מותר לקחת תרופה עם מעט מים? ומה הדין של מי ששכח שצום היום?

בעשרה בטבת נבוכדנצר מלך בבל התחיל להקיף את ירושלים וצר עליה כדי לכובשה ומנעו ממנה אספקת מזון עד י"ז בתמוז, ובתשעה באב הציתו המקדש, והתחלת הצרה גרועה מגומרה.

דינים הנוגעים לליל התענית

אכילת בשר בליל הצום – רבים מחמירים שלא לאכול בשר ולשתות יין בליל הצום. (סדר היום ענין י"ז בתמוז, ובא"ר סי' תקנ, ובשו"ת חיים שאל ח"א סו"ס כ"ד והגריש"א בשו"ת וישמע משה ח"ב עמ' קמד). אך מעיקר הדין מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל הצום, (רש"ש נדרים סג: שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פח, ובשו"ת אול"צ ח"ג פכ"ט כו).

עשיית שבע ברכות וסיום מסכת בליל הצום – ראוי שלא לעשות שמחות ואירועים בליל הצום, אך בשמחות של מצוה כגון חתונות או שבע ברכות או סיום מסכת מותר לעשותם אף במוזיקה, (ע"פ דברי הדע"ת שדברי הא"ר שהובאו בביה"ל ט"ס, וכדלהלן, וכן הורו תלמידי החזו"א, וכן הורה הגר"מ שטרנבוך שליט"א).

שמיעת מוזיקה – אין לשמוע מוזיקה בצום עשרה בטבת [ויש להחמיר אף מהלילה], (עי' שו"ע סי' תקס"ח סי"ב שבתענית יחיד או ציבור, "הרי זה לא ינהג עדונין בעצמו ולא יקל ראש ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כענין מה שנאמר מה יתאונן אדם חי". וכן מבואר בספר הרוקח על מגילת אסתר בפסוק שק ואפר יוצע לרבים, שלא לשמוע ביום התענית כלי שיר עכ"ד, ובקיצור שו"ע סי' קכב ס"א שאסור לשמוע כלי זמר בעשרה בטבת, ובבא"ח ש"א דברים ה"ה שאין לעשות ריקודים ומחולות בלילה וביום עשרה בטבת, ובכלל זה הוא שמיעת מוזיקה וכנתבאר בשערי יוסף דיני בין המצרים).

משמר בליל הצום – תכלית הצום הוא כדי לעורר את הלבבות ולחזור בתשובה (משנ"ב סי' תקמ"ט סק"א), ולכן נראה שאין ראוי לעשות משמר כל ליל הצום, ואח"כ לישן כל הצום, אך מעיקר הדין אין איסור בזה כיון שאומר סליחות. [ובפרט אם מנצל את הזמן בלילה ללמוד תורה, מה שביום אינו יכול ללמוד תורה] ונראה שאין איסור להתעסק בדברים אחרים בצום, ורק בת"ב מצינו שאסור להסיח הדעת.

דיני אכילה ושתיה בליל התענית

עשיית תנאי לרוצה לאכול בלילה – אם הולך לישון לפני הצום ורוצה לקום לפני עלות השחר לאכול צריך להתנות שרוצה לאכול ולשתות לאחר שיקום, (עי' שו"ע סי' תקס"ד ס"א). ונכון להתנות בפה, אך בדיעבד כל שחשב בלבו שיקום לאכול או לשתות, חשוב כתנאי. (הגרח"ק והגרנ"ק).

ויש בזה כמה אופנים וכדלהלן: א). מי שלא התנה לפני שהולך לישן – לבני ספרד: שתייה דינה אכילה ואסור, לבני אשכנז: מותר לשתות, אף לבני ספרד: אם שכח להתנות, ואחר שישן הרגיש צמאון יכול לשתות. (שו"ע ורמ"א שם). וכן באדם חלוש ששכח להתנות, ואם לא יאכל לא יוכל להתענות, נראה שיוכל לאכול בשעת הדחק אף אם לא התנה.

ב). אם לא היה בדעתו ללכת לישון, ונרדם באונס וקם לפני עלות השחר, יכול לאכול אף בלא תנאי. (עי' משנ"ב סי' תקס"ד סק"ג).

ג). אם הלך לישון ביום שלפני התענית וקם בלילה [ואף באמצע הלילה], יכול לאכול, אף שלא עשה תנאי, כיון שאסרו דוקא במי שהלך לישון בלילה (הגרח"ק בספר כאיל תערג מועדים עמ' רצ).

ד). מי שדרכו לישן בתחילת הלילה ואח"כ לקום ולאכול באמצע הלילה, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול, לאחר שקם משנתו, כיון שרגיל בכך, הרי הוא כאילו התנה.

אכילה עד עלות השחר – באופן שעשה תנאי, וקם באמצע הלילה, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר, אף בלא שומר, כיון שאין חשש שיגרר. (עי' שו"ת שבט הלוי חי"א סי' קלח, ונתבאר בארוכה בספר שערי יוסף ד' צומות).

זמן התחלת התענית – התענית מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וזמן עלות השחר הוא 72 דקות קודם הנץ החמה וי"א 90 דקות, ולהלכה נפסק שזמן עלות השחר הוא 72 דקות קודם הנץ החמה, אך יש מחמירים שהוא 90 דקות, ומ"מ בשעת הצורך אף למחמירים [כגון אם לא הספיק לאכול ולשתות, ויקשה עליו הצום] אפשר להקל לאכול ולשתות עד 72 דקות קודם הנץ.

החייבים בצום

קטנים – עד גיל בר מצוה ובת מצוה פטורים מלצום ואף בתענית שעות אינם חייבים לצום כיון שאין מחנכין לאבילות, (משנ"ב סי' תקנ סק"ה) [אך יש נוהגים שהקטנים צמים ומתענים כמה שעות].

זקנים – מעל גיל שמונים, אם הם תשושים, או נחלשים פטורים מהתענית והכל לפי כוחם. (עי' בשו"ת שערי תשובה תשובות הגאונים סימן שכ"ה, וברוח חיים סי' תקנ, ובמה שנתבאר בזה בארוכה בקובץ שערי יוסף חולים בתשעה באב ה'תשפ"ה).

בעלי ברית [-אבי הבן, סנדק, מוהל] או חתן וכלה [בז' ימי המשתה] חייבים לצום. (עי' ריטב"א תענית לא. וביה"ל סי' תקמ"ט).

דיני חולים בצום

חולים שיש בהם סכנה – כגון חולי לב, חולי סכרת [בין סכרת 1 ו2, אלא א"כ הסכרת מאוזנת ואינה מטופלת בכדורים שיכול לצום] וחולי ריאות, חולי כליה המטופלים בדיאליזה, וכן חולים בדלקות פנימיות, לחץ דם גבוה או נמוך, [שאינו מאוזן].

חולים הנוטלים תרופות נפשיות – או במצבי דכאון אף קל או הפרעות אכילה, פטורים מהצום, ואסורים להחמיר על עצמם לצום. אך ישנם מצבים קלים שאפשר לצום, אם רוצים לצום, וכל מקרה לגופו ויש לשאול מורה הוראה.

חולה שאין בו סכנה – פטור מהתענית, כיון שבמקום חולי לא גזרו רבנן. (משנ"ב סי' תקנ סק"ד וכה"ח סק"ז, ועי' ב"י ושו"ע סי' תקנ"ד ס"ו).

גדר חולה שאין בו סכנה – אם שוכב במיטתו או שאינו יכול לתפקד, וישנם מיקרים אף אם אינו שוכב על מיטה, וחש חולשה גדולה בכל גופו או כאבים חזקים בבטן וכדו', פטור מהצום ואוכל ושותה כהרגלו. (ערוך השולחן סי' תקנ"ז סק"ז). ובכל ספק אם דינו כחולה שאין בו סכנה, ההוראה למעשה להתחיל לצום, ואם אינו מרגיש טוב מפסיק את הצום.

חולה שיש לו מונו פעיל – פטור מהצום. ואם יש חשש שע"י הצום יגיע למונו, כל מקרה לגופו, ויש לשאול למורה הוראה הבקי בדיני חולים בצום.

חום גבוה – מי שיש לו חום גבוה מ38 מעלות או חום נמוך [פחות מ35, ולזקנים פחות מ36], פטור מהצום, אף אם לא נפל למשכב, כיון שדינו כחולה שאין בו סכנה.

חולה הנוטל אנטיביוטיקה – אינו צריך לצום. אך ביום יומיים האחרונים שנוטל את האנטיביוטיקה ומרגיש טוב, צריך לצום. (גדולי ההוראה שליט"א). ויש לעשות שאלת חכם, כי כל מקרה לגופו, והרבה פעמים יש ליטול את הכדורים עם אוכל ככל הימים, שלא יבוא אח"כ שוב לידי חולי, [והרבה פעמים אם חלש, כיון שדינו כחולה שאין בו סכנה, פטור מהתענית, ולכן לפעמים ההוראה שיתחילו לצום וכנ"ל].

מרגיש חולשה בצום – אנשים שהולכים לשכב מחמת התענית, כדרך הרבה בני אדם שנחלשים בסוף הצום, חייבים להמשיך לצום, אלא א"כ מרגיש חולשה בכל הגוף או כאבי ראש חזקים ממה שרגיל להיות אצל בני אדם שצמים, והכאבים או החולשה אינם עוברים, צריך לשבור את הצום. (עי' ערוך השולחן שם).

חיוב לדאוג צום – אף אנשים/נשים שטרודים בעבודתם, חייבים לצום, ואם קשה להם לצום, ולעבוד צריכים לקחת יום חופש מהעבודה, כדי שיוכלו לצום. (הסכמת הפוסקים).

דיני חיוב מעוברות/מניקות/יולדת בצום

מעוברות – פטורות מהצום, (רמ"א סי' תקנ ס"א, ושו"ע סי' תקנ"ד ס"ה) כל שהוכר עוברן, ואם חלשות אף קודם ארבעים יום אינם צריכות לצום, ומ"מ בזמנינו שירדה חולשה לעולם, ויש סכנה לעובר בלא אכילה ושתיה, ולכן אף קודם ארבעים יום אינה צריכה לצום, מעת שיודעת שהיא בהריון [אף ע"י בדיקת הריון פשוטה] אף שאינה מרגישה חולשה כעת. (עי' מועד לכל חי סי' ט' סי"ד, ומו"ק שם שבתוך ג' חודשים פטורה מהצום רק אם יש לה חולשה, ולפי"ז אין להקל רק במקום הקאות ובחילות, אך למעשה מבואר במשנ"ב שם סק"ג ושעה"צ שם סק"ב, שאף בפחות מארבעים יום אין צריכה להתענות אם מרגישה חולשה, ובחזו"ע ד' תעניות עמ' נט שיש להתיר רק אם יש לה חולשה, ומ"מ בזמנינו יש סכנה אף בפחות, ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ז סימן פ, ושו"ת אול"צ ח"ג פכ"ה ז', והגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל, וכן הסכמת הפוסקים, ובפרט בזמנינו שישנם הרבה נשים שמפילות בתחילת ימי עוברם, ובפרט שמדברי השו"ע בסי' תקנ"ד שם נראה שבג' צומות פטורים מלהתענות, ולא גזרו בהם רבנן וכמבואר שם בב"י בשם רבינו ירוחם והגאונים, ובמטה יהודה סי' תקנ סק"ג, וספק נפשות להקל, ובקובץ שערי יוסף חולים בת"ב ה'תשפ"ה).

מניקות – אשה שמניקה פטורה מהצום, (שו"ע שם) אף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה צריכה לצום. (חוט שני שבת ח"ד עמ' רס). אך אם היא בתוך כ"ד חודש ללידה [לאחר ל' יום וכדלהלן], והיא מרגישה חולשה עדיין בגופה, אינה צריכה להתחיל לצום, אבל אם מרגישה טוב תתחיל לצום, ואם תרגיש חולשה או סחרחורות, תפסיק את הצום.

יולדת ומפלת – תוך ל' יום [מעת לעת] ללידתה או להפלתה [ודוקא לאחר ארבעים יום מיצירת הולד, וה"ה אף בספק] אינה צמה, אף אם אינה מניקה, [ומ"מ אף לאחר שלושים יום עד שנתיים מהלידה, אף אם אינה מניקה אם אינה מרגישה טוב ומרגישה חולשה, אינה צריכה לצום].

אכילת בשר ומיני מעדנים לקטנים – אף קטנים שהגיעו לחינוך [להתאבל על ירושלים והוא מגיל 10] שמותרים באכילה, אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, אך קטנים שלא הגיעו לגיל חינוך לאבילות מותרים לאכול בשר ומיני מתיקה. (עי' משנ"ב שם סק"ה, ובשל"ה תענית עמ' רא, ובהליכו"ש פ"ג הע' 10).

אכילת בשר ומיני מעדנים לחולים – חולים שאין בהם סכנה/אשה מעוברת/מניקה, לכתחילה לא יאכלו בשר ומיני מתיקה, (שו"ע סי' תקנ"ד ס"ה ומשנ"ב שם). אך כשיש צורך כגון באשה מעוברת או מניקה, וכדו', יכולים לאכול בשר [ועדיף בשר עוף] ומיני מתיקה, [כגון שוקולד וכדו']. אך מ"מ חולים האוכלים בצום ראוי שיאכלו בצינעא ולא בפרהסיא, (עי' משנ"ב סי' תקס"ה סקי"ד ובמועד לכל חי סי' כט, ובדינים והנהגות פי"ט ס"ג). אך אם ניכר שהם חולים, כגון בבית חולים [או בקופת חולים או במקום צורך] וכדו', מותרים לאכול.

דינים הנובעים מאיסור אכילה בצום

שטיפת הפה וצחצוח שינים – לבני ספרד: מותר לצחצח שינים ולשטוף את הפה בתענית אם אינו בולע את המים אף אם אינו מצטער כיון שאינו נעשה לשם אכילה (ע"פ השו"ע סי' תקס"ז ס"ג, ובאר היטב שם סק"ה, ועי' חזו"ע ד' תעניות עמ' כז). אך במים לבד אסור. (עי' שו"ע שם). ולבני אשכנז: מותר רק במקום צער או במקום כבוד הבריות, אך יזהר שלא יבלע מים, (עי' משנ"ב שם סקי"א, ושו"ת מנח"י ח"ג סי' קט). אך לכו"ע מותר לעשות טיפול שינים (הגרשז"א בהליכו"ש עמ' שצח) או ניקוי שינים בצום. (שמעתי מהגרע"פ).

לקיחת תרופה בצום – מי שסובל בתענית מכאבי ראש, או שלוקח תרופות, [ואף תרופות של ריטלין וכדו' לכל צורך] מותר לו לקחת תרופה ללא מים, ואין בו איסור אכילה, (עי' שו"ת הלק"ט ח"ב סי' צ"ז ובאר יטב סי' תקס"ז סק"ז). ולכן אם מרגיש שמתחיל לו כאבי ראש ובלי זה, לא יוכל לצום, צריך לקחת כדורי אקמול וכדו', כדי שיוכל לצום.

לקיחת תרופה ע"י מים – אם אינו יכול לבלוע את התרופה רק ע"י מים, מותר לו לבולעה ע"י קצת מים, ואף א"צ למרר את המים, כיון שאינו נחשב כשתיה אלא כעזרה לבליעת התרופה. (שו"ת אג"מ חאו"ח ח"ג סו"ס צא, ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' קנ"ו, וגן הוראת הגר"ש וואזנר זצ"ל, והו"ד בקובץ מבית לוי תשע"ג עמ' כז, וכן נראה בכה"ח סי' תקנ"ד סקל"ד, ובחזו"ע עמ' ל) ויש מחמירים: לכתחילה שימרר את המים. [על ידי מלח או אבקת סודה לשתייה או חילבה או רוזמרין, או תמצית תה של כמה שקיות תה קמומיל]. (שו"ת אול"צ ח"ג פרק כט תשובה יא, והגרנ"ק בספר יד בבין המצרים עמ' כז, והגריש"א). או יבלע את הכדור ע"י הרוק, כיון שבליעת רוק מותרת, אם אין כוונתו לבליעה. (מג"א סי' תקס"ז סק"ח, ומשנ"ב שם סקי"ג וערוך השולחן שם סק"ד).

עישון סיגריות/נרגילה בצום – מותר לעשן סיגריות בצום, אף אם יש בה קופסלה. [ויש מחמירים רק בצינעא (ע"פ שו"ת דרכי נועם סימן ט' והו"ד בבאר היטב סי' תקס"ח) אך להלכה מדברי המשנ"ב (סי' תקנ"ה סק"ח) נראה שרק בתשעה באב יש להזהר בזה]. אך בלאו הכי יש להזהר מעישון כל השנה מחמת איסור ונשמרתם, ואכמ"ל.

עישון סיגריה אלקטרונית בצום – אף שמעיקר הדין מותר לעשן בצום סיגריה אלקטרונית, אף אם יש בה טעם, (א' כיון שאין בו ממש, ואינו חשוב זיעה או אדין, כי אם מניח את היד על העשן אינו ירגיש רטיבות משא"כ אם יניח את היד על סיר רותח, ואף אם נאמר שנחשב ריחא להלכה נפסק שאינו חשוב (עי' שו"ע יו"ד סי' קח ס"א). ב' אינו בדרך אכילה, ואינו עינוי האסור בתענית, וכדין שתיית הטוטון וכמבואר בשע"ת (סי' תקס"ז סק"ח) ג' כיון שאח"כ פולט מותר כמבואר ברמ"א (סי' תקס"ז ס"ג) לגבי לעיסת עצי קינומן, ועי' באר היטב (שם סק"ח) בשם המג"א, (וכ"כ בנ"ד בילקו"י ספיה"ע עמ' תרלב, והגרש"י שטיצברג שליט"א, והובא מאמרו בשערי יוסף י"ז בתמוז בארוכה)). אך יש רבים שמחמירים בזה כיון שיש לחוש לבליעת אדים. (הוראת הג"ר שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א). אך הרחת בשמים מותרת.

כדורי קפאין – מי שנחלש יכול לקחת כדורי קפאין. (הוראת הגאון רבי אשר וייס שליט"א). ואדרבה נראה שיש בזה חיוב כדי שיוכל לצום. [אך אם מרגיש טוב נראה שאינו לכתחילה, כי א"כ בטלנו תורת הצום, ויקח אף קלי צום בצום, אף שמעיקר הדין מותר לקחתו,  ורק בת"ב ויו"כ יש דין עינוי (הגרש"ק גרוס שליט"א)].

דיני רחיצה וכיבוס ותספורת בצום

רחיצה – בליל התענית: מותרת אף במים חמים. [אך יש בעלי נפש שמחמירים], וביום התענית: לבני ספרד: מותר לרחוץ לכתחילה אף במים חמים. (עי' שו"ע סי' תקנ ס"ג ומשנ"ב סק"ו, ובערוך השולחן סק"ג, ובכה"ח שם). ולבני אשכנז: יש מחמירים שלא לרחוץ כל גופו במים חמים. (עי' שער הציון שם סק"ח) אך במים פושרים וסבון מותר לכתחילה.

כיבוס ומשא ומתן של שמחה – מותר לכתחילה, [בביה"ל (ריש סי' תקנ"א) כתב בשם הא"ר והפמ"ג (שם א"א סק"י) שאפשר יש להחמיר בעשרה בטבת כמו מר"ח אב ועד התענית, והביאו בבא"ח (ש"א דברים ה"ה) וכן פסק לדינא בחוט שני (שבת ח"ד עמ' שפא) אך למעשה העירו האחרונים שהוא טעות סופר בא"ר,  ונשתרבב ממק"א, ובשונה הלכות (שם סל"ח) כתב ששורה זו נכפלה בטעות מהסימן הקודם, ואף הפמ"ג שהביא דברי הא"ר נשאר בצ"ע, ולכן אי"צ להחמיר בזה, וכ"כ בדע"ת (שם),  ועי' א"ר (סי' תק"נ סק"ב) וכן הסכמת הפוסקים] ויש שנהגו להחמיר בכך.

תספורת וגזירת ציפורנים – מעיקר הדין מותר להסתפר לכתחילה, (עי' שו"ע שם) ויש שנהגו להחמיר (עי' ר"ה דף יח ע"ב ובטורי אבן שם ובשו"ע סי' תקס"ח סי"ב, וברוח חיים סי' תקס"ו סק"ד,  ובשו"ת אול"צ ח"ג פרק כה תשובה א'). אך גזירת ציפורנים מותר.

דיני מי ששכח ואכל בצום

שכח ואכל בצום – אם שכח ואכל או שתה [אף שיעור כזית או מלא לוגמיו], חייב להמשיך לצום, ואינו צריך להשלים את הצום ביום אחר (משנ"ב סי' תקס"ח סק"ב ושעה"צ שם סק"ג). וילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו. (עי' מנחות קי.).

אמירת עננו בשכח ואכל בצום – לבני ספרד: אם אכל יותר מככתובות [-40/50 גרם] אינו אומר עננו, (שו"ת זרע אמת ח"ג סי' סב וחזו"ע ד' תעניות עמ' עו), אך אם אכל פחות מכך יאמר עננו, ולבני אשכנז: ולבני אשכנז:  אם אכל יותר מכזית [-27 גרם] או שתה יותר ממלוא לוגמיו, אף שצריך להמשיך לצום, ימשיך לומר עננו בלא המילים "צום יום תעניתנו" ויאמר "ביום צום התענית הזה", ואם אכל פחות מהשיעור הנ"ל יאמר עננו כרגיל. (עי' משנ"ב שם סק"ג, ומאירי תענית יא: ד"ה ממה). [ויש אומרים שיכול לומר כרגיל].

אמירת עננו לחולים וקטנים – חולים שאוכלים בצום, וכן קטנים לא יאמרו עננו. (ביה"ל סי' תקס"ה).

זמן יציאת הצום וזמן תפילת ערבית

זמן יציאת הצום – וכנ"ל שבתענית ציבור סיום הצום בזמן צאת הכוכבים, וזמן צאת הכוכבים הוא לבני ספרד: 18 דקות לאחר השקיעה, [ויש מחמירים לחכות 30 דקות], ולבני אשכנז: הוא 30 דקות לאחר השקיעה, [ויש מחמירים לחכות 40 דקות] ובמקום חולשה אפשר להקל 20 דקות לאחר השקיעה. (עי' ב"י סי' תקס"ו ושו"ע שם, ובארוכה בחלק בירורי הלכה).

זמן תפילת ערבית – בתפילת ערבית רבים מבני ספרד: נוהגים להתפלל בשקיעה, ויזהרו אח"כ לחזור ולקרוא קריאת שמע בצאת הכוכבים, (עי' משנ"ב סי' רל"ה סק"ו וביה"ל סי' רס"ז ס"ב). ולבני אשכנז: אפשר להתפלל 20 דקות לאחר השקיעה, ויש מקילים אף להתפלל 10 דקות לאחר השקיעה (עי' בספר בין השמשות שם) ויש ממתינים כשלושים דקות לאחר השקיעה (או"ר ח"א עמ' קו, ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' פא). [ויזהרו לחזור ולקרוא קרי"ש אחר התפילה].

תפילת ערבית מיד ביציאת הצום – אין חיוב להתפלל ערבית מיד ביציאת צום עשרה בטבת, אלא אפשר לשתות ולטעום משהו עד כביצה מזונות או לאכול סעודות פת ולהעמיד שומר, [שאינו אוכל, או פלאפון עם שעון מעורר] ולאחר מכן להתפלל תפילת ערבית בכוונה. (שו"ע סימן רלה ס"ב וסי' רל"ג ס"ג, ובשערי יוסף דיני תפילת מנחה מעריב).

לשאלות בהלכות חולים בצום עשרה בטבת, ולקבלת הגליון המורחב ניתן לפנות באימייל: [email protected] או בפאלפון,058-3233587