הרב יעקב בן שלמה ז"ל היה אברך צנוע ועדין נפש. במשך שנתיים וחצי נאבק בשקט במחלה איומה שהתגלתה בעיצומה של חתונת בנו הבכור. הוא השיב את נשמתו לבוראה בגיל 45 בלבד, והותיר אחריו אלמנה שבורה ושבעה יתומים – שישה מתוכם טרם זכה להוביל לחופה.
זהו סיפור שאי אפשר לקרוא ללא דמעות. טרגדיה שמתחילה בחודש אלול, עם תחושה כללית רעה וחולשה לא מוסברת. הרב יעקב ז"ל, אדם שמעולם לא התלונן והקדיש את חייו לתורה ולפרנסת משפחתו, התחיל להרגיש שמשהו בגופו בוגד בו. לאורך כל תקופת חגי תשרי הוא עבר סדרות של בדיקות מתישות, ואף התעלף מספר פעמים מחוסר אונים של הגוף, אך הרופאים עמדו אובדי עצות.
התשובה המרה והנוראה מכל הגיעה רק באזור חודש אדר, רגעים ספורים לפני חתונת בנו הבכור, בין פורים לפסח. בתוך ימי השמחה וההכנות לחופה, נחתה על המשפחה הבשורה המרסקת: המחלקה הקשה התפשטה בצורה אלימה בגופו של אב המשפחה.
מרגע הגילוי, חיי המשפחה התהפכו על פיהם. במשך שנתיים וחצי עבר הרב יעקב מסכת ייסורים שקשה לתאר במילים. טיפולי כימותרפיה קשים, אשפוזים ארוכים והקרנות במחלקות האונקולוגיות בתל השומר הרחיקו אותו מהבית החם שהקים.
אך גם בתוך כבשן הייסורים, התגלתה גדלות נפשו. הוא המשיך להילחם בכל כוחו, השתדל לקום ולעבוד כדי לפרנס את משפחתו גם כשהכאבים פילחו את גופו, והסתיר בחיוך אצילי את מצוקתו הפיזית והכלכלית. הוא היה אדם עדין נפש, צנוע באורחותיו, כזה שמעולם לא ידע לבקש מאומה לעצמו. את ייסוריו שמר לעצמו, העיקר שלא להכביד על סביבתו.
תורמים עכשיו ומצילים את יתומי הרב בן שלמה >>>
בתוך הבית, המציאות נקרעה לגזרים. בנו הקטן, יואל שיחי', היה רק בן שמונה חודשים כשהמחלה התפרצה. התינוק הרך הזה גדל לתוך מציאות שבה אבא כמעט ואיננו נוכח, שוהה בטיפולים מורכבים הרחק מהבית. הכאב מפלח את הלב כשנזכרים כיצד, כשהיו מראים לפעוט הקטן תמונה של אביו, הוא היה פורץ בבכי חסר אונים. הניתוק הנכפה עליהם גזל מהילד את שנותיו הראשונות בחיק אביו.
לפני חודשיים בלבד נראה היה שיש קרן אור של תקווה. המשפחה חגגה את שמחת ה"חלאקה" של יואל הקטן, והרב יעקב זכה לעמוד שם, חיוור וחלש הוא גזז את תלתלי בנו הקטן, והנוכחים מחו דמעה של התרגשות. איש ממי שעמד שם לא העלה בדעתו שזו תהיה השמחה האחרונה שבה יזכה להשתתף, תמונת פרידה כואבת מאבא אוהב.
כעת, הבית שהיה מלא באהבה, מסירות ודאגה כנה, התמלא לפתע בדממת מוות, בדמעות ובגעגוע שאין לו סוף. שבעה יתומים נותרו מאחור, בהם ילדים צעירים שהשאלות התמימות שלהם מרסקות כל לב שומע.
בנו בן השש, ששנות התפתחותו לוו כולן בצל המחלה של אבא, למד לזהות את אביו דרך ספר התהילים. מרוב בקשות ותחינות לרפואתו, כאשר שואלים את הילד היום "איך קוראים לאבא?", הוא עונה בתמימות קורעת לב: "יעקב בן אסתר". מבחינתו, השם של אבא שזור לנצח בתפילה להצלתו.
וישנו יואל הקטן, בן השלוש, שרק עכשיו מנסה להבין לאן נעלמה דמותו של אבא. בימים האחרונים הוא שאל בדמעות: "מי יענה לי עכשיו אם אחייג לאבא בטלפון?". כשהמשפחה השבורה ניסתה לנחם את נפשו הרכה והסבירה לו שאבא נמצא עכשיו בשמיים ורואה מלמעלה איך הוא לומד ומתפלל, פער הילד זוג עיניים ושאל בתמימות של יתום: "אבא שלי שקוף?".
המשפחה הזו איבדה את עמוד התווך שלה. האלמנה, שסעדה את בעלה במסירות אין קץ במשך שנתיים וחצי של אשפוזים וטיפולים, נותרה כעת לבדה, עם שישה ילדים שטרם נישאו, ועם קטנטנים שזקוקים לאמא חזקה. אך כיצד תוכל להיות חזקה כשהעול הכלכלי מאיים לרסק את מה שנותר מהבית?
הם חייבים את התמיכה שלנו בשעתם הקשה ביותר. זו חובתנו לעמוד לצידם, לאסוף את השברים, ולהבטיח שהיתומים הקטנים האלו לא יישארו רעבים, שאמא שלהם תצליח לדגל אותם כפי שרצה הרב יעקב ז"ל.
