כשרס"ן (מיל') ע' , שבשגרה מתפעל טכנית את חלקו האחורי של המטוס, הוזנק למשימה – הוא לא ציפה שתסתיים בכך שיטפל בשני פצועים במקביל – בעודו באוויר.
11:00, שבת. הוא מוקפץ ומגיע לבסיס, ומיד מוצא את עצמו בהזנקה הראשונה לחילוץ פצועים מעוטף עזה: "כבר אז נחשפנו לשישה פצועים, המראות היו קשים והבנתי שהאירוע הוא מלחמה".
כשנחתו לתדלק, לוחמי 669 הוזנקו פעם נוספת, והוחלט לפצל את החוליה בין המסוקים מכיוון שהאירוע הוגדר כרב נפגעים. הם נוחתים ראשונים, חוליית הלוחמים פורקת מהמטוס ומתחילה לתת מענה רפואי, כשבאותו זמן מגיעים למסוק של רס"ן (מיל') ע' שני פצועים.
"תוך כדי שהכנסנו את הפצוע הראשון, אומרים לי שהוא נפגע בבטן מירי. אני מפעיל לחץ על הפצע שלא ייצא דם, וביד השנייה מעמיס אלונקה שנייה", נזכר המכונאי המוטס.
הוא קורא ל-669, ויחד הם ממריאים. ידו עוד על הפצוע, כשהשנייה לוחצת את מנת הדם של הפצוע הנוסף: "בשלב מסוים הפצוע הראשון לוחץ לי את היד חזק, מסתכל ואומר – 'אין דימום', אז החזקתי בשתי ידיים את העירוי".
"מפקד הטייסת אמר לי שזה לא שגרתי", משחזר רס"ן (מיל') ע' את מילותיו של מפקדו, אחרי שנחתו ברמת דוד, שם הפצועים פונו לטיפול רפואי, "אבל אני מילאתי אחרי פקודות הרופא – הוא אמר לי לתפוס את העירוי, אז זה מה שעשיתי".
שני הפצועים לעולם לא ישכחו את קור הרוח של רס"ן (מיל') ע', ששם את הפחד בצד והתייצב למשימה שאפילו לא שלו: "צריך לבצע את המשימה – כשאני חושב מה היה מסביבנו, אם לא היינו שם היה מספר הרוגים יותר גדול".
חייהם של הפצועים הללו ניצלו ב"ה ובס"ד, בזכות שיתוף הפעולה המרשים – בין 669, הפרמדיק והמכונאי המוטס. "ברגעים של מלחמה זה מתחזק, הבנת המשימה והמטרה ברמה גבוהה", הוא מבהיר, "בשגרה ובלחימה, אנחנו מבינים את עומק המשימה על כל צדדיה, ועובדים יחד".
כעת, רס"ן (מיל') ע' מסתכל קדימה: "בכל הזדמנות שיש אנחנו נלחם, מהגנה להתקפה, ומקצה לקצה, אנשים עושים הכול. חשוב להיות חזקים ומאוחדים".
נצח ישראל לא ישקר