סיפור חייו של הרב הורוביץ קורע לב במיוחד. לפני כמעט יובל שנים, בהיותו ילד רך בן שש, התייתם בעצמו מאביו. שנות נעוריו עברו עליו בבדידות כואבת, והוא הבטיח לעצמו כי בעזרת השם ילדיו לעולם לא יחוו את תחושת החסר שהוא חווה. מאז שהקים את ביתו, הוא עשה הכל כדי שילדיו ירגישו שיש מי שדואג להם בכל מחיר. מכריו מספרים על אברך יקר שגם בימים של עניות קשה לא ויתר. בלילות שישי הקרים היה יוצא שעות לעבוד בשחיטה, עומד על רגליו וקורס תחת העייפות, רק כדי שבשבת קודש יוכלו הילדים לאכול ממאכלי השבת הטעימים, ולהביא הביתה מצרכים כדי שרעייתו המסורה תבשל אותם לכבוד שבת.
הטרגדיה החלה לפני כחצי שנה. חג הסוכות, זמן שמחתנו, הפך לזמן של פחד בבית משפחת הורוביץ. המחלה הקשה פקדה את האב המסור ומקור הפרנסה היחיד והדל נפסק באחת. הבנים והחתנים הנשואים עשו הכל כדי להחזיק את הבית שנטה ליפול. הם הפכו עולמות, נאבקו בציפורניים ועטפו את האחים הקטנים במסירות, בניסיון להסתיר מהם את האמת המרה ולמנוע מהם להרגיש את היתמות מבעוד מועד. בני המשפחה קיוו והתפללו לבורא עולם שהרגע הנורא מכל לא יגיע לעולם.
אך לדאבון כל לב, ביום שישי האחרון, ערב שבת קודש פרשת תזריע ומצורע, הודיעו להם הרופאים כי שעותיו ספורות. הם התכנסו סביב מיטתו כדי להיפרד, וכעבור יומיים הגיע הרגע הנורא. לקול זעקות שמע ישראל של שנים עשר היתומים ובני המשפחה שהתקבצו במקום, נעצמו עיניו של ר' ברוך והוא השיב את נשמתו הזכה לבוראו.
במסע ההלוויה רווי היגון בלטה דמותו של הבן הקטן, בן תשע בלבד. פניו החיוורות ועיניו המבוהלות לא הותירו עין יבשה. הילד שגדל בבית שלא ידע מותרות מעולם, הבין היטב מבעד לטפיחות על השכם מה מתרחש. הוא זוכר היטב איך אבא התאמץ עד קצה גבול היכולת כדי להביא לו הביתה משהו קטן ופשוט. כעת הוא מסתכל סביב ומבין שהאבא המסור הזה כבר לא יחזור. הקושי הכלכלי נשאר, אבל אבא איננו.
כעת המשפחה עומדת בפני שוקת שבורה. האחים הגדולים שעמדו בפרץ לאורך חודשי המחלה, קורסים תחת הנטל ואינם מסוגלים עוד להמשיך להחזיק את הבית לבדם. האלמנה השבורה והרצוצה נותרה חסרת אונים, זועקת בדמעות שליש למען הילדים הרכים שנותרו ללא שום משענת ורק מבקשים אוכל כפשוטו.
אנשי הצדקה של אשדוד נכנסו לעובי הקורה והקימו קרן חירום למחייתם של היתומים והאלמנה. הציבור הרחב נקרא שלא לעמוד מנגד ולפתוח את הלב. אחים יקרים, קחו על עצמכם זכות עצומה של החזקת יתום אחד, לכל הפחות למשך חודש אחד. בתרומה של 120 שקלים לחודש למשך שנה בלבד, אתם מעמידים קרן קיימת ומעניקים להם פת לחם ותקווה. אתם אלו שנותנים להם את הידיעה שעם ישראל לא נוטש את יתומיו, ושכרכם יהיה כפול ומכופל מן השמיים בבני חיי ומזוני רוויחי.
