הילד שנמלט מטהרן – וחשף את הסודות שהאיראנים מנסים להסתיר

על שולחן מאובק במשרד קטן, אי שם בשלהי שנות ה-60, מצטברים להם עשרות רשמים ומסמכים, השייכים לאדם ששמו מוכר עד היום ביחידת 8200. ועדיין, גם עשרות שנים לאחר שפרש, לא נוכל לחשוף אותו – אלא רק לכנותו "ע'".

אותן הידיעות שרנ"ג (מיל') ע' אסף ביסודיות ורשם בדקדקנות במשך שנים, הובילו להקמת אחד התחומים האסטרטגיים והחשובים ביותר כיום באגף המודיעין ובצה"ל כולו – התחום האיראני.

רק שאז, בזמן כתיבת אותן שורות, איראן עוד נחשבה למדינה מודרנית ופרוגרסיבית, "חברה" של ישראל – שאפילו מקיימת עמה שיתופי פעולה מודיעיניים כאלה ואחרים. אין הרבה אנשים שיכלו לדמיין איך חילופי שלטון אלימים יהפכו אותה לאויבת הגדולה ביותר של מדינת ישראל, אבל למזלנו – ע' כבר התכונן.

רנ"ג (מיל') ע' נולד בטהרן, "פרסי על מלא", אומר לי בחיוך. בעקבות דרישה מהעבודה של אביו, הוא גדל תחת כיסוי ולא הזדהה כיהודי מעולם, אלא כילד מוסלמי לכל דבר ועניין. על אפיו צלקת עמוקה. הוא מצביע עליה ואומר: "רואה את זה? הצלקת הזו היא הסיבה שהחלטתי לעלות לארץ".

"לא היה רע לגדול בטהרן, אך מעולם לא הרגשתי שם בנוח", הוא מתחיל לגולל בפניי את סיפור חייו, "יום אחד הגיעו לביקור קרובי משפחה שעלו לישראל. הם הביאו לי מתנה – שרשרת מגן דוד, וענדו אותה על צווארי".

"למחרת הלכתי לבית הספר, שהדרך אליו עברה בשכונה מוסלמית. הייתי צמא ועצרתי לשתות ב'פונטנה', שזה מעין קולר. התכופפתי והשרשרת, שבכלל שכחתי שהייתה שם, בצבצה מהחולצה. אישה שעברה שם התחילה לצעוק: 'ג'וד, ג'וד!', עד שהגיעו בריונים, עם מקלות ואבנים – ושברו לי את האף".

"אחרי המקרה הזה, ב-1961, החלטתי שאני מצטרף לעליית הנוער ועולה לבד לישראל. תקופה קצרה אחרי שעליתי, כל משפחתי הצטרפה".

הוא הגיע ארצה וכשמשפחתו הצטרפה, התיישבו בעכו, כשהמטרה ברורה – בשכונת העוני הזו הוא לא מתכוון להישאר. יום אחד, כשבילה עם חברים בחיפה, ראה עשרות צעירים עומדים בתור ליד בניין גבוה. מבלי להבין לאן הוא נכנס, נעמד ע' בביטחון.

"ראיתי תור ארוך וחשבתי שמחלקים משהו. בסופו עמד קצין לבוש מדים, שביקש מכולם את המכתב שקיבלו. לא הבנתי בכלל על מה מדובר, אבל שיקרתי ואמרתי ששכחתי אותו בבית. הוא שאל אותי מי אני ומאיפה עליתי. אמרתי 'איראן', והוא הגיש לי עיתון בערבית, שדומה מאוד לפרסית, ביקש ממני לקרוא – והצלחתי באופן שוטף".

"הוא שאל אותי עוד כמה שאלות עליי, הבין שאני גם יודע קצת אנגלית וצרפתית, ואמר בנחרצות: 'התקבלת – תקבל זימון בימים הקרובים'. הבנתי שמדובר בקורס, דרכו אפשר להשלים בגרויות – אז החלטתי להמשיך".

יחד עם כ-60 חניכים נוספים, התחיל קד"ץ מסווג ולמד במשך יותר משנה על רשתות, אותות, צפנים וקודים – והוכשר כאלחוטן. 5 חיילים בלבד סיימו את הקורס המפרך, וע' בהצטיינות. כשעמדו להתגייס רשמית חשפו בפניהם כי למרות שהקורס הוצג כהכשרה של חיל הקשר, הם בכלל מגיעים ליחידה מסווגת באגף המודיעין בשם 848 – לימים 8200.

ע' הוצב במדור אלחוט שכונה "סיירת 8200" – מדור מובחר בעל יכולות גבוהות לקליטת שידורי מורס, הבנה גבוהה בשפה הערבית וההשתתפות במבצעים בכל הזירות והמימדים. "שיטת האיסוף המרכזית שלנו הייתה דרך רשתות קשר", מעיד, "אני הייתי אמון על מדינות ערב, ויום אחד, במקרה, אני מצליח לעלות על רשת פרסית של הצבא האיראני – ומרגיש בבטן שעליתי על משהו חשוב".

"אני לוקח פנקס ומתחיל לתעד", ממשיך, "למרות שאז ישראל נמצאת ביחסים טובים עם איראן, ולמרות שזה לא התחום שלי – כעיסוק צדדי החלטתי לנסות להבין מי עולים בקשר ולאפיין אותם. זיהיתי כוחות איראנים בכירים: צבא ירוק, חיל הים, חיל האוויר, מודיעין, ואמרתי לעצמי: 'יום אחד זה בטוח יעזור במשהו'".

במשך 15 שנה תיעד רנ"ג (מיל') ע' כל מה שמצא. מילא פנקסים, מחברות וקלסרים, הוא אפילו הצליח להשיג מפה של איראן – אותה לקח ערב המהפכה האיראנית, כשנסע לטהרן לבקר את משפחתו ולבטל את אזרחותו. המפה הזו תלווה אותו, את המחלקה המהפכנית שעתיד להקים, את 8200, ואת אגף המודיעין כולו.

בנוסף, באותן שנים לא היה מילון מסודר לתרגום הצפנים שקלט ע' – היה רק מילון עברי-פרסי כללי, שלא כלל מונחי צבא: "התחלתי לבנות מילון צבאי, על בסיס דברים שכתבתי במחברות שלי לאורך השנים. נעזרתי באנשי תרגום מהיחידה, ובאלחוטנים הראשונים שגויסו. זה הבסיס למילון הפרסי הדיגיטלי שקיים היום ב-8200".

"הרבה פעמים שאלתי את עצמי 'למה'? למה הרגשתי שהמדינה הזו תהפוך למסוכנת? אולי זה בגלל המכות שקיבלתי והשנאה שחוויתי", משתף בכאב, "אני מכיר את האוכלוסייה האיראנית – נאלצתי לשמור את היהדות שלי שם כסוד כמוס. ידעתי שברגע שהמלך יעזוב משהו ישתנה, תמיד הייתה שם אנטישמיות סמויה".

כשבאיראן ההסלמה התגברה, ישראל רצתה להחזיר את עובדי משרד החוץ לארץ מחשש לסכנה לחייהם. 8200 התבקשה לאסוף מידע מודיעיני ולהתריע מי עתיד לעזוב את איראן. לפתע, מצליח ע' לעלות על רשת הקשר של מטוס איראני בשם 'שהיל' – נשר בפרסית.

"אני שומע במקרה מחבר שמנסים לאתר את המטוס – ואני מתגייס למשימה. ידעתי שה'שהיל' הוא המטוס המלכותי, הבנתי שמלך איראן, או בכינויו 'השאה', נמלט – וכך ידענו על תחילתה של המהפכה", נזכר רנ"ג (מיל') ע', "תוך זמן קצר הבנתי שהוא המריא לסעודיה ומשם נחת בקהיר, והעברתי את המידע לגורמים הרלוונטים".

"הלכתי הביתה, פתחתי טלוויזיה וראיתי את הידיעה בחדשות. אמרתי לעצמי – 'אני את שלי עשיתי'. אחרי שעה הטלפון מצלצל ואני מקבל שיחה מרגשת, ממפקד 8200, שמבקש שמחר בבוקר אהיה אצלו בלשכה".

"אני נכנס למשרדו, ומספר שכבר שנים כעיסוק צדדי אני אוסף ידיעות על איראן. הוא נדהם ודורש ממני להפסיק להתעסק בעולם הערבי. הוא נותן לי משאבים למחקר התחום האיראני – שכבר נתפס כאיום עולה ומשמעותי. דבר נוסף שהסב את תשומת הלב לכיוון איראן היה אסון צור השני: פיגוע רצחני בו מכונית תופת התפוצצה ליד מפקדת צה"ל ומג"ב בעיר צור שבלבנון, וגרם ל-59 הרוגים".

"זה היה הפיגוע המשמעותי הראשון שביצע ארגון שיעי נגד כוחות צה"ל בלבנון, כך הבנו שעלינו להגביר את המעקב על התשדורות האיראניות, כדי שאולי נוכל למנוע אסון כזה בפעם הבאה", הוא מוסיף בכאב.

רנ"ג (מיל') ע' החל בהליכים לפתיחת מחלקה ייחודית וראשונה מסוגה. הוא חיפש אנשים יוצאי דופן, בעלי ראש פתוח ורצון ללמוד – אנשים שעלו מאיראן, והכירו את השפה והתרבות לעומק. לטובת העניין, משך חיילים וחיילות מוכשרים מתפקידים אחרים ב-8200 וכדי לגייס גם אנשים מבחוץ, דיבר עם הקהילה האיראנית בארץ.

הוא העביר אותם הכשרה אינטנסיבית, שבהמשך הפכה גם לקורס רשמי בשם 17ב' בבה"ד 15 של אגף המודיעין – שקיים עד היום. לאחר תקופה קצרה, נפתחה באופן רשמי מחלקת "כוכב".

"למה כוכב?", חוזר ע' על שאלתי, "המחלקה הייתה מורכבת מאלחוטנים ברמה הגבוהה ביותר – אנשים מוכשרים וחדים שכבר אז הבינו את האיום האיראני לעומקו. היינו כוכבים נולדים. האנשים שהתחילו שם, הפכו לבכירי אגף המודיעין ומערכת הביטחון כיום".

המחלקה החלה לבסס את עצמה כנדבך מרכזי בעבודת אגף המודיעין הישראלי, בעודו מתחיל להבין את האויב החדש העומד מולו. באותם ימים, מתחילים להגיע 'מתנדבים' מאיראן לסוריה ולבנון – ידיעה ששודרה בכל מהדורות החדשות.

"יום אחד חבר שלי, שהיה בכיר ביחידה, שואל אותי האם שמעתי על ה'מתנדבים' האיראנים בסוריה ולבנון", משחזר ע', "הוא מספר שיש לו תחושת בטן שהם לא סתם מתנדבים תמימים – ואני מסכים. אני מנסה להוכיח את טענתו, ובמשך 24 שעות רצופות ישבתי על רשתות התשדורת – שמעתי פעילים מדברים על הקמת בסיסים איראניים בנקודות שונות ברחבי סוריה ולבנון, אותות קשר ונתונים ששווים זהב".

"יחד עם עוד שני חברים, מתרגמים, הצלחנו לפענח את הידיעות שאיתרנו. פנינו לראש הזירה, העברנו לו המידע והבאנו הוכחה חותכת שהאיראנים מתבססים בסוריה ולבנון – זה היה הישג עצום".

במשך שנים, שימש רנ"ג (מיל') ע' כמפקד מחלקת "כוכב", שהתפתחה לסדר גודל של יותר מ-150 אלחוטנים. הם הביאו ידיעות ששינו את כללי המשחק, וסייעו למודיעין הישראלי בהתמודדות מול האויב האיראני. בהמשך, עזב את "כוכב" ופיקד על הכשרת אלחוטנים. בשנת 1994 פרש מצה"ל. באותה שנה, עברה המחלקה שינוי של ממש – והפכה לזירה האיראנית ב-8200, הנחשבת לאחד הנכסים האסטרטגיים ביותר של אמ"ן כיום.

"מכל העשייה הזו קיבלתי סיפוק ענק", מחייך ע' ומתחיל לסכם, "אני הולך ברחוב ורואה משפחה מאושרת או אנשים יושבים בנחת בבית קפה – ויודע שיש לי חלק בשקט ובתחושת הביטחון שלהם. אנשים רבים וטובים דואגים בין הצללים לאותו השקט – ואני גאה להיות חלק מזה".

"הייתי ילד עם רעיונות גדולים ותחושות בטן חזקות, האדם הנכון בזמן הנכון. ידעתי להרגיש שינויים לפני שחשבו עליהם. אבל בסופו של דבר, כך או כך, ישראל הייתה חייבת לשים עין על הנושא האיראני. כן, איראן היא האויבת הגדולה ביותר שלנו, 'ציר הרשע של המזרח התיכון'. ועדיין, אני שקט. אני יודע שיש אנשים טובים ומסורים שדואגים לביטחון ישראל – ונותנים את הכיסוי המודיעיני הטוב ביותר".