הפגזים נשלפים בזה אחר זה מהערימה, מובלים לקדמת הכלי, נטענים וננעצים בקנה מיד. הכוונת מתייצבת בדיוק, ישירות על המטרה. ברגע שלוחמי הסוללה מקבלים את הפקודה בקשר – זה מתחיל. התותח יורה פיצוץ אחר פיצוץ, עד שהמשימה הושלמה.
"קשה להסביר את המצב שהלוחמים פה חווים בזמן פעילות", פותח סמל אלון, מפקד צוות תותחנים בחטיבה 282, כשהוא מנסה בכל זאת למצוא את המילים. "אדרנלין מתמשך, צעקות חדות בין פגז לפגז – לא חושב על כלום חוץ מעל הירי".
המכונה האנושית המשומנת הזו, כפי שמתוארת על ידו, לא נבנתה ביום אחד: "צברנו ניסיון מבצעי אדיר בעזה, והיום – עם היסודות החזקים שבנינו, אנחנו יודעים גם לתרגם את הידע שלנו לתוואי הצפוני".
כשנשאל איך אותם יסודות באים לידי ביטוי בפועל, הוא נזכר באירוע אחד מני רבים מהלחימה ברצועה: "מה שהתחיל בתור יום שגרתי, התהפך עבורנו תוך דקות בודדות. באחד השבועות הראשונים לתמרון, שיירת נגמ"שים של לוחמי חי"ר שפעלה בגזרתנו נקלעה למארב של מחבלי חמאס ועלתה מולנו בקשר עם שתי מילים שהקפיצו את כולנו ישר לעמדות – 'אש לחילוץ'".
בפעולה מתואמת, כשכל הגדוד מופעל לטובת השיירה שנקלעה, הם ירו פגז אחר פגז עד שהאיום הוסר. "אחרי שהתאוששו מהאירוע, הלוחמים סיפרו לנו שתוך דקות, עשרות מחבלים שטיפסו להם על הכלים וניסו לפוצץ אותם נעלמו כלא היו", הוא משחזר, "ממש הודו לנו. התעקשו שהצלנו להם את החיים".
כשהוא מסיים לגולל את הסיפור מתחילתו ועד סופו – חברו לשורות הפיקוד, סמל ארז, המפקד על צוות אחר באותו הגדוד, מותח את הקווים ומחבר את הנקודות בין אותו האירוע, ללחימה הנוכחית בדרום לבנון.
"אחרי שסיימנו בעזה, עלינו למשימת הגנה על הגזרה הצפונית", ממשיך סמל ארז, "במשך חודשים השמדנו תשתיות טרור והגבנו לכל ירי שביצעו מחבלי חיזבאללה לעבר שטח ישראל, עד שלפני מספר שבועות עברנו למצב התקפי. לפני שהכוחות הקרקעיים חצו את הגבול, ביצענו ירי מאסיבי עבורם כדי להכין את נקודות הכניסה. משם העצימות רק הלכה וגברה".
כבר ביממה השנייה לפעולה הקרקעית, לקחו לוחמי הסוללה חלק באירוע שילווה אותם, לטענתו, להמשך חייהם: "אני זוכר שמפקד הסוללה עלה מולי בקשר וסיפר לי שיש אירוע רב נפגעים באחד מהצק"חים ושהם זקוקים לסיוע אש באופן מיידי".
הם עלו על הכלים והתחילו לירות פגזים ללא הפסקה, משעות הבוקר המוקדמות ועד לצהריים. "אחת המשימות שקיבלנו הייתה לבצע ירי סמוך לכוחות. זו משימה מורכבת, הדיוק בה צריך להיות מופתי", מדגיש סמל ארז, "כשהאירוע נגמר, המפקד שלי סיפר לי שחיסלנו מחבלים שאיימו על חיי כוחותינו. הצוותים בסוללה הצליחו למסך את הלוחמים ולאפשר פינוי".
בנקודה הזו חשוב לו לעצור ולהבהיר שהלחימה בגזרה הצפונית שונה מרצועת עזה: "השטח מאתגר גם את הסיוע הארטילרי וגם את הכוחות הקרקעיים. זה מצריך אותנו לפעול באופן אחר".
בנוסף, מהתותחנים העומדים על גבול לבנון נדרשות משימות נוספות – חיסול מחבלים המתבצרים בעמדות ובמארבים, השמדת תשתיות טרור וירי פגזי תאורה עבור הכוחות הקרקעיים.
"לא משנה באיזו משימה מדובר או איזו תחמושת טוענים בתותח, המכנה המשותף של כולן והגורם הכי חיוני לפעילות שלנו – הם האנשים בסוללה", מסכימים מפקדי הצוות, "הבגרות שלהם מרגשת בכל פעם מחדש. הם אומנם נלחמים ללא הפסקה כבר יותר משנה, אבל הם חדים מאי פעם. והמשימה להשיב את תושבי הצפון הביתה בבטחה נמצאת תמיד לנגד עיניהם".
"כשרק התגייסנו לחיל, לא יכולנו לדמיין את החשיבות ואת הצורך הקריטי בפעילות שלנו", הם קובעים, "בכל משימה שאתה עוזר לכוח, אתה נזכר בחבר שנמצא בגדוד ההוא או בחטיבה הזאת וזה מדרבן אותך. אתה יודע שהפעולות שלך יכולות להציל לו את החיים, וזה באמת ככה. בסוף, כל לוחם שהיה בפנים הרגיש את הפגזים שלנו – ושמע אותם פוגעים".
דור הנצחון.
כל הכבוד ללוחמים האמיצים אוהבים אותכם תמשיכו להפגין מקצועיות ונחישות
ה' ישמור אותם!!