בשעות הבוקר אברכי הכוללים "אורות חיים ומשה" עלו יחד עם ראשי הכוללים והרבנים לבית המדרש המרכזי, שם נשא דברים האדמו"ר הגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א תוך כדי שהעלה את זכרו של ידיד נעוריו הגה"צ רבי מסעוד אשר לוי זצ"ל שתמיד היה סמל של מתמיד ושוקד על לימוד התורה.
את דבריו פתח, השיעור הזה לע"נ של אחת החברותות שלי בישיבה כשהייתי בישיבה גדולה – הרב אשר מסעוד לוי זצ"ל, הוא היה אדם עניו כמו שהכרנו אותו כאן, כמה פעמים רציתי להציע לו עזרה ולא הסכים, פניתי אליו בהצעה כמה פעמים שיבוא להיות מראשי הכולל אצלנו ולא הסכים בגלל שיש לו 'הכרת הטוב' היכן שלומד בכולל והעריך על כך, בישיבה ב'סנדרלנד' – "נצח ישראל" באנגליה, היה מתמיד, למדנו ביחד היה ממש שקדן בלימוד, תמיד שחיפשנו מסעוד לוי, ידענו שהוא בהיכל הישיבה, היה לנו שניים שקדנים גדולים ונודעים אחד זה היה רבי מסעוד לוי והשני הגאון האדיר הדיין רבי ניסים רביבו זצ"ל ראב"ד צרפת, אלו השניים שהיו נקראים מתמידים ותמיד מצאנו אותם בהיכל הישיבה.
לכן אני מרגיש לעשות כאן עצרת חיזוק לזכרו ולע"נ שהיה שקדן וענוותן כהילל וסבל יסורים ולצערנו רק לאחר שאדם נפטר מתחילים לחשוב ולהעריך ו'בחיים' לפעמים לא שמים לב, ההכרת הטוב שיש לי כלפיו זה כשהייתי רואה אותו לומד וחשבתי על הזמנים אז, שהיה לומד אפילו לבד בישיבה ובקול רם וזה מחייב אותנו להשקיע עוד ועוד בלימוד התורה, אצל משה רבינו למדנו שהיה לו הכרת הטוב לא רק לחיים, אלא גם על הדומם כמו במכת דם וצפרדע שלא היכה אותם.
בדבריו עמד על מידת הכרת הטוב, אמונה ובטחון וכן על דרך הנהגתו הגדולה עם אחיו אהרון הכהן. כן הדגיש שכל הכרת הטוב של עם ישראל שיצאו ממצרים, זה בשביל המתנה הגדולה שזה התורה הקדושה שזה הגיע לעם ישראל לאחר חמישים יום כמו שכתוב "תעבדון" את האלוקים – הנ' סופית זה לסוף החמישים יום, שזה חג השבועות שקיבלו את התורה.
סיפר על ערך מעלת הזמן של לימוד התורה, סיפור זה סיפר בעבר כמה פעמים אך ביקש לחזור שוב על הסיפור הזה, בנו של הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד ראה את נעלי אביו שהיו קרועות ומיד דאג לקנות לו נעליים חדשות, למחרת שהגיע אליו, ראה ששוב חזר לנעול את הנעליים הישנות ולפליאתו שאל את אביו, אבא, למה אתה לא נועל את הנעליים החדשות שקניתי לך?
ענה לו, בני היקר, תודה רבה לך, הנעליים החדשות שקנית אומנם יפות וחדשות אבל יש בהם שרוכים וזה לוקח לי עוד זמן, חבל על כמה שניות אלו לשרוך אותן, זה ביטול תורה, לכן כל עוד אני עוד יכול לנעול את הנעליים הישנות אשתמש בהן.
פלאי פלאות, כמה שניות של ביטול תורה ולכן מעדיף ללכת עם נעליים בלויות וקרועות מרוב ענוותנותו.
כמה זה מוסר השכל בשבילנו, כמה ערך יקר של זמן ללימוד תורה.
זה הסיפור השפיע עליי ועשה בי רושם חזק.
אני בטוח שהצדיק הזה שעוסקים אנו בהספדו רבי מסעוד, לא היה לו פלאפון כלל, הוא לה זכה לילדים, קיבל הכל באהבה תמיד ישב ולמד תורה בכולל, אנו מבקשים ממנו סליחה ומחילה אם ח"ו פגענו בכבודו, כי בעצם היינו צריכים כולנו לקום בפניו כשהיה מגיע לכאן, כעת בשמים יושב עם רבותיו הגדולים שלמד אצלם באנגליה, כמו הרבנים הגאונים: רבי חיים שמואל לאפיאן זצ"ל, רב שמאי צאהן זצ"ל רב קופמן זצ"ל וכן אצל רבותיו בליקווד בארה"ב.
אני מבקש שתלמדו תורה לע"נ רבי אשר מסעוד בן מימה לפחות במשך השנה הראשונה. וסיים בברכה לכל האברכים היקרים והביע שוב את שמחתו על מעמד סיום הש"ס הגדול שהתקיים כאן בין כותלי הכולל לע"נ האמא הרבנית ע"ה ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ויקויים בנו הפסוק, "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עימנו קל", אין לנו מה לפחד מחשש של מלחמה עם איראן וטילים וכדומה, כמו שגאל אותנו ממצרים, כך גם יגאל אותנו ולא נפחד ונמשיך לקדש שם שמים ברבים.
לאחר אמירת הקדיש, צעד ברגליו לבית המשפחה, שם ניחם את המשפחה ונשא דברי התעוררות חיזוק וניחום לרעיתו שתבלחט"א שעמדה לימנו עד יומו האחרון במסירות נפש עילאית כאשר הקריבה את כל חייה על מנת שיוכל ללמוד תורה ללא כל הפרעה, בסיום דבריו לאחר אמירת הקדיש ערך את האשכבה לזכרו.
משם נכנס לבית המנוח זצ"ל ושם הראו לו את התעודה שקיבל "יורה יורה ידין ידין" לאחר שנבחן בדיינות במסגרת הכולל כשהיא חתומה ע"י הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, בני משפחתו סיפרו כי תמיד החביא את התעודה כדי שלא להתגאות בזה.
הגר"ד פינטו בירך את רעיתו הרבנית שתחי' ואת האחיינים למשפחת בניזרי שיחי' שדאגו תמיד לעזור ולסייע ולכבד את הרב זצ"ל, מן השמים ינוחמו ובדרכו הגדולה יראו נחמת ציון וירושלים ואך ששון ושמחה ישמע בביתם לעד.
