ההסכם על הגבול הימי אינו רק פולמוס פוליטי אלא גם נושא משפטי סבוך, האם ניתן לאשרו בתוקפת ממשלת מעבר וללא אישור הכנסת. ארגון לביא עתר היום (שני) לבג"ץ בבקשה לחייב את הממשלה להביא לאישור הכנסת את ההסכם המסתמן. בג"ץ קבע שעל המדינה להשיב בתגובה מקדמית עד סוף החודש – ארבעה ימים בלבד לפני הבחירות.
בעתירתם נטען כי בית המשפט העליון כבר קבע בעבר שזה מתפקידה של הכנסת לפקח על עניינים מדיניים בעת כהונת ממשלת מעבר. בנוסף דרש הארגון שלא לאפשר לממשלה לחתום על ההסכם שעשוי לקבוע עובדות מוגמרות לממשלה הבאה.
אסדת הגז כריש
עו"ד יצחק בם, שהגיש את העתירה, מבקש מהממשלה, בין היתר, להימנע מלהמשיך ולנהל כל משא ומתן עם לבנון, במישרין או בעקיפין, כל עוד בישראל מכהנת ממשלת מעבר. לא לחתום, אף לא בראשי תיבות, על כל הסכם שהוא ביחס לקביעת גבולות האזור הכלכלי הבלעדי של ישראל בים, כל עוד מכהנת בישראל ממשלה שאינה זוכה באמון הכנסת, ולחלופין, כאמור, להביא את ההסכם לאישורה של הכנסת.
לפי העתירה, ראש הממשלה יאיר לפיד הודיע כי לפי עמדת הייעוץ המשפטי ההסכם הנרקם אינו מצריך את אישור הכנסת, בזמן שבישראל שונתה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שחייבה להניח הסכמים בינלאומיים על שולחן הכנסת. ואולם, לטענת ארגון לביא, "כאשר מדובר בממשלת מעבר, עליה להימנע מחתימה ומאשרור הסכם בינלאומי כה חשוב, או מקביעה של גבולות האזור הכלכלי הבלעדי של ישראל בים, לפחות עד אשר יונח הוא על שולחנה של הכנסת שתיבחר ויזכה לאישורה".
בתוך כך, פרופ' יובל שני, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית, התיחס לנושא הסבוך אמר בווינט ואמר כי "הגם שהחוק אינו מבדיל בין ממשלת מעבר (לאחר הבחירות) או ממשלה יוצאת (לפני הבחירות) לבין ממשלה רגילה המכהנת מכוח אמון הכנסת, הפסיקה בישראל קובעת כי על ממשלה שאינה נהנית מאמון הכנסת לפעול באיפוק ולהימנע מלאמץ צעדים משמעותיים אשר יכבלו את שיקול דעתן של ממשלות עתידיות. לכלל זה יש חריג אחד בולט – כאשר קיים צורך ציבורי חיוני בנקיטת הצעדים האמורים. במקרה זה, ניתן לטעון כי החשש מפני התלקחות צבאית קרובה בגזרת הצפון סביב תחילת עבודות השאיבה במאגר כריש עונה על דרישת הצורך הציבורי החיוני".
פרופ' שני התייחס לשאלה האם נדרש אישור של הכנסת להסכם: "החוק בישראל אינו דורש ככלל את אישור הכנסת לפני ההתקשרות בהסכמים בינלאומיים. תקנון הכנסת מחייב עם זאת הנחה של הסכמים בינלאומיים על שולחן הכנסת לפני אישורם בממשלה, אם כי גם מחובה זו ניתן לסטות מטעמי סודיות ודחיפות. אמנם קיים נוהג לפיו הסכמים מדיניים חשובים – כגון הסכמי שלום או הסכמי אברהם – מובאים לאישור מליאת הכנסת לפני או אחרי עריכתם, אך לא ברור אם מדובר בחובה משפטית ומה היקפה המדויק. על פניו, הסדר שתכליתו תיחום קו גבול ימי ועיקר נפקותו כלכלית, אינו דומה במהותו לאותם הסכמים מדיניים חשובים שהובאו בעבר לאישור הכנסת".
הוא הוסיף: "ככל שההסכם כולל שינוי של קו הגבול הימי המדיני (קרי שינוי של היקף המים הטריטוריאליים) – עניין שאינו ברור עדיין, שכן נוסח ההסכם טרם התפרסם – הרי שיש לבחון בצורה רצינית יותר את הטענה בעתירה. מחד, ניתן לטעון כי דין ויתור על מים טריטוריאליים המצויים בריבונות ישראלית כדין ויתור על שטח יבשתי ריבוני. מאידך ניתן לטעון כי המחוקק לא התכוון לכלול שינויים מינוריים בשטח הים הטריטוריאלי בגדר חוק יסוד, אשר במקור נועד להקשיח את התנאים לוויתור על שטחים יבשתיים (למשל, ירושלים או רמת הגולן), ולפיכך, ההסכם שבו מדובר עוסק בתיחום גבולות ימיים שנויים במחלוקת ולא בהעברת שטח ממדינה אחת למשנה. מקרה זה מזכיר את סימון קו הגבול הצפוני בין ישראל ללבנון (הקו הכחול) בשנת 2000 אשר אושר על-ידי ישראל מול האו"ם בלי דיון ציבורי משמעותי".
שני הסביר מה קובע הסכם הגבולות הימיים. "ישראל ולבנון נושאות ונותנות זו עם זו זה למעלה מעשור, באמצעות תיווך בינלאומי, על מנת להסדיר מספר סוגיות הקשורות לגבולות הימיים ביניהם ולחלוקת הזכויות והחובות של המדינות באזורי הים התיכון הסמוכים לגבול ביניהן. לפי פרסומים בתקשורת, שני הצדדים נוטים לקבל את הצעת הפשרה של המתווך האמריקני אשר כוללת הסדרה של הגבול המדיני בין המדינות (המפריד בין המים הטריטוריאליים המצויים בריבונותם), וכן הסדרת הגבולות של האזורים הכלכליים השייכים לשתי המדינות המצויים מעבר למים הטריטוריאליים שלהן.
"באזורים אלה, למדינות החופיות אין ריבונות, אך יש להן זכות בלעדית לנצל או להעניק לגורם אחר זיכיון לנצל את משאבי הטבע המצויים באותו אזור ימי. מהדיווחים עד כה מסתמן כי הגבול המדיני נוטה אל עבר העמדה הישראלית לגבי תיחום הגבולות, ואילו הגבול הכלכלי קרוב יותר לעמדה הלבנונית. עוד מסתמן כי ישראל תהיה זכאית כנגד הוויתור שביצעה ללבנון במישור המים הכלכליים לקבל אחוזים מסוימים מהכנסות הגז הטבעי של לבנון מהאזור הכלכלי שלה (דבר שיתבצע דרך הזכיין הצרפתי לו לבנון הקצתה את זכויות שאיבת הגז)".
איכס פרשנות של שמאלני מובהק