המחנך הדגול והגבאי הנאמן: הרב מאיר אוחיון זצ"ל

אשדוד

המחנך הדגול והגבאי הנאמן

בצער רב הגיע הידיעה על פטירתו של האי גברא רבה, ירא אלוקים, משכים ומעריב קום לעבודת בוראו, מסור בכל ליבו לבית מקדש מעט, לא החזיק טיבותא לנפשיה, מחנך דגול לילדי ישראל שמסר נפשו במשך עשרות בשנים להעמיד תלמידים בקרן אורה, בנועם שיחו והליכותיו בקודש וזכה להאהיב עליהם את התורה הרב מאיר אוחיון זצ"ל הגבאי הנאמן של בית הכנסת "מורשה" בקרית הרב אברמסקי באשדוד שהחזיר נשמתו לבוראו לאחר שהזדכך ביסורים קשים ומרים והוא בן פא' שנים.

שורשיו במרוקו

רבי מאיר זצ"ל נולד וגדל בכפר "תאזנכט" שבדרום מרוקו אצל הוריו שהיו יראים, אוהבי תורה ובעלי אמונה והערכה לתלמידי חכמים, בתור ילד לבדו נשלח לקזבלנקה כדי ללמוד תורה. מי שדאג לו אז באותם ימים, זה היה דודו המסור רבי אליהו ז"ל שדאג לו לכל צורכו והכניסו לתלמוד תורה ולאחר מכן לישיבת "נוה שלום" המעטירה בראשותו של הגאון האדיר חכם רבי אלעזר מור יוסף זצ"ל יחד עם מנהלה הרוחני דאז הרב מאיר ורשנר שליט"א, באותם שנים היה שוקד על לימודו במסירות רבה עד שרבותיו ראו שהוא נועד לגדולות והתחבב עליהם בכל עת, לאחר שראו שאכן מבין היטב את השיעורים.

עלייה לארץ ודבקות בתורה

עלה לארץ בגיל 16 שנים ומיד נכנס ללמוד בישיבת הרמב"ם בתל אביב בראשותו של הגאון הגדול רבי אברהם חפוטא שליט"א מזקני ראשי הישיבות, באותם שנים העידו רבותיו שהיה שקדן ומתמיד גדול, היה כותב בקביעות את השיעורים וכך עד היום בביתו מונחים עשרות מחברות מלאים בכתב יד צפוף של חידושי תורה שכתב במשך כעשור בסוגיות הש"ס ומוסר, ולא פעם כשהיה לומד עם ילדיו היה מוציא את המחברת ונזכר שכתב על סוגיא זו. גם לאחר נישואיו, קשה היה לו להתנתק מהישיבה ושכר דירה לתקופה באזור למרות שהיתה קטנה ובקושי ראויה למגורים, למרות הדחקות שהיה לו באותם ימים כזוג צעיר, העיקר אצלו היה כפי שהתבטא ואמר "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", מה יש לעשות בלי תורה.

הדרכתו של מרן הגרא"מ שך

לאחר זמן שכר דירה בבני ברק ובאחד הימים נכנס למרן הגרא"מ שך זצ"ל והתייעץ עימו האם להשתקע בבני ברק? הגרא"מ שך ענה לו שלא, היות שבאותם ימים זה היה בשנת תשל"ח, הקימו תלמידיו מישיבת 'גרודנא' את "קרית הרב אברמסקי" באשדוד, כדאי שיעבור לאשדוד ויתגורר יחד עם יסוד הקמת הקריה ע"י אברכים בני תורה.

כך מאז ועד יומו האחרון, נשאר באותו בית, באותו בית כנסת ובאותו תלמוד תורה. במשך 45 שנה ליוה את בית כנסת "מורשה" מאז הקמתו בצריף הירוק, היה גבאי נאמן מתוך שלא החזיק טיבותא לנפשיה. את סדר יומו החל כשהיה משכים קום בשעה 03:45 והיה לומד זוהר עד תפילת נץ החמה, היה מוסר שיעור תורה כל יום בשעות הערב בין מנחה לערבית ברובע ב' בבית הכנסת ע"ש רבי דוד בן ברוך, היה הולך בחום של הקיץ ובקור של החורף והיה מתמיד כל יום בכל מצב, והיה פעם מקרה שרכב פגע בו ונפגע, למרות זאת למחרת הופיע בשיעור כרגיל, לא יכל לבטל את הרציפות של שיעורי תורה.

המחנך של אשדוד

במשך עשרות שנים היה מלמד ומחנך דגול לילדים הקטנים צעירי הצאן בתלמוד תורה "מורשה" בראשותו של הרה"ג רבי פנחס קריספין שליט"א, בחן, באהבה ובמסירות מיוחדת לימד את לימוד האותיות בדחילו ורחימו, הילדים גם שגדלו והתחתנו והקימו משפחות, לא שכחו ולא ושכחים עד היום הזה, גם בהלוויה נכחו תלמידי ישיבות צעירים רבים שזכרו את התחלת לימודם אצל הרב המנוח זצ"ל.

קרבתו ל'בבא מאיר' זי"ע

היה לו קשר אדוק וידידותי עם האדמו"ר הרה"ק רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, כמעט כל ערב לאחר מסירת השיעור ברובע ב' בבית הכנסת ע"ש רבי דוד בן ברוך היה פונה לביתו של הבבא מאיר זצ"ל שהיה לא הרחק מבית הכנסת, הרב זצ"ל לימד במכינה את בנו הקטן הרה"צ רבי ישועה ורחמים שליט"א ותמיד היה מתעניין על בנו וכך תוך זמן קצר התחבב מאוד על הבבא מאיר זצ"ל.

באחד הפעמים סיפר המנוח זצ"ל כי לפני נישואיו של בנו האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א לא קיבל הזמנה מבבא מאיר והרגיש מאוד פגוע על כך, איך יתכן שהבבא מאיר ישכח אותו אך לא אמר מילה, לילה לפני החתונה מספר המנוח כי ראה בחלומו את הבבא מאיר שאומר לו: "אתה לא צריך הזמנה, אתה מבני הבית שלי, ואתה מגיע כאחד מבני הבית" וכמובן שהשתתף בחתונה.

בנוסף, הבבא מאיר אמר לו לערוך את אחת מסעודת השבע ברכות לבנו האדמו"ר רבי יקותיאל בבית של המנוח זצ"ל.

גבאי נאמן ועושה חסד

היה גבאי נאמן לבית הכנסת "מורשה" מאז שהוקם ועם כל המעברים שעבר, והכל שלא על מנת לקבל פרס, מסירותו היתה כה רבה עד שהמנקה של בית הכנסת לא הופיע, הוא מיד ירד לבית הכנסת עם דלי מים וחומרי ניקוי ובעצמו שטף והבריק את בית הכנסת לקראת השבת.

בכל מוצאי השבת זכה להקים את השיעור בזוהר הקדוש כפי שנהוג בקהילות רבות מיוצאי מרוקו ונתקיים בו מאמר שבו היו מתחילים את הלימוד בזוהר הקדוש,  "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" וגם נתקיים בו ההמשך – "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" שזה נאמר על מלמדי תינוקות של בית רבן.

לפני כ-28 שנים, לאחר מחלה קשה, נפטרה עליו רעיתו הרבנית הצדקנית מרת חנה חנינה ע"ה, שהיתה מארגנת שיעורי תורה, פעילות חסד ומקרבת נשים בפעילות של שיעורי תורה והרצאות כשהגדול שבהם זה היה הילולת רחל אימנו ע"ה שנשים רבות השתתפו לעזרה לקראת ההילולא שהיתה עורכת באולם ענק שהיה מלא במשתתפות רבות.

הקשר האדוק עם רבותיו

כששמע על מורו ורבו הגאון האדיר חכם רבי אלעזר מור יוסף זצ"ל ראש ישיבת "נוה שלום" מקזבלנקה – מרוקו שעלה לארץ והתגורר באשדוד, היה כולו מלא שמחה והתפעלות לפוגשו ולשוחח עימו על אותם ימים של לימוד מתוך השקדה. מאז פטירתו, באופן קבוע כל שנה היה מגיע ועולה על קברו בבית העלמין באשדוד ביום פטירתו ח' באייר ולומד משניות ותהילים לע"נ יחד עם תלמידיו, השנה שנקרא להגיע למעמד, אמר שאינו חש בטוב ולכן לא יוכל להגיע..

ובא השמש

במשך כשנתיים סבל מהמחלה רח"ל, מאז התפללו עבורו בהיכלי בית הכנסת ובישיבות, אושפז בבית החולים פעמים רבות וחזר לביתו. כל אותה תקופה, השתדל שלא יטרחו עבורו כי תמיד היה דוגל ב"לא להחזיק טיבותא לנפשיה", היה מתאמץ בכל כוחותיו להגיע לבית הכנסת. בשבוע האחרון, בשבת קודש ביקש מחתנו שיצעד עימו לבית הכנסת, למרות שניסו לשכנעו שלא שייך במצבו לצאת מהבית, וכך צעד עימו בבוקר פסיעה אחר פסיעה עד שאפסו כוחותיו, חתנו ניסה לעזור ולתמוך בו, אך מיד נזעק "חס ושלום להשתמש בתלמיד חכם" ולאחר מנוחה קלה, חזר לביתו.

אמש (רביעי) לפני הצהריים לאחר הידרדרות נוספת במצב בריאותו, השיב את נשמתו לבוראו לאחר יסורים קשים כשבני משפחתו סביב מיטתו זועקים "שמע ישראל".

בני המשפחה התארגנו להלוויה שהתקיימה היום (חמישי) בבוקר מיד לאחר תפילת שחריצת על מנת שבנו ר' מרדכי הי"ו יוכל להשתתף לאחר שהגיע בטיסה דחופה לארץ.

דרכו האחרונה וההספדים

מסע ההלוויה החל ברחבת בית כנסת "מורשה" בקרית הרב אברמסקי שם קבע את תפילותיו ולימודיו כל חייו. את מסכת ההספדים פתח הרה"ג ר' חיים בן חמו מרבני המועצה הדתית ומי שעמד לצידו באחזקת וניהול בית הכנסת, הרה"ג ר' שלמה פרץ ראש מוסדות "הדרת יוסף" הרה"ג ר' ישעיה חזן מרבני הקהילה ומוסדות "מורשה".

משם המשיכו לבית העלמין, שם באולם ההספדים נישאו דברי הספד והתעוררות לזכרו.

את מסכת ההספדים פתח הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית שתיאר את האבידה הגדולה לקרית הרב אברמסקי בפרט ולכל העיר בכלל, פטירתו של רבי מאיר זו תקיעת שופר חזקה של חודש אלול המעוררת את כולנו, היה דמות של חינוך למופת, איש שכולו תורה ואהבת תלמיד חכמים ומסירות של חסד בהנהגת בית הכנסת "מורשה" בכל ימות השנה, יהי רצון שימליץ על בני משפחתו ועל כל תשובי עירנו.

אחריו הספידוהו ידידיו הרבנים החשובים, הרה"ג ר' פנחס קריספין ראש מוסדות "מורשה", בדבריו אמר, רבי מאיר כעת גבאי בישיבה של מעלה, אבד חסיד מן הארץ, במרוקו בישיבה ב"נוה שלום" כשהיה בחור צעיר לימים קראו לו ה"חסיד" שזה מדרגה גבוהה, הוא לא חיכה שימנו אותו להיות גבאי, הוא היוזם עשה הכל בעצמו בלי שיבקשו ממנו, כבר בישיבה היה עושה טובות וחסדים, כל תלמיד חדש היה מקרב ומעודד אותו ואז היו ימים לא קלים, כל בן ישיבה זה היה דבר נדיר, גם כאן כשעלה בארץ המשיך באותה דרך, היה ענוותן גדול, היה גבאי בנאמנות מעולם לא ביקש שכר על כך.

בתהילים נאמר "הולך תמים ופועל צדק דובר אמת בלבבו" וההמשך, כל זה נאמר על רבי מאיר זצ"ל "עושה אלה לא ימוט לעולם", המנוח עשה את כל מה שנאמר בפסוקים הללו, היה לו תמימות בעבודת ה', איבדנו 'מרגניתא טבא' שהיתה בקרית אברמסקי, היה ספר מוסר מהלך חי וקים, עוד מעט נזכה לומר להקב"ה שיכתבנו בספרן של החיים, מה זה חיים? הרב מפונוביז' זצ"ל אמר שמחוץ לכותלי בית המדרש יש מבול של כפירה – חוכא ואיטלולא, אנשים לא יודעים מה זה חיים, היום יש אנשים מתים שמנסים לעשות חיים.

"למענך אלוקים חיים" – החיים שאנו מבקשים, זה לעסוק בתורה, זה החיים האמיתיים. עשרות שנים חינך את ילדי ישראל, עד היום לא מצאנו לו תחליף, אין תחליף לרבי מאיר, רבי מאיר לימד את יסודות לימוד האותיות וכל מי שלימד, הכניס בו אהבת תורה ויראת שמים טהורה, כולו היה שקוע איך וכיצד להנחיל לילדי ישראל את אותיות הקודש.

כמה שכר יש למנוח, כמה ילדים קידש את נשמתם, כמה ילדים מביא לחיי עולם הבא, אבד חסיד מן הארץ, מי יתן לנו תמורתו, מבקשים אנו מהמנוח מחילה ואנו כולנו מוחלים מחילה גמורה ושימליץ על רעיתו, ילדיו וכל תושבי אשדוד והקב"ה יאמר די לצרותינו ונתבשר כולו בגואל צדק במהרה בימינו אמן.

אחריו הספידוהו, מזכה הרבים הרה"ג ר' יהודה סבח רו"כ "תפארת דוד", הרב אילן גוזל רב המרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב", שכנו הרה"ג ר' חיים קלמנוביץ רב שכונה ורב מחלקת העירובין, חתניו האברכים החשובים, הרב דניאל יום טוב, הרב יוסף חיים אלבז, שא"ב הרב מרדכי אוחיון, הרבנים הזכירו כי כתב כי הוא מוחל מוותר וסולח לכולם

את מסכת ההספדים חתם בנו בקול בוכים הרב מרדכי אוחיון, בתחילת דבריו הדגיש כי אינו ראוי להספיד את אביו זצ"ל, אבל יספר ויאמר עדות מכלי ראשון את הליכותיו והנהגותיו בעבודת ה' במשך מסכת חייו העניפה.

בדבריו ביקש להודות מעומק ליבו בשמו ובשם כל המשפחה, על כל אלו שעזרו וסייעו במשך כל התקופה האחרונה, ה' ישלם שכרם.

לסיום, תיאר בהתרגשות מיוחדת את הסעודה שלישית בשבת קודש שעת רעווא דרעוין, תוך כדי הסעודה, שעת התרוממות עם דמדמומי חמה ושקיעת החמה היה משורר דווקא את השירים שנהגו לשיר בישיבה ובמיוחד באופן קבוע היה שר ומנגן את המילים: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר" מתוך תפילת ונתנה תוקף, וסיים בבקשת מחילה. נכדו הבה"ח נ"י ניגש וביקש סליחה בשם כל הנכדים והנכדות בני המשפחה.

לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה, לחלקת 'חרדים' החדשה מול אוהל ציונו של האדמו"ר מפיטסברג זצ"ל.

בכך נחתמו פרקי חייו של דמות אצילה ומיוחדת, שזכה לחנך ילדי ישראל על טהרת הקודש, במסירות ואחריות מיוחדת שימש כגבאי נאמן בבית מקדש מעט, היה מלא בתורה וחסד, תמימות ואהבת תלמידי חכמים, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעיתו מזיוו"ש תבלחט"א שדאגה ועמדה לימינו במסירות רבה עד יומו האחרון,  בנים, בנות נכדים, נכדות בני תורה זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.

המשפחה יושבים שבעה בביתו בקרית הרב אברמסקי אשדוד מול בית הכנסת "מורשה".

מחר, יום שני תתקיים עצרת מספד והתעוררות בביהכ"נ "היכל אברהם" רחוב שמעון 4 בקעה בירושלים

ת.נ.צ.ב.ה.