חברת הסקרים דיירקט פולס של שלמה פילבר מפרסמת היום (שישי) פוסט מנומק כי כולם מדברים על מנדטים והרבה פחות על הסיבות לכך. מאז תחילת המלחמה אנחנו רואים תופעה מעניינת (ומבורכת): הציבור הרבה פחות מאמין ב"מנהיגים" הפוליטיים, אבל יודע בדיוק מה הוא מצפה מהם, ומעביר להם את המסרים והתמיכה בהתאם.
בנימין נתניהו, שלראשונה מאז תחילת כהונתו, נקלע לסערה משולשת בעקבות הרפורמה, המחאה והמלחמה. שלושה חלקים מתומכיו ובוחריו לא היו מרוצים:
הימין האידאולוגי – בגלל עצירת הרפורמה, ובהמשך בגלל מה שהתפרש כההססנות שלו בתמרון עוצמתי ובלחץ על החמאס.
מן העבר השני, בוחרי הימין הרך שהתאכזבו מהרמה האנושית של רשימת הליכוד וההתנהלות שלה. ובתווך, הגרעין הקשה, הבייס, בהם מפוני הדרום, הצפון ואחרים.
נתניהו לאחרונה מצליח לפייס רבים מהם, ו- 75% מבוחרי הליכוד אומרים כי יצביעו לו שוב.
יאיר לפיד, המפסיד הפוליטי הגדול, מי שכיהן כראש ממשלה רק לפני שנה וחצי, תמך במחאה מבחוץ, וכשנפתחה המלחמה החליט גם אז לתמוך בממשלת החירום – שוב, מבחוץ. בוחרים אוהבים להיות מעורבים ולהשפיע ולכן לפיד איבד כמחצית מכוחו, קרוב ל- 10 מנדטים. רבים מבוחריו עברו לגנץ על שנכנס תחת האלונקה, וחלק קטן זלג לתומכי המחאה והגיע ליאיר גולן.
יאיר גולן, שנבחר רק השבוע, מסכם מאמץ אדיר (כספי, ארגוני ושלטוני) של גופי המחאה השונים במשך השנה האחרונה, ומהוון אותם לכוח פוליטי של כ- 10 מנדטים בקצה השמאלי של המפה:
המפגינים שראינו ברחובות בשנה האחרונה, רבים מהם דומים מאוד לפרופיל הבוחרים של מפלגת מרצ ז"ל. אשכנזים, בני 50+, תושבי מרכז הארץ, בעלי עמדות שמאל.
איתמר בן גביר, המקבילה של יאיר גולן בימין. תמיד היה מועמד רדיקלי שרכב על הזעם הציבורי כלפי הטרור הערבי והפך אותו לכוח אלקטורלי, בעבר הרחוק היו אלה ליברמן ובנט, היום זהו בן גביר. תוצאות המלחמה ותחושת הניצחון, אם תהיה, תקטין את רף התמיכה בו לטובת הליכוד שוב.
בני גנץ, האיש הכי רגוע וסולידי במערכת הפוליטית, "בניחותא", שהספיק בחייו הפוליטיים הקצרים להוביל את רכבת ההרים הכי משוגעת שיש כאן, מ- 35 מנדטים ב- 2019 לכמעט אחוז החסימה ב- 2021, ומ- 12 מנדטים ב- 2022 לשיוט בגובה 30 מנדטים בתחילת המלחמה, ועכשיו שוב בצלילה מפחידה.
מכל יריביו, גנץ הוא היחיד שלא הצליח לממש את אופציית ראשות הממשלה. גנץ הוא המחזיק האולטימטיבי בכרטיס אחדות העם, אבל כרגע לעם יש אתגר דחוף יותר: ניצחון במלחמה.
כשני שליש מהישראלים רוצים להשלים את כיבוש רפיח, לחסל את החמאס ולהכות בחיזבאללה, למרות האמריקאים ולמרות האג. גנץ ואייזנקוט נתפסים כמי שנשברו באמצע המאבק ורוצים לפרוש, והבוחרים בהתאם עוברים מהם לליברמן, סער והליכוד הלוחמניים.
אביגדור ליברמן, הפוליטיקאי הכי מנוסה בחדר, מי שהיה בכל צידי המפה הפוליטית, מזהה הזדמנויות ויודע לממש אותן. הפעם עם הסנטימנט של הביטחוניסט. אחרי מלחמת לבנון השנייה ב- 2006 הוא היה האופציה המועדפת על אולמרט של נוטשי קדימה והגיע ליותר מ- 20 מנדטים. אז זה לא הספיק לו להפוך למוביל, נראה איך זה יגמר הפעם.
בצלאל סמוטריץ', מייצג מגזר דומיננטי אך קטן בהובלת המהלכים הלאומיים. סמוטריץ' מחזיק בתיקים בעלי השפעה גדולה אפילו יותר מחברות בקבינט, אבל מעדיף להתקוטט עם השותף לשעבר בן גביר על אלקטורט, במקום לפנות לקהלים מאוכזבים אחרים שכבר חודשים יושבים על הגדר וכעת חוזרים אט אט לליכוד. בינתיים, סמוטריץ' נשאר תקוע רק עם הבייס שלו.
בחירות כלליות לא יהיו בקיץ הקרוב, אבל החזרה הגנרלית בימים אלו מציעה לנו הצצה למפה המתגבשת.
אבל בסקר המונציפאלי בבית שמש הוא חזה הפוך על הפוך, מכאן שא"א להאמין לסקרים
הכנסו לקישור והגיבו מה דעתכם: https://www.jdn.co.il/news/2203669/#comment-117995
(הקישור הינו לכתבה אחרת של jdn)