בשבת קודש, יצאו כוחות מיוחדים של צה"ל, שב"כ והימ"מ למבצע נועז לשחרור החטופים: נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו. ביממות שקדמו למבצע, כלי-טיס אספו מודיעין איכותי שאפשר לבנות את תוכנית הפריצה ובמהלכו, פעל חיל-האוויר בפריסה רחבת היקף.
כלי-הטיס מהמערכים השונים העניקו מעטפת אש מדויקת וקטלנית לחילוץ, ולוחמי יחידת שלדג פעלו בצמוד לכוח הקרקעי והכווינו את האש האווירית. לצידם, לוחמי יחידה 669 (היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד) איבטחו את המרחב תוך מוכנות להענקת טיפול רפואי בזמן אמת. את המעטפת האווירית השלימו מסוקי סער, אשר נחתו תחת אש בשטח רצועת עזה והמריאו תוך דקות לכיוון בית-החולים.
מדרישה לתקיפה – תוך דקות
תוך מתן מעטפת אש עבור הכוחות הקרקעיים בעת התקלות, מערך מסוקי הקרב היווה כוח מרכזי במבצע החילוץ. ״לאורך חודשי המלחמה, תרגלנו את הקשר הרציף עם הכוחות בקרקע, ובזכות העבודה הצמודה איתם צלחנו גם את המבצע הזה״, משתף רס״ן א׳, טייס בטייסת 190 ("מגע הקסם") המפעילה את מסוקי ה"פתן" (אפאצ'י AH-64). מערך מסוקי הקרב בנה ופיתח שפה משותפת עם כוחות החי״ר, המאפשר לעבוד בצמוד ולהגיש סיוע בקבועי זמן קצרים. ״כשירות זאת הובילה לקיצור משך הזמן מדרישה לתקיפה, והובילה לסנכרון בזמן תקיפות המתבצעות קרוב לכוחותינו״, הוא מחדד.
מרגע קבלת פקודת ״פעל״, חלפו שניות בודדות עד לפגיעה המוצלחת. ״אחת המעלות המרכזיות של מערך המסק״ר הינו סיוע באש בשטח צפוף ואורבני. אנחנו מתאמנים בשגרה וגם בעיצומה של הלחימה על דברים כאלו בדיוק, כדי שנבוא מוכנים לאתגרים שנפגוש בשטח״, ממשיך רס"ן א'. תחושת הגאווה וההבנה שהמבצע הלך כמתוכנן, חלחלה עבור צוותי המסוק רק כאשר נחתו בבסיסם. ״כל אותם הרגעים עוד היינו מרוכזים במשימה, ורק כשנחתנו התחלנו להבין את גודל האירוע. כשירדתי מהמסוק, ניגשו אליי אנשי הגף הטכני והחיוך על פניהם אמר הכל״.
עשרות חימושים בתא שטח מורכב
״זה מבצע שהתכוננו אליו זמן רב, וברגע שהבנו שהגיע רגע האמת ירדנו אל המטוסים והמראנו חדורי מטרה״, משחזר סרן א׳, נווט קרב בטייסת 133 (״הזנב הכפול״) המפעילה מטוסי "בז" (F-15). משימותיו של מערך הקרב במבצע לחילוץ החטופים התאפיינו בתקיפת עשרות מטרות טרור המאיימות על הכוחות והרחקת האוכלוסייה מאזורי הפעילות. ״במסגרת זה, הטלנו עשרות חימושים לעבר מטרות בטווחים קרובים מאוד מהכוחות. מרחקי תקיפה כאלה לא מתבצעים על-ידנו בשגרה, ותכליתן לספק חיפוי וסיוע לכוחות הקרקעיים במבצעים מיוחדים דוגמת אלה״, הוא אומר.
עם יציאת הכוחות ממחנה הפליטים נוציראת, פנו המטוסים חזרה אל הבסיסים. ״מתאר התקיפה המורכב הזה לא היה יכול להתקיים ללא שיתוף הפעולה הצמוד והתורה שפיתחנו יחד עם הכוחות הקרקעיים. ברגע שקיבלנו דיווח ברשת הקשר על התקדמות חיובית במבצע, התחושה בתא הטייס הייתה עילאית״, משתף סרן א׳. ״לקחת חלק במשימה להשבת ארבעה חטופים לחיק משפחותיהם מסבה תחושת סיפוק שקשה לתאר, לצד הידיעה על גיבור ישראל שנפל ונתן את חייו למענם – זו שמחה מהולה בעצב״.
משקיפים מלמעלה
בשבועות שקדמו למבצע החילוץ וגם במהלכו, מערך הכטמ״ם השקיף כל העת מלמעלה ואסף מידע מודיעיני רגיש. סרן י׳, מפעיל כטמ״ם בטייסת 210 (״הנשר הלבן״) המפעילה את ה״איתן״ (הרון TP), מעיד: ״לאורך התקופה שקדמה למבצע, הצוותים התאמנו והתכוננו לקראתו ללא הפסקה. הייתה התרגשות גדולה לקראת הביצוע ובמהלך הפעילות האדרנלין מרכז אותך; אתה מבין את החשיבות ושזה רגע שעלייך להיות מדויק – אין מקום לפספוסים״.
כלי-הטיס של הטייסת, מסוגלים להפיק חוזי איכותי ומפורט אשר מועבר בזמן אמת לגופים השונים, ומאפשר מעקב על התקדמותם. ״לרגעים האלה יש משמעות היסטורית ברמה הלאומית – היה מדהים לראות את הצבא, את חיל-האוויר ואת מערך הכטמ״ם בפרט פועלים יחד כמקשה אחת של אוויר ויבשה", מתאר סרן י׳. ״פעילות מערך הכטמ״ם לאורך המלחמה, כתף אל כתף עם הכוחות, היא יוצאת דופן ורגעים כאלה בדיוק מחדדים עבור מה אנחנו נלחמים״.
"את הגיבורה שלנו"
בבוקר המבצע, קיבלו צוותי המסוקים את פקודת ה"זנק". ״תפסנו כוננות ועם קבלת הפקודה עשינו את דרכנו לכיוון הרצועה", משתף רס״ם א׳, מכונאי מוטס בטייסת 124 ("החרב המתהפכת") המפעילה מסוקי "ינשוף" (UH-60 בלאק-הוק). "לכל אורך הדרך שמענו בקשר את המתרחש", הוא מעיד ומוסיף כי את המשימה קיבלו בעודם באוויר. אז, גם נפלה בליבם ההבנה שהם הולכים להשיב את החטופה נועה ארגמני חזרה ארצה, לחיק משפחתה. ״התמקדנו במשימה, אך גם החלפנו בינינו חיוכים בתא המטען. נכנסו לעזה בנחיתה מהירה והבחנו בנועה מתקדמת לעברינו יחד עם רופא שליווה אותה. פתחנו את דלת המסוק והעלנו אותה אליו".
הקברניט דיווח מיד לתא השליטה: ״היהלום אצלנו״. רס"ם א' ממשיך: ״הרגשנו באמת שיש לנו יהלום בבטן המסוק; אוצר שעלינו לשמור עליו מכל משמר ולהביא אותו הביתה כמה שיותר מהר ובזהירות. המילה ׳יהלום׳ לא הייתה חלק משמות הקוד שתודרכנו עליהם, אבל כך זה הרגיש״. המשימה כאמור, הייתה מאתגרת; טיסה באור יום וכניסה לעומק הרצועה. ״לרגעים זה היה נשמע לנו כמשהו בלתי אפשרי, סרט הוליוודי. מלוא ההערכה והתרומה להצלחת המשימה נשענת על הכוחות שפעלו בשטח ובזכות ארנון זמורה ז"ל שנפל בעת פעולת החילוץ, בגבורה ובענווה", אומר רס"ם א' בכאב.
את הדרך חזרה, עשו צוות המסוק ברגישות רבה. "משיחות שקיימנו עם פסיכולוגים הבנו שאין לדעת באיזה מצב יגיעו החטופים אלינו. לכן, היה עלינו לתת להם במצב רגיש שכזה את השקט שלהם", רס"ם א' משתף. "כשהמראנו הסתכלתי על נועה, והיא הסתכלה עליי בחזרה וחייכה. כאן הבנתי שהיא בסדר, היא איתנו״. בתגובה, רס״ם א׳ נד בראשו לעברה והצמיד ידיו לליבו בחמלה: ״את הגיבורה שלנו״, לחש לעברה.
שמחה גדולה. הודו לה' כי טוב. הרגשתי קצת צביטה בלב כשקראתי את המשפט הזה: "תחושת הגאווה וההבנה שהמבצע הלך כמתוכנן, חלחלה עבור צוותי המסוק רק כאשר נחתו בבסיסם". הלוואי שבקרוב יבוא היום שניראה ניסוח טיפ-טיפה שונה, נגיד משהו כזה: "תחושת ההודיה למפקד המפקדים, לאלוף האלופים הקב"ה וההבנה שהמבצע הלך כמתוכנן, חלחלה עבור צוותי המסוק רק כאשר נחתו בבסיסם". בינתיים נודה לה' שנמשיך להתפלל: — וכל החיים יודוך סלה וכו'.
הבל הבלים. למה צריך לפרסם כל דבר? האויב לומד אותנו ומשתכלל.