ממשלת הכישלון: צונאמי מדיני, 20 הרוגי טרור, משבר כלכלי וחידלון משפטי

הממשלה ציינה השבוע שנה להקמתה, לפי התאריך הלועזי, ה-13 ביוני. למרות החגיגות שניסה להשוות לה ראש הממשלה נפתלי בנט, יחד עם חבריו בממשלה, המציאות הרבה פחות חגיגית. בכל יום הממשלה הזאת עשויה להתפרק ולרשום את בנט בדפי ההיסטוריה כראש הממשלה שכיהן את הקדנציה הכי קצרה – טוב, לפחות הישג כלשהו יהיה לו לרשום בקורות חיים.

בינתיים אי אפשר שלא להתעלם, מתחת לכל הרעש החגיגי, מהכישלונות הרבים של הממשלה הזו. לצד הרס שיטתי של הזהות היהודית במדינת ישראל, רדיפה אוטו-אנטישמית אחרי כל דבר שרוח היהדות נוטפת ממנו, וכמובן עיסוק אובססיבי בראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו, הצליחו שרי הממשלה לחולל נזקים איש-איש במשרדו.

גל טרור

ראש הממשלה נפתלי בנט מרבה להשוות בתקופה האחרונה בין המצב הביטחוני בדרום בשנתו האחרונה של בנימין נתניהו בתפקיד, לעומת שנתו הראשונה (ואולי גם האחרונה) בממשלתו שלו. אבל המספר שבנט פחות מתגאה בו, ובצדק, הוא 20 הרוגים הי"ד, שנרצחו בפיגועי טרור בחודשים האחרונים. בזמן שהגבולות אולי היו שקטים, הטרור בתוך גבולות ישראל התפרץ במלוא עוזו.

במהלך השנה צומצם גם חופש הפעולה של ישראל בסוריה, שם אנחנו נוהגים לתקוף, על פי פרסומים זרים כמובן. על רקע ההידחפות הישראלית למלחמה באוקראינה, רוסיה, ששולטת בפועל בנעשה בסוריה, החלה להשמיע קולות נגד ההתנהלות הישראלית. "אנו מגנים בחריפות את המתקפה הפרובוקטיבית של ישראל נגד תשתית אזרחית קריטית בסוריה. אנו דורשים מהצד הישראלי להפסיק את הנוהג המרושע הזה", מסרו רק לפני מספר ימין.

צונאמי מדיני

שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד הצליח בשנת כהונה בודדת ליצור מבול של משבר מדיניים ולהפגין לעיני כל את חוסר ניסיונו בתחום. "הוא אדם שטחי. לפיד כל שבוע עושה פיגוע ונפתלי מחלץ", תיארה בעבר באופן מדויק חברתו לממשלה, השרה איילת שקד. כך אמר לאמריקאים שאין לו בעיה עם קונסוליה פלסטינית, מלי שכנראה יש לו מושג בכלל על ההשפעה המדינית שיש לדבר. העיקר שהוא ניצל את התפקיד היטב לטיולים תכופים ברחבי העולם.

לפיד הפך את משרד החוץ למפעל המינויים הפרטי שלו. הוא מינה את שרת הבריאות ממפלגתו לשעבר, יעל גרמן, כשגרירת ישראל בצרפת ואת ח"כ לשעבר שמעון סולומון לשגריר באנגולה. חבר הכנסת מיש עתיד לשעבר רונן הופמן מונה לשגריר ישראל בקנדה. אסף זמיר מונה לקונסול בניו יורק. את ג'ידא רינאוי זועבי רצה למנות לקונסולית בשנחאי, אך אתם יודעים איך זה נגמר. את אשת הרשתות החברתיות נועה תשבי מינה לתפקיד רשמי כשגרירה למאבק נגד האנטישמיות, והיא כבר הספיקה להביך את עצמה בהשתתפות בפאנל פוליטי בפוקז ניוז שמבקר את ממשל ביידן. כמובן אי אפשר לשכוח את סאגת מינוי הגיסה לקק"ל, שבוטל אחרי סערה ציבורית.

עד כמה הממשלה הזאת חסרת עמוד שדרה מדינית יספרו לנו "חברנו" בעולם. "בכירים בממשל האמריקאי לא יאמרו זאת בצורה בוטה ובפומבי, אך בחדרי חדרים הם מודים כי בבית הלבן מעדיפים את הקואליציה הרחבה של בנט שכוללת מפלגות מרכז, שמאל ואת מפלגת רע"ם על פני חזרתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה כשתחתיו מכהנת ממשלת ימין קיצוני", מספר ברק רביד ב'וואלה'. לדברין, גם "בארמון האליזה, בדאונינג 10 ובלשכת הקנצלר בברלין התחושה זהה – מבחינתם חשיבות הממשלה בירושלים בעצם קיומה".

בינתיים במשרד החוץ עצמו – בוקה ומבולה. ועד עובדים במשרד יצא לקמפיין תוקפני במיוחד נגד השר, שלשיטתם לא עושה כלום ושום דבר לטפל במצב התקציבי החמור במשרד. העובדים מרבים להכריז על עיצומים ומקשים על קיום עבודה דיפלומטית תקינה. העיצומים במשרד החוץ נמשכים כבר חצי שנה וגרמו לשורה של נזקים לציבור.

משבר כלכלי

שר האוצר איווט ליברמן נהנה במשרדו משליטה מלאה. בשונה משרי אוצר קודמים, חבריו לממשלה והעומד בראשה לא מעזים להעיר ולא במילה על מדיניותו, ואנשי המשרד – שאו חוששים מההיסטוריה של ליברמן או שהם נהנים שסוף סוף שיש שר שאוהב להרע, לא רק שלא מפריעים לו אלא גם עוזרים לו ומציעים לו רעיונות הזויים ואכזריים משלהם. אחרי שהעביר תקציב, מהאכזריים שנראו כאן בשנים האחרונות, ניגש למשך העבודה. מיסים, על השכבות החלשות.

לצד הדברים הרעים שיזם בעצמו, הוא גם כשל בלטפל במשברי הענק בנדל"ן וביוקר המחיה. בשנה האחרונה זינקו המחירים בנדל"ן בכמעט 15%, ונראה שהם לא מתכוונים לעצור. שלוש התוכניות הדלות שהפיקה הממשלה עד שהבינה את גודל ה"ברוך", מעידות עד כמה הנושא לא היה בנשמתה. במקביל, האינפלציה חסרת השליטה מעלה את המחירים בישראל מגיעה לשיאים חדשים – וכל מה שיש לשר האוצר להציע זה לאכול עוגות.

מדינת משטרה

עם שר המשפטים גדעון סער, שרץ על הטיקט של שינוי במערכת משפט, והשר לביטחון הפנים עמר בר לב שביום טוב זוכר איך קוראים לו, הביטחון האישי לא יכול להיות יותר גרוע. כבר לא ברור מה יתקוף אותך קודם, האיש האלים שהמשטרה לא טיפלה בו או שמערכת המשפט עוד תחליט שאתה אשם. בעיצומה של שנה פורסמה פרשת 'פגסוס', ואחרי התעקשות של סער על ועדת חקירה ואין ספר גרסאות של בר לב, הוחלט לטייח את הפרשה מאחר ובתחקיר לא היה מספיק מדויק וחקירה מעמיקה הייתה עשויה לסייע לנתניהו.

השבוע נספר קורבן האלימות ה-35 בחברה הערבית מתחילת השנה. 6 חודשים בלבד. בנט טען כי בארבעת החודשים האחרונים מספר אירועי הירי בחברה ערבית ירד ב-30%. לדבריו, השיטה היא "למרר את חיי משפחות הפשע והפושעים בחברה הערבית. וזה כבר החל לשאת פירות". כולי תקווה שרצף הרציחות בימים האחרונים הם לא הפירות שהוא מדבר עליהם.

בינתיים, סער השיל מעליו כל גרם של אידיאולוגיה שמרנית. הוא מקדם במרץ רב את חוק החיפוש הדרקוני, שנועד להרחיב את סמכויות החיפוש המשטרתי כחלק מהמאבק בפשיעה בכלל ובפרט המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית. כותרת יפה, אבל בפועל, אם החוק יאושר, שוטר יוכל לבצע חיפוש ללא צו בחוק לצורך תפיסת ראיה בקשר לעבירות פשע חמור, מחמת חשש לפגיעה בה או להעלמתה, וכן סמכות לחפש כשיש חשד להימצאו של חשוד בעבירות פשע חמור. בפועל, שוטר יוכל להיכנס לכל בית בישראל, בטענה שלדעתו אולי התרחש שם פשע חמור. החוק אמנם מיועד להילחם בפשיעה הערבית, אבל הניסיון מוכיח מה קורה בסוף עם חוקים כאלה.

במקביל ממשיכים להיחשף מחדלי הענק בחקירות נתניהו, הפרקליטות מתגלה בכישלונה, אך מרוב שנאה לנתניהו, שמעוורת עיני מחממי כסאות, איש בממשלה אינו מעז לפצות את פיו ולזעוק על העוול. במקום לדפוק על השולחן ולתקן את ניוון ההיגיון במשרדו, שר המשפטים עושה את עצמו כאינו רואה ואינו שומע.

ממשלה לא יהודית

על גזירות הממשלה נגד היהדות והחרדים אפשר לכתוב מגילה בפני עצמה. אך מאחר והם מוכרים לכם היטב, נסתפק בסיכומם בקצרה. בהיבט הכלכלי: מס השתייה המתוקה, מס ליברמן על כלים חד פעמיים, ייקור התחבורה הציורית. בהיבט הזהות היהודית: הרס הכשרות, מינוי רבני ערים המקורבים לרפורמים, מינויים לא מתאמים במועצות הדתיות. ברוח החרדי: המלחמה על ביטול הקומה הכשרה, חוק גיוס. וזה רק התמצית, הדברים הגדולים, הפגיעה נמשכת יום-יום, שעה-שעה.