הרחוב באשדוד חזר מזמן לשגרה. המשתתפים הרבים בהלוויה שהתקיימה ביום שישי שעבר, התפזרו עם סיומה ורובם שבו לשגרת חייהם עוד לפני כניסת השבת. אבל בביתם נמשכת ה'שבעה'. הם לא מצליחים לאסוף את השברים.
הם נותרו המומים. אלמנה שבורה ושנים עשר יתומים מנסים לאסוף את השברים לאחר פטירתו הכואבת של אביהם ר' ברוך הורוביץ ז"ל.
סיפור חייו של ר' ברוך ז"ל שזור במסירות נפש אדירה של אבא. לפני כמעט חמישים שנה הוא חווה בעצמו את טעם היתמות כשהיה ילד רך בשנים. כשהקים את ביתו יחד עם נוות ביתו החשובה הוא קיבל על עצמו החלטה נחושה. הוא הבטיח לעצמו שילדיו תמיד ירגישו שיש להם אבא שדואג להם בכל מחיר. גם כשהעניות העיקה בבית וקושי הפרנסה חנק את הגרון, הוא לא ויתר על מחויבותו.
מכריו נזכרים בכאב בלילות שישי הקרים בהם היה יוצא שעות לעבוד בשחיטה. הוא היה עומד על רגליו שעות ארוכות וקורס תחת העייפות, הכל רק כדי שבשבת קודש יוכלו הילדים לאכול ממאכלי השבת שהספיק לקנות, ולהביא הביתה כדי שרעייתו המסורה תבשל אותם לכבוד שבת. מתוך הדוחק הזה הוא גידל שנים עשר ילדים לתורה ולחסידות.
השבר הגדול החל לפני כחצי שנה. במהלך חול המועד סוכות – זמן שמחתנו, המחלה הקשה פקדה את ר' ברוך ז"ל, ומקור הפרנסה היחיד והדל גם כך נגדע באחת. לאורך חודשי המחלה, הבנים והחתנים הנשואים הפכו עולמות. הם נאבקו בציפורניים כדי שהבית שנטה ליפול לא יקרוס לחלוטין ועטפו את האחים הקטנים כדי להסתיר מהם את המציאות המרה.
כולם התפללו לבורא עולם שהגזירה תתבטל. אך ביום שישי ערב פרשת תזריע מצורע הודיעו הרופאים כי שעותיו ספורות. כעבור יומיים, לקול זעקות שמע ישראל של ילדיו ובני משפחתו, הוא השיב את נשמתו הזכה לגנזי מרומים.
כעת, כשהם יושבים שבעה ומנסים לתכנן את המשך הצעדים, המשפחה מתמודדת עם קושי שאי אפשר לשאת. האחים הגדולים שעמדו בפרץ לאורך כל חודשי המחלה פשוט קורסים תחת הנטל הכלכלי העצום. הם אינם מסוגלים עוד להמשיך להחזיק את הבית העמוס והכואב לבדם. גב' הורוביץ נותרה חסרת אונים, שבורה ורצוצה, וזועקת בדמעות שליש למען הילדים הרכים שנותרו ללא שום משענת.
התמונה הכואבת מכולם היא של בן הזקונים. ילד בן תשע בלבד שיושב בין אחיו הגדולים כשחולצתו קרועה, והמחמים מבינים שהוא לא מעכל את גודל האסון ולא מבין את המשמעות הנוראה.
אבל הוא ילד חכם שגדל בבית שלא ידע מותרות מעולם, והוא זוכר היטב כיצד אביו התאמץ עד קצה גבול היכולת כדי להביא לו הביתה משהו קטן ופשוט. עכשיו הוא מביט סביב, ומבין את מה שהמבוגרים מנסים להסתיר. הוא מבין שהאבא המסור הזה כבר לא יחזור לעולם. הקושי הכלכלי נשאר, אבל אבא איננו.
המצב בבית כעת דורש עזרה של פת לחם כפשוטו. אנשי הצדקה שנכנסו לעובי הקורה מתארים מצב של חוסר אונים מוחלט. אין יהודי שמסוגל לעמוד מול דמעות של יתומים רכים שרק מבקשים אוכל וביטחון בסיסי.
אחים יקרים, זו קריאה של חירום לכל מי שלב יהודי פועם בקרבו. קחו על עצמכם זכות עצומה של החזקת יתום אחד לכל הפחות למשך חודש אחד. בתרומה של 120 שקלים לחודש למשך שנה בלבד, אתם מעמידים קרן קיימת למחייתם של היתומים והאלמנה. אתם אלו שנותנים להם פת לחם, תקווה, ואת הידיעה המנחמת שעם ישראל לא שוכח את יתומיו גם חודשים אחרי האסון. שכרכם יהיה כפול ומכופל מן השמיים בבני חיי ומזוני רוויחי.
לסיוע דחוף למשפחה הקליקו כאן>>>
