על רקע התגברות אירועי המחאה והעימותים האלימים ברחובות, מפרסם הגאון רבי אליהו אליעזר ברוורמן, ראש ישיבת "נר זרח", מאמר נוקב ויוצא דופן בעיתון "יתד נאמן", הקורא לבני התורה להתנתק מהסגנון האלים ולחזור אל ספסלי בית המדרש.
במאמרו מבקש הגרא"א ברוורמן לעצור את הדינמיקה המסוכנת שנוצרה בקרב צעירים חרדים, שחשים כי בעקבות "הפראות" של השלטון, מותר להם להשיב מלחמה שערה. "שריקה צורמת של רוח רעה מנסה לחלחל פנימה", מתריע ראש הישיבה, ומבהיר כי מדובר בטעות מרה.
ראש הישיבה מבהיר כי כל ניסיון "להחזיר מנה אחת אפיים" מתוך פורקן יצרים, הוא סתירה מהותית להיותו של אדם בן תורה. "הנפש התורנית סולדת ומוקיעה כוחות אלו", הוא כותב. "איך ניתן לאחר פעולות אלו לגשת לדף גמרא? כיצד ניתן להגיע לדרגה ביראת שמים?". גבורתו של בן תורה נמדדת ביכולת הריסון העצמי, בהתאם למימרה "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הוא מביא עדות מרתקת מישיבת פוניבז', שם הגיב הגאון רבי חיים פרידלנדר לבחור שהכה את חברו בטענה שזה "עצבן אותו": "עצבן אותי זו תשובה של גוי".
בביקורת חריפה שאינה משתמעת לשתי פנים, מתייחס ראש הישיבה לתופעת חסימות הכבישים. לדבריו, מדובר ב"רשעות ופראות". הוא תוקף את אימוץ הכלים של המפגינים החילונים הקיצוניים, שרואים בהפרעה לסדר הציבורי ערך: "האם הכביש הוא ממונם הפרטי? להפוך את ההפרעה לציבור למטרה בפני עצמה זו דרך שאינה דרך התורה".
למרות הניכור העמוק מול השלטון, שאותו מכנה כ"חשיפה כואבת", הוא קורא לבני התורה להפסיק לנסות להילחם בכוח הזרוע. הוא מצטט את החזון איש זצ"ל, שהדגיש כי לעולם אין להילחם עם מי שהוא "גיבור ממך ורשע ממך" (במישור הפיזי).
"היינו בבית מדרש ואנו נשארים בבית מדרש!", קורא הרב ברוורמן. הוא מזכיר את דמעותיו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בעת גזירות הגיוס, ומדגיש כי ההכרעה האמיתית זו שמבטלת גזירות אינה מתקבלת בהפגנות, אלא על ידי תלמיד חכם אחד שיושב ולומד בצנעה.
המאמר מסיים בקריאה לכל בן ישיבה להעריך את חלקו כמי שרץ "לחיי העולם הבא", ולא להתפתות לדרכים שמובילות את הציבור הכללי אל "באר שחת". המסר של ראש הישיבה ברור: המערכה על עולם התורה אינה מתנהלת על הכביש, אלא בין דפי הגמרא.
