערב ת"ב המנהג לומר תיקון רחל.
קריאת שמע שעל המיטה – אומרים כרגיל, כרגיל, כיון שדינו כסדר היום, , אך אין לומר וידוי, כיון שאין אומרים בת"ב תחנון, כיון דאיקרי מועד .
אסור לומר "שלום" לחבירו בתשעה באב, ובכללו אסור אף לומר בוקר טוב, או צפרא טבא, והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך.
אך יש בזה כמה אופנים שאין איסור, א]. ברכה לחבירו – אינה בכלל האיסור, ולכן מותר לברך את חבירו בהצלחה או לומר לו מזל טוב. ולכן כל טוב שאומרים בפלאפון וכדו' אין איסור, כיון שהרי הוא בכלל ברכה, [ויש מחמירים שהרי הוא בכלל שאלת שלום, ].
ב]. השבת שלום לעמי הארץ – עמי הארץ שלא יודעים מאיסור שאלת שלום בתשעה באב, ושואלים בשלום, משיבים להם בשפה רפה, ובכובד ראש ואם הוא עם הארץ יאמר לו שהיום הוא תשעה באב, כדי שלא יהיה באיבה משום שלא השיב לו שלום כראוי . ומ"מ בזמנינו יכול לנענע את ראשו כדלהלן.
ג]. נענוע הראש – מותר לנענע את ראשו לאות שלום, ואינו בכלל איסור שאילת שלום.
נתינת מתנה – אסורה, בכלל שאילת שלום.
מלאכה בליל תשעה באב – לבני ספרד: מעיקר הדין אין איסור, אך בני אשכנז ורבים בני ספרד: נהגו שאסורים בעשיית מלאכה אף בליל תשעה באב.
מלאכה ביום תשעה באב – נהגו שלא לעשות עד חצות. ובזמנינו הרי הוא כאיסור, ומחצות נהגו להקל בכל המלאכות, ובתנאי שאינו קובע את עצמו למלאכה . וירא שמים יחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה כל היום. [והעושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה ].
כתיבת חידו"ת בדברים המותרים – מותר מה שיש חשש שישכח , אך אסור לערוך ולסדר את הכתבים.
ומ"מ מצינו כמה אופנים שאין איסור עשיית מלאכה: א). דברים שאין בהם שיהוי – כגון הדלקת נר או חשמל מותרים אף לפני חצות. , אך דברים שיש בהם שיהוי מותרים אף לאחר חצות, וכנ"ל, ולכן מותר לבשל ולאפות עבור מוצאי הצום מחצות היום , כיון שאין בהם קביעות מלאכה, אלא זמן קצר כחצי שעה.
ב). ע"י גוי – כגון בנין בית מעיקר הדין מותר, אך אסור משום אשווא מילתא, , אך בדבר האבד מותר ע"י גוי. [ולפי"ז אם הוא צביעה בתוך הבנין אין איסור, אך טוב להמנע], עובדי נקיון גויים או עובדים זרים, לכתחילה צריך לומר להם לעבוד מחצות.
ג). מלאכה בדבר האבד – מותרת ע"י ישראל. ולכן במקום הפסד ממון יש להתיר לעשות טסט נהיגה. וכן נשים או אנשים שעובדים בתשעה באב במקום היזק או חשש פיטורים יכולים לעבוד. וכן רואי חשבון ומנהגלי חשבונות שחייבים להגיש דוחו"ת לתאריך מסויים, ולא יספיקו לעשות כן בזמן אחר, מותרים לעבוד, ולכתחילה כשאפשר יעבדו לאחר חצות היום. ומ"מ הותר לעבוד רק במקום הפסד, אבל לא לצורך מניעת רווח. וכן כיבוס במקום דבר האבד, כגון בגד של תינוק שהתלכלכך בצואה, מותר לכבסו, בת"ב.
ד). פתיחת חנויות של מזון – מותרת כל היום, וחנויות שאינם של מזון עד חצות. אך קניות בתשעה באב של שאר חפצים אסורה.
ה). לצורך מצוה – מותר, ולכן מותר להכין אוכל אף לפני חצות לצורך סעודת מצוה. [בשונה משטיפת הבית שאסור]. ונפק"מ להכנת אוכל בקיטרינג, שא"א באופן אחר, ויש לעשות שאלת מורה הוראה.
ו). לקטנים – לילדים קטנים [אף שהגיעו לגיל חינוך] אין איסור מלאכה ולכן מותר להעסיק אותם במלאכות ויצירות וכדו'. וכן אם צריך לייבש בגד במייבש לצורך קטן, אין בזה איסור.
קייטנה בתשעה באב – נערות שעושה קייטנה מותר, כיון שהוא צורך מצוה שיוכלו ההורים לצום.
ו). צרכי רבים – מותרים בתשעה באב, ולכן בכלל צרכי רבים העובדים במוקדי מידע, תקשורת גני ילדים, וקייטנות, מותרים לעבוד בתשעה באב.
שטיפת כלים במקום זבובים – מותרת.
ניקוי כתם במגבון – בתשעה באב, מותר, כיון שאינו בכלל כיבוס, ואינו בכלל איסור עשיית מלאכה. אך יש מחמירים בזה, [ואף בתשעת הימים].
ארגן מזוודה בתשעה באב – בחורי ישיבות שחוזרים הביתה, במוצאי תשעה באב לחופשת בין הזמנים, וכן מי שנוסע לנופש במוצאי תשעה באב, אפשר לארגן את המזוודה בתשעה באב לאחר חצות היום, ובלבד שיתעסק בזה זמן קצר [כחצי שעה], אך כנ"ל ירא שמים יחמיר לארגן את המזוודה ואת חפציו לפני תשעה באב או במוצאי תשעה באב.
שטיפת הבית לאחר חצות היום – נהגו הנשים לשטוף ולסדר את הבית לכבודו של המשיח אחר חצות, ואין למחות בידם, , ואף לבנות אשכנז אין בזה איסור מעיקר הדין, אך כנ"ל שראוי להחמיר בזה.
טיול – אסור לטייל בתשעה באב, משום היסח הדעת.
שמיעת חדשות וקריאת עיתון – אסורה, כדין היסח הדעת, והמקילים בזה יש להם על מי לסמוך.
קריאת ספרי מתח – אסורה, כדין הסח הדעת, אך לאחר חצות, לבנות אפשר להתיר.
לימודים וחזרות למבחנים – אף אם אין זמן אח"כ אסורה, משום שמסיחים את הדעת. אך במקום הצורך ודבר האבד אפשר להתיר לאחר חצות.
משחקים – אסור אף לאחר חצות כיון שהם מסיחים את הדעת מהאבילות, אך במקום שע"י זה יעביר את הצום מותר.
החזקת תינוק – אף שבשו"ע מבואר שהאבל אסור בשמחה, ולכן אסור להחזיק תינוק שמא יבוא לידי שחוק, מ"מ רק באבילות אסור, שיש מי שיחזיק אותו משא"כ בתשעה באב שכולם אבלים, אך אין לשחוק עמו בכוונה, אלא א"כ צריך להרגיעו, [עי' בשו"ת תשובות והנהגות , ובחזו"ע ].
הסחת הדעת לקטנים – מותרת. [ולא שייך בזה מצות חינוך].
יושבים בתשעה באב על הארץ, כמנהג אבלים, לכתחילה צריך לשבת על הקרקע ממש. ובזמנינו רבים נהגו להקל לשבת על כסא נמוך פחות מג' טפחים – 30 ס"מ, [כשיטת החזו"א, ואף הנוהגים כהגר"ח נראה, ובאבילות הלך אחר המיקל]. [מצינו בזה כמה טעמים, א' כיון שלרוב האנשים קשה להם, והסכמת הפוסקים שאף באבילות יש מקום להתיר בזה, וכמ"ש בש"ך ובחכמת אדם ועוד, ב' כיון שהוא רק מנהג דומיא דאבילות, וכמו שכתב במג"א סי' תקנ"ט סק"ב ובמחצית השקל שם, ובמשנ"ב שם סקי"א]. ועדיף לשבת על ספסל מאשר על כרית, אך אין בזה איסור. אך רבים נוהגים להחמיר לשבת על הארץ.
ישיבה על מדרגות ארון קודש או על אדן החלון וכדו' – דינה כמקום גבוה.
חיוב ישיבה בבית במקום נמוך – אף בבית חייבים לשבת על הקרקע, או על כסא נמוך פחות מג' טפחים וכשיעור הנ"ל.
ישיבה על הארץ אחרי חצות/מנחה גדולה – לשו"ע מזמן מנחה גדולה, לרמ"א מזמן חצות. מותר לשבת על כסא רגיל, ואין לשבת על הארץ.
חיוב לשבת על הארץ בשעת הקינות – יש עניין לשבת בשעת הקינות, אבל מעיקר הדין, אין בזה חיוב לשבת על הארץ בשעת התפילות והקינות, לכן אם לא נוח לו לשבת כך יכול לעמוד.
אך ישנם כמה אופנים שמותר לשבת כרגיל. א). במכונית ובאוטובוס כיון שאין כוונתו לתענוג מותר לשבת כרגיל. ב). זקנים/חולים וחלשים, מעוברת ויולדת שקשה להם לשבת בכיסא נמוך, מותרים לשבת על כיסא רגיל, וטוב שישבו על כסא פחות נמוך מהרגיל. ג). אשה מינקת שקשה לה לשבת על כסא נמוך בשעת ההנקה, יכולה לשבת על כסא רגיל. ד). המגביה את ספר התורה [לבני אשכנז] יושב על כיסא רגיל. ה). במקום צורך כגון מזכירה רפואית מותר. או בהמתנה לרופא, ו). סנדק בברית מילה מותר לשבת על כסא רגיל אף לפני חצות.
כפיית המיטה – יש מחמירים לישן על הארץ, אף שמעיקר הדין תשעה באב אין חייבים בכפיית המיטה, , אך אין בזה חיוב, [וכ"ש לחולים או מעוברות ].
צורת השינה בזמנינו – מ"מ נהגו להחמיר שאדם לא ישן כרגיל אלא יצטער בשנתו, ואם רגיל לישן בשני כריות או בשני מזרונים ישן בכרית אחת או במזרון אחד . ויש נוהגים לשים את המזרון על הרצפה.
הצטערות בשינה לאחר חצות – לאחר חצות היום אין צריך להקפיד בזה, כדין ישיבה על הארץ.
דיני הנחת תפילין וטלית בצום תשעה באב
טלית ותפילין בתשעה באב – מנהג בני אשכנז להניח טו"ת במנחה, וכן יש שנוהגים מבני ספרד, [מרוקו], ומ"מ לא נהגו לכסות את הציציות, אבל מנהג ירושלים ורבים מבני ספרד, להניח טו"ת בשחרית. [המניחים בכל יום גם תפלין דרבינו תם, גם בתשעה באב יניחו תפילין דר"ת].
טלית קטן לבני אשכנז – בני אשכנז שלובשים ט"ק בלבד בשעת התפילה, ראוי שישנו עם הט"ק בלילה, או שישמעו את הברכה על הט"ק מאחר, ואם לא יעשה כן יפשוט את הט"ק בלילה לפני השינה ובבוקר לא יברך .
קריאת שמע עם התפילין במנחה – המניחים טו"ת רק במנחה, ראוי שיקראו עמהם קריאת שמע.
שינה לפני הנחת תפילין – הנוהגים להניח תפילין במנחה, ומתפללים מנחה קטנה, יש שנזהרו שאין לו לישן לפני שהניח תפילין, וכמו בכל המצוות שאסור לישון שמא ימשך, אך מנהג העולם להקל בזה, [כיון שאפשר לסמוך בזה על שיטות הראשונים שבת"ב לא מניחים תפילין כלל וגם משום שתפילת מנחה הוא דבר קבוע ורבים מדכרי אהדדי יכול לישון לפני זה, ונתבאר בארוכה בספר]. וכן חולה שאוכל בתשעה באב מותר לאכול בבוקר אע"פ שלא הניח תפילין.
נהגו למעט את האור בבית הכנסת, וכמו שנאמר "במחשכים הושיבני", , ולכן נהגו רבים גם בבית למעט באור, אך מעיקר הדין אין בזה איסור, ולכן רבים מקילים בבית ולא להמעיט באורות.
הזכרת נחם ועננו – לבני ספרד בכל התפילות אומרים נחם, וענינו, ובני אשכנז [ומקצת מבני ספרד] אומרים עננו רק בתפילת מנחה.
שכח ולא אמר עננו או נחם – אם שכח ולא אמר עננו ונזכר לאחר התפילה אינו חוזר, ואם נזכר בתוך התפילה אם נזכר קודם שאמר ותחזינה, חוזר.
ברכת שעשה לי כל צרכי – מברכים אף בצום תשעה באב, כיון שהברכה היא על מנהגו של עולם. [והנוהגים ע"פ האריז"ל אינם מברכים, והנוהגים כהגר"א מברכים בלילה שלובשים מנעלים].
דיני הקינות ומגילת איכה
קינות ומגילת איכה ביחידות – אף המתפלל ביחידות, צריך לאומרם. [ואף לבני אשכנז יאמרם מתוך חומש ללא ברכה]. ולכן אף מי שנצרך לצאת באמצע הקינות, אף שמעיקר הדין אין לצאת, ראוי שישלים את הקינות להתאבל על החורבן.
כובע וחליפה בשעת הקינות – נראה לכתחילה שיש ללבוש כובע וחליפה בשעת הקינות, והוא משום מידת הכנעה, אך ילבוש כובע וחליפה פשוטים, ולא ילבש עניבה או בגדים מכובדים. אך מעיקר הדין אין חיוב ללבוש כו"ח בשעת הקינות.
בחורים שבלילה נוסעים לכותל ורוצים לומר את הקינות לפני התפילה – יכולים לאומרם לפני התפילה.
מגילת איכה – אף לבני אשכנז הקוראים מגילת איכה מתוך הקלף, יקראוה בלא ברכה. ולכן קרי וחסר במגילה אינו מעכב במגילה.
חיוב שמיעת וקריאת מגילה איכה – אף לבני אשכנז שקוראים את המגילה מתוך קלף, מ"מ אם לא שמע מגילת איכה, יקרא מגילת איכה בעצמו.
חיוב נשים במגילת איכה – נשים אינם חייבות בקריאת מגילת איכה. [ויש מחמירים שחייבות ].
מגילת איכה לפני מעריב – בשעת הדחק אפשר לקרוא מגילת איכה לפני מעריב. אך נראה דהיינו דוקא ביחיד, אבל לכתחילה אין לשנות.
זמן סיום הצום לבני ספרד: 20 דקות לאחר השקיעה, ולבני אשכנז: הוא 40 דקות לאחר השקיעה, ובשעת הצורך אפשר להקל לאחר 30 דקות. [הנוהגים להחמיר כזמן ר"ת [במוצ"ש], אינם צריכים לחכות לזמן ר"ת במוצאי הצום, אך הנוהגים כן בתורת חיוב צריכים להמתין לצאת הכוכבים דר"ת].
נטילת ידים – יש מקפידים ליטול במוצאי הצום את הידים שלוש או ארבע פעמים, כ"א כפי מנהגו.
תפילת ערבית מיד ביציאת הצום – אפשר להתפלל ערבית מיד ביציאת צום תשעה באב, אלא אפשר לעשות הבדלה ולשתות ולטעום משהו עד כביצה מזונות או לאכול סעודות פת ולהעמיד שומר, [שאינו אוכל, או פלאפון עם שעון מעורר] ולאחר מכן להתפלל תפילת ערבית בכוונה.
קידוש לבנה – נהגו לקדש את הלבנה רק במוצאי תשעה באב. [ויש שנהגו לקדש את הלבנה במוצאי שבת חזון. ]. אך עדיף לברך את הלבנה לאחר שיאכל משהו ועם מנעלים כדי שבירך בכוונה. אך אם הציבור מקדשים, ואח"כ לא יהיה לו מנין לקידוש לבנה, יקדש עמהם משום ברוב עם הדרת מלך.
לקבלת הגליון המלא, ולשאלות בהלכות חולים בצום תשעה באב, ניתן לפנות באימייל: [email protected] או בפאלפון,058-3233587
