יום שלישי, שעות הצהריים, העיירה אובלדה שבמדינת טקסס שבארצות הברית, בית הספר היסודי ‘רוב’ – לכיתה ד’ נכנס בסערה סלבדור ראמוס, בן 18, לא הרבה יותר גדול מהתלמידים שהוא פוגש על ספסל הלימודים שם, מצויד בשני רובי סער, מתחיל לירות לעברם. 19 ילדים ו-2 מורות נרצחו. ארצות הברית נכנס להלם.
האירוע המתגלגל החל זמן קצר קודם לכן, ב-11:30 שעון טקסס, בבית של סבתו של ראמוס, שאיתה הוא התגורר. ראמוס ירה בסבתו בת ה-66, מסיבה שאינה ברורה, ופצע אותה קשה. מהבית הוא יצא ברכב שלו, טנדר “פורד” אפור, לעבר בית הספר. ראמוס ברח מהבית כשהסבתא התקשרה למשטרה. בסוף הנסיעה, ליד בית הספר היסודי, ראמוס הידרדר לתעלה בצד הכביש וריסק את הרכב. הדבר עורר את תשומת הלב של תושבים בשכונה שניגשו לראות אם הוא זקוק לעזרה, הוא התחיל לירות לעברם.
הרשויות בטקסס קיבלו דיווח על רכב שעשה תאונה, ועל אדם חמוש שעושה את דרכו לשטח בית הספר. לטענת הרשויות שוטרים ניסו למנוע מראמוס להיכנס לבית הספר, אך לא הצליחו לעשות זאת. ראמוס, שלבש אפוד מגן, נכנס לאחת הכיתות, שם התבצר עם הקורבנות ופתח באש. השוטרים ואנשי משמר הגבול הצליחו בסופו של דבר להיכנס לכיתה ולחסל אותו.
הכותבת הייתה על קיר הרשתות החברתיות. יומיים לפני הטבח ההמוני, הרוצח העלה לדף האינסטגרם שלו תמונות של שני רובים. ברשת אחרת העלה ראמוס איום מרומז לאחרונה כאשר כתב: “ילדים תיזהרו!”. חצי שעה לפני הטבח הרוצח כתב ברשתות החברתיות שהוא עומד לירות בסבתא שלו. 15 דקות לאחר אותו פרסום כתב ראמוס בפייסבוק: “יריתי בסבתא שלי” ו”אני הולך לירות בבית ספר יסודי”.
זה לא אירוע חריג למדי בנוף האמריקאי, ב-2018 חמוש בן 17 הגיע לבית ספר תיכון באזור טקסס שבו למד עם חולצה שעליה נכתב “נולד להרוג” – וירה למוות בעשרה בני אדם, רובם תלמידים. באותה שנה ניקולס קרוז, בן 19, ירה למוות ב-14 תלמידים ובשלושה עובדים בבית ספר תיכון בעיר פארקלנד שבמטרופולין מיאמי. ב-2015 כריס הארפר-מרסר, בן 20, רצח תשעה בני אדם ופצע תשעה נוספים במכללה בעיירה רוזבורג שבמדינת אורגון, ולאחר מכן שם קץ לחייו.
האירוע הזכור ביותר מהסוג הזה אירע בשנת 2012, אז אדם לנזה, בן 19, יצא למסע ירי בבית הספר היהודי “סנדי הוק” כשהוא מצויד בשלושה כלי נשק ומצויד באפוד מגן. בתקרית הירי נרצחו 20 תלמידי כיתה א’ ושישה עובדים בבית הספר. זהו היה מסע הירי הקטלני ביותר במוסד חינוכי בארצות הברית לאחר הטבח בווירג’יניה טק, שבו נרצחו 32 תלמידים ומרצים.
כאמור, ב-2007 סונג-הוי צ’ו, סטודנט בן 23, רצח 32 בני אדם בקמפוס בעיר בלקסבורג שבמדינת וירג’יניה. 23 בני אדם נפצעו במסע הירי. ב-2005 ג’ף וייז, תלמיד בן 16 יצא למסע ירי בתיכון שבו למד ורצח חמישה תלמידים, מורה ומאבטח. ב-1999 שני התלמידים, אריק האריס בן ה-18 ודילן קלבולד בן ה-17 יצאו למסע ירי בבית הספר במחוז ג’פרסון שבמדינת קולורדו ורצחו 12 תלמידים ומורה אחד.
לפי דו”ח שפורסם בחודש שעבר ירי מכלי נשק (בכלל זה התאבדויות, מעשי רצח ותאונות) הוא כעת סיבת המוות הראשית של ילדים ובני נוער בארה”ב – יותר מאשר תאונות דרכים, שהובילו את הרשימה עד לאחרונה. בשנת 2020, השנה האחרונה שיש נתונים מלאים לגביה, כ-4,300 קטינים אמריקאים מתו מפגיעות ירי.
התיקון השני
אנשים רבים נרצחים מטרור, שהוא דבר מוכר בכל העולם (אנחנו הישראלים למשל מכירים אותו היטב), אנשים לא מעטים נרצחים גם מפשע הוא דבר שנפוץ בלא מעט מדינות בעולם, אנשים רבים גם מתים בכל העולם מאסונות מסוגים שונים, משריפות, דרך תאונות דרכים, ועד רעידות אשמה (או צפיפות יתר…). אבל רק בארצות הברית יש תופעה, נופצה יחסית, שנער מעורער בנפשו, לפעמים עוד לא בגיל של להיות בעל זכות הצבעה, לוקח נשק, לרוב די מתקדם, ויוצא למסע ירי, טבח של ממש, ודווקא במוסדות חינוך. מטורפים יש בכל העולם, נשק שקל להשגה, כמעט יותר קשה מרכישת סיגריות בישראל, יש רק בארצות הברית.
התיקון השני לחוקת ארצות הברית, שנחקק ב-1791, קובע כי “מאחר שמיליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, אין להגביל זכותם של בני-אדם להחזיק נשק ולשאתו”. הפרשנות שהתקבלה בפסיקות בית המשפט העליון של ארצות הברית לתיקון השני היא כי הוא מגן על זכותו של כל אזרח לשאת נשק. פרשנות חלופית ומצמצמת לתיקון טוענת שהוא מכוון לזכותן של מדינות ארצות הברית לדאוג לנשק זמין לתושביהן לצורך המיליציות שלהן.
בתקופת הקמתה של ארצות הברית, החשש מהפיכה צבאית הביא להתנגדות לקיומו של צבא מקצועי, ובמקום זאת להתבססות על מיליציה אזרחית בה שותפים כלל האזרחים אשר יתגייסו עם נשקם במידת הצורך. מנגד עלו דרישות לקיומו של צבא סדיר כדי להגן על המדינה. אולם גם התומכים בצבא סדיר הכירו בסכנתו והציעו מנגנונים למנוע הפיכה צבאית. למשל, בעת הדיונים בעד ונגד כינון חוקה, טענו תומכי החוקה, שכללה זכות של השלטון המרכזי להקים צבא, שגם אם ינסה צבא ארצות הברית להשתלט בכח על תושבי מדינות ארצות הברית, יוכלו תושבי המדינות לגבור בקלות על צבא שסדר הגודל שלו לא יוכל לעלות על 4% מהכח הלוחם של תושבי מדינות ארצות הברית.
חוקת ארצות הברית קובעת שהממשלה הפדרלית תורשה להחזיק צבא וכי המדינות תוכלנה לקיים מיליציות אזרחיות בלבד. חובת הדאגה לחימוש המיליציות הוטלה על ממשלת ארצות הברית ולא על המדינות, ובכך עלה חשש שממשלת ארצות הברית לא תקיים את חובתה לחמש את המיליציות ותשאיר את המדינות ללא יכולת התגוננות כנגד הצבא הסדיר של ארצות הברית. במטרה למנוע אפשרות כזאת הוכלל במגילת הזכויות שחוקקה בצמוד לחוקה עצמה, התיקון השני שקבע שלא תוגבל זכותם של האזרחים לשאת נשק.
בעקבות התיקון, בארצות הברית רשאים לרכוש ולשאת נשק, אזרח ארצות הברית, תושב ארצות הברית הנמצא בשלבי התאזרחות, תושב ארצות הברית בעל גרין קארד, תייר בארצות הברית שברשותו ויזת תייר וקיבל מראש אישור לשאת נשק למטרת ספורט, ציד או ייצוג דיפלומטי או צבאי ממדינת המוצא שלו. החוק קובע גם אנשים שאינם רשאים להחזיק כלי נשק או תחמושת, בהם אדם שהורשע בבית משפט בפשע וקיבל מאסר בפועל של שנה או יותר, עבריין נמלט, מהגר בלתי חוקי, אדם בעל מוגבלות שכלית התפתחותית ומי שהורשע בעבירות של אלימות. קיימת מחלוקת בארצות הברית בכל הנוגע לזכות לשאת נשק על ידי אנשים עם רקע אלים, או בעלי קשר לארגוני טרור.
לובי הנשק
הוויכוח הציבורי בסוגיית הנשק בארה”ב נמשך כבר עשרות שנים: בעוד הפוליטיקאים הרפובליקנים וחלק גדול מבוחריהם מתעקשים להגן על התיקון השני לחוקה, המעגן את זכותו של כל אזרח אמריקני לשאת נשק, במחנה הדמוקרטי דורשים להחריף דרמטית את ההגבלות על רכישת נשק ונשיאתו, וכך לסלק את רוב התחמושת מהרחובות ולהפחית את הסכנה הנשקפת לאזרחים. במחנה הרפובליקני, שאיגוד הרובאים (NRA) נהנה באופן מסורתי מהשפעה גדולה בו, מתעקשים כי לא תפוצתם של כלי הנשק היא הבעיה, וכי לנוכח ההשתוללות של רוצחים מטורפים ברחובות יהיה נכון דווקא לחמש עוד אנשים “הגונים” – כדי שיוכלו לשמור על הציבור מפני התוקפים.
למרבה האירוניה, ביום שישי ייערך הכנס השנתי של איגוד הרובאים הלאומי (NRA ) ביוסטון שבטקסס. מארגני הכנס כבר הודיעו כי הוא לא יבוטל. בכנס אמורים לנאום התומכים המוכרים של התיקון השני לחוקת ארצות ברית, ובהם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, מושל טקסס הרפובליקני גרג אבוט והסנאטורים הרפובליקנים של מדינת טקסס, טד קרוז וג’ון קורנין.
לפני פחות משנה, המחוקקים בטקסס הרחיבו באופן משמעותי את זכויות הנשק. מושל המדינה אבוט חתם על שבעה חוקים חדשים ביוני, אחד מהם מאפשר לאנשים בני 21 ומעלה לשאת אקדחים במקומות ציבוריים ללא רישיון באופן חוקי. החוק נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר. חוק אחר הפך את טקסס ל”מקלט לתיקון השני לחוקה” ומתנגד לרגולציות פדרליות על אחזקת נשק. חוקים אחרים מאפשרים כעת לאורחים בבתי מלון לאחסן את הנשק שלהם בחדר או בנרתיק, ולא בכספות.
ה-NRA, ארגון שבעבר היה שולי וייצג בעיקר אינטרסים של ציידים וספורטאים, נהפך עם השנים לאחד הגופים החזקים ביותר בארצות הברית שמתנגד לכל מגבלה על הזכות לשאת נשק. ה-NRA שופך כסף על קמפיינים של מחוקקים ופוליטיקאים מתחילים – בעיקר רפובליקנים, אך גם על דמוקרטים. בתמורה הלובי מצפה לנאמנות לאג’נדה שלו. אלה שמעזים לסטות מהאג’נדה יכולים למצוא את עצמם לעתים מתחרים במועמד אחר שבעבור הכסף שקיבל, מתחייב לעשות את דברי ה-NRA אם ייבחר.
טד קרוז, הסנאטור הרפובליקני מטקסס, כינה את הטבח השבוע “פשע בל יתואר”, אבל טען שבמקום לקיים רפורמה בתחום הנשק יש “לרדוף את העבריינים והלוקים בנפשם, לעצור אותם ולהעמיד אותם לדין כשהם מנסים לקנות נשק”. את הביקורת מהצד הדמוקרטי הוא הדף בבוז ובמקום זאת קרא הסנאטור הרפובליקני להציב עוד שוטרים חמושים במוסדות החינוך.
הסנאטור הדמוקרטי מקונטיקט כריס מרפי, שבזמן הטבח בבית הספר “סנדי הוק” ב-2012 ייצג בבית הנבחרים את ניוטאון, העיר שבה אירע הירי הרצחני, ענה בחריפות: “תחסכו ממני את השטויות על מחלות נפשיות. אין בארה”ב יותר אנשים עם בעיות נפשיות מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. אי אפשר להסביר את זה דרך הפרימזה של בעיות נפשיות, כי אנחנו לא חריגים בתחום הזה. אנחנו חריגים בכל מה שנוגע לגישה לכלי נשק וליכולת של פושעים ושל אנשים חולים מאוד להתחמש. זה מה שהופך את ארה”ב לשונה”.
הלובי לשינוי
“כמה תלמידים עוד ייאלצו לצפות בחבריהם מתים כמו בשדה קרב?”, זעק הנשיא ביידן בהצהרה כואבת לתקשורת שנשא שעות אחרי הטבח בטקסס. “מתי למען השם נעמוד מול לובי הנשק? מתי למען השם נעשה את מה שכולנו יודעים עמוק בפנים שצריך לעשות?”. גם הנשיא לשעבר ברק אובמה יצא נגד השדולה ואמר כי “ארצות הברית משותקת, לא בידי פחד, אלא בידי שדולת נשק ומפלגה פוליטית שאינה נכונה לפעול כדי למנוע טרגדיות שכאלה”.
מרבית האמריקאים תומכים דווקא במגבלות על אחזקת נשק. על פי סקר גאלופ, 52% מהאמריקאים סבורים כי אפשר להדק את החוקים שמפקחים על בעלות על נשק; 61% רוצים איסור על רובי סער שבהם משתמשים בדרך כלל באירועי ירי המוני. 69% תומכים בבדיקות רקע לפני רכישת נשק; 75% תומכים בתקופת המתנה בת 30 יום לפני רכישה של כל סוג נשק. 70% רוצים שכל כלי הנשק הפרטיים שנמצאים בבעלות של אנשים יירשמו במאגר משטרתי. אך הרצון של רוב העם לא מיתרגם לחקיקה שמשקפת אותו.
הניסיון המשמעותי האחרון להעביר חוק פדרלי המגביל את הזכות לשאת נשק היה ב-2013, לאחר הירי בביתה ספר סנדי הוק בניוטאון, קונטיקט, שבו נרצחו 20 ילדים. באותו זמן, ג’ו ביידן היה סגנו הנשיא של ברק אובמה, שדחק בדמוקרטים בקונגרס למצוא פתרון. פשרה דו מפלגתית גובשה ולפיה בדיקות הרקע הורחבו ונאסרה מכירת רובי סער ומחסניות מרובות קליעים. עם זאת, החקיקה מתה בסנאט, שם לא צברה את 60 הקולות שלהם נזקקה משום שמרבית הרפובליקנים סרבו לתמוך בה.
לשנות סעיף בחוקה זה לא כזה פשוט, אל סף הבלתי אפשרי. כדי לתקן את החוקה נדרשת הסכמת רוב של שני שלישים בכל אחד מבתי הקונגרס, ובנוסף נדרש אשרור התיקון על ידי בתי המחוקקים של שלושה רבעים מהמדינות. הליך חלופי לתיקון החוקה הוא כינוס ועידה מיוחדת, לפי דרישתן של שני שלישים מן המדינות, שתאשר תיקונים אשר יציעו חברי הוועידה. גם בהליך זה נדרש אשרור התיקון על ידי בתי המחוקקים של שלושה רבעים מהמדינות לאחר נעילת הוועידה.
כמו שאצלנו ימשיכו להעסיק ערבים ומחבלים אצלם ימשיכו לאפשר לאנשים להסתובב עם כלי נשק
מסוכנים.