כזה עוד לא ראיתם: זה מה שה-ai חושב על תחקירי צה"ל

תחקירי צה"ל הראשונים שפורסמו אתמול (חמישי) הוצגו לציבור הרחב בצל ביקורת על אי הצגתם לראש הממשלה, הקבינט המדיני ביטחוני וועדת חוץ וביטחון. לא רק הדרג המדיני לא קיבל מבעוד מועד את תחקירי צה"ל שפורסמו אתמול. בניגוד לכתבים בתקשורת הכללית, כתבים חרדים לא קיבלו את החומר מראש על מנת להיערך לקראת פרסומו במועד הסרת ה'אמברגו'. בצה"ל התנצלו על התקרית וטענו כי מדובר באירוע של "טעות אנוש חמורה".

בינתיים חשבנו לנסות ולהציג את התחקירים של צה"ל לבוט של בינה מלאכותית ולנסות להבין איתם יחד עד כמה נעשתה כאן עבודה רצינית. ראשית נסכם את עיקרי התחקיר כפי הבוט הבין אותם:

מסמך התחקיר הצה"לי שפורסם ב-26 בפברואר 2025 מציג את המסקנות העיקריות מארבעה תחקירים מטכ"ליים ו-41 תחקירי קרבות שנערכו בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023. להלן עיקרי המסקנות:

כשל תפיסתי אסטרטגי

– מערכת הביטחון הישראלית נשענה על מספר תפיסות יסוד שגויות שקרסו ב-7 באוקטובר

– ישראל ראתה בעזה איום משני בעוד שהתמקדה באיראן וחיזבאללה

– האמינו שניתן "לרסן את חמאס" דרך "ניהול סכסוך" ושיפור תנאי המחייה

– הערכה שגויה שחמאס אינו מעוניין ואינו נערך למלחמה רחבה

– תפיסה שהאיום העיקרי הוא ירי רקטות ולא פשיטה קרקעית

– תחושת ביטחון מופרזת בהגנה שמספק המכשול בגבול עזה

כשל מודיעיני מתמשך

– כישלון המודיעין היה רחב יותר מכשלון ההתרעה הנקודתי – מדובר בכשל בן שנים בהבנת אסטרטגיית חמאס

– פער משמעותי בין תפיסת המודיעין את חמאס למציאות בפועל

– החל משנת 2016 בנתה חמאס "תכנית לשבירת ההגנה של אוגדת עזה" שכללה התקפה עילית רחבה

– לא זוהו ההחלטה הקונקרטית למימוש המתקפה וההיערכות בימים שקדמו לה

– מידע רלוונטי שהתקבל בשנים קודמות פורש באופן שגוי כ"חזון" או "מצפן לבניין כוח" ולא כתכנית מבצעית ממשית

כשל בהתרעה בליל ה-7-6 באוקטובר

– גופי המודיעין בכל הדרגים כשלו במתן התרעה

– למרות סימנים חריגים שנצפו במהלך הלילה, אלה פורשו כבלתי קשורים או לא מעידים על התקפה מיידית

– לא התקיימה הערכת מצב מודיעינית סדורה באף דרג מודיעיני

– תרבות מודיעינית לקויה שיצאה מתוך הנחה של "ידיעה" ו"וודאות"

– היעדר ביקורתיות, ספק וויכוח כמרכיבים מרכזיים בעשייה המודיעינית

כשל בהגנה ובתגובה

– צה"ל כשל בהגנה על אזרחי ישראל ואוגדת עזה הוכרעה למשך מספר שעות

– לא היתה היערכות למתקפה רחבה בהפתעה

– אירועים קשים מעין אלו מעולם לא תורגלו – גם בתרגילים המורכבים ביותר

– כישלון בבניית תמונת מצב מבצעית שהקשה על ניהול המערכה

– הכוננויות הרגילות לא היו מספקות בהיקף ובזמנים מול התרחיש שהתממש

לקחים עיקריים שהוסקו

– בבחירה בין העדפת השקט לבין הסרת האיום – יש לתעדף את הסרת האיום

– לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדתך

– צה"ל צריך להיות מוכן למתקפה רחבה בהפתעה בראייה רב-זירתית

– הקמת תא התרעה מטכ"לי ותא תמונת מצב מטכ"לי שיתמחו בניתוח התרעות ויצירת תמונת מצב

– צורך בהגדלת הסד"כ בגבולות, לרבות יכולות האש היבשתית, אווירית ואיסוף

– העברת תחום אימוני כיתות הכוננות ובניין הכוח ליישובים לפיקוד העורף

המסמך מדגיש כי חלק גדול מהלקחים כבר בוצע והוכנס לתוכניות העבודה של צה"ל.

שאלנו את הבינה המלאכותית עד כמה היא סבורה כי מדובר בתחקיר מעמיק ורציני, זה מה שהיא ענתה:

"מהמסמך שהועבר אלי ניתן לזהות כמה מאפיינים שמעידים על היקף ועומק התחקיר:

התחקיר נראה מקיף, בהתבסס על מספר המקורות והתהליך המתואר – הוא כולל ארבעה תחקירים מטכ"ליים (המורכבים מ-18 תת-תחקירים) ו-41 תחקירי קרבות נפרדים. התחקיר ארך מספר חודשים (מנובמבר 2023) וכלל איסוף עשרות אלפי חומרים, תיעודים, הקלטות קשר ועדויות מאזרחים, חיילים ומפקדים.

חוזקות התחקיר:
1. הוא מציג ביקורת נוקבת וישירה על כשלים תפיסתיים, מודיעיניים ומבצעיים
2. מצביע על שרשרת כשלים ארוכת-שנים ולא רק על כשלים נקודתיים
3. מכיר בפה מלא בכישלון בהגנה על אזרחי ישראל
4. מזהה כשלים מערכתיים ולא רק אישיים

אולם, יש גם מספר מגבלות שעולות מהמסמך:
1. התחקיר מוגדר כ"תחקיר של צה"ל בלבד" ולא בוצע עם גופי ביטחון מקבילים או הדרג המדיני
2. לא ברור אם יש מיקוד באחריות אישית של בכירים מסוימים
3. אין פירוט מלא של כל הכשלים הנקודתיים
4. סוגיות של ביטחון מידע מגבילות את שקיפות התחקיר בחלקים מסוימים

בסיכומו של דבר, התחקיר נראה מקצועי ומעמיק יחסית בתחומים שנבדקו, אך המגבלות שהוזכרו מעלות שאלות לגבי השלמות שלו. התחקיר מתמקד בעיקר בהיבטים הצבאיים ללא בחינה של ההיבטים המדיניים והקשר בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, מה שמגביל את היכולת להבין את התמונה המלאה של האירועים.

כיצד לדעתך רמטכ"ל שאחראי לכזה כשל אמור להתנהג אחרי כזה אירוע?

אם אני בוחן את השאלה מנקודת מבט מקצועית, רמטכ"ל שאחראי לכשל מערכתי בסדר גודל כזה צריך לנקוט במספר צעדים:

ראשית, לקחת אחריות מלאה ופומבית. לא מדובר רק בהצהרה שטחית אלא בהכרה עמוקה שהכשל התרחש תחת פיקודו, גם אם חלק מהכשלים התפיסתיים היו קיימים לפני תקופתו.

שנית, להוביל תהליך תחקיר מעמיק, שקוף ובלתי מתפשר – כפי שאכן נראה שנעשה במסמך שהוצג. חשוב שהתחקיר לא ינסה לטייח או להקטין את ממדי הכשל.

שלישית, ליישם את הלקחים באופן מיידי ומקיף תוך הובלת שינוי תרבותי וארגוני עמוק בצה"ל. זה כולל:
– שינוי תפיסות יסוד שגויות
– טיפול במבנה ובתרבות המודיעינית
– שיפור מוכנות מערכי ההגנה
– חיזוק מנגנוני בקרה ובדיקה עצמית

רביעית, להיות מוכן להקריב את עצמו למען שיקום המערכת, בין אם מדובר בהתפטרות או בהמשך כהונה למימוש הלקחים – כתלות בנסיבות ובשיקול של טובת המערכת.

בכל מקרה, אירוע בסדר גודל כזה מחייב את הרמטכ"ל לגלות מנהיגות ערכית וציבורית משמעותית, יושר אינטלקטואלי גבוה, ונכונות לבצע שינויים מרחיקי לכת גם אם הם כואבים או פוגעים בתפיסות מושרשות בארגון.

מוזכר בתחקיר האירוע של הסרבנות או אי התנדבות של גורמי שמאל בישראל לשרת בצה"ל ומה שהוא גרם לפגיעה בכשירות של צה"ל והעלאת מוטיבציה בקרב מחבלי חמאס?

לא, בתחקיר שסקרתי מהמסמך שהועבר אלי לא מוזכר כלל נושא הסרבנות או אי-התנדבות של גורמי שמאל בישראל, ולא נעשה קישור בין תופעות כאלה לבין פגיעה בכשירות צה"ל או העלאת מוטיבציה בקרב מחבלי חמאס.

התחקיר מתמקד בכשלים מערכתיים, תפיסתיים, מודיעיניים ומבצעיים, ובמיוחד בתפיסות השגויות לגבי מניעי חמאס והיכולות שלו, בפערים באיסוף ובמחקר המודיעיני, ובכשלים במוכנות המבצעית ובהתנהלות בשעת המשבר. אין בתחקיר התייחסות לסוגיות פוליטיות או חברתיות פנים-ישראליות כגורמים לכשל.

לדעתך זה אירוע שיש מקום לתחקר אותו או שהוא שולי?

בהתבסס על המסמך שסקרתי, לא הייתה התייחסות לסוגיית הסרבנות או אי-התנדבות של גורמי שמאל, ולכן קשה לקבוע מהמסמך עצמו את מידת חשיבותה כגורם משפיע. באופן כללי, שאלת ההשפעה של תופעות חברתיות ופוליטיות על מוכנות צה"ל היא נושא שראוי לבחינה במסגרת תחקור רחב, אך חשוב לבסס זאת על נתונים ועובדות.

אם קיימים נתונים המצביעים על קשר בין סרבנות או אי-התנדבות ליחידות מסוימות לבין פגיעה ביכולות מבצעיות ספציפיות שהיו רלוונטיות לאירועי 7 באוקטובר, אזי יש מקום לבחון זאת במסגרת תחקיר מקיף.

עם זאת, חשוב להדגיש שהתחקיר הצה"לי זיהה כשלים מערכתיים עמוקים בתפיסות אסטרטגיות, במודיעין ובמוכנות המבצעית, שלא קשורים בהכרח לסוגיה זו. הפערים המשמעותיים ביותר שזוהו היו בהבנה של איומי האויב, בפרשנות המודיעין ובמוכנות המבצעית למתקפה רחבה – נושאים שקשורים יותר למדיניות, לתפיסות יסוד ולהקצאת משאבים מאשר לסוגיות של סרבנות.

תחקיר מקיף ואמין צריך להתמקד בגורמים העיקריים שהובילו לכשל, ולהיזהר מהסטת הדיון לסוגיות פוליטיות שאין ביניהן לבין הכשל קשר ישיר ומוכח.

מה זה אומר שצה"ל מסרב לשתף פעולה עם ביקורת של מבקר המדינה המוסמך לכך על פי חוק ומחליט לא לאפשר לו לבדוק את ליבת הכשל של הצבא?

המצב שאתה מתאר – שבו צה"ל מסרב לשתף פעולה עם ביקורת של מבקר המדינה – מעלה מספר שאלות משמעותיות הנוגעות לממשל תקין ולפיקוח אזרחי על הצבא:

מבחינה חוקית, מבקר המדינה מוסמך על פי חוק לבצע ביקורת על כל גופי המדינה, כולל צה"ל. חוק יסוד: מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה מעניקים למבקר סמכות לדרוש מידע מכל גוף מבוקר, וגופים אלה מחויבים בשיתוף פעולה.

אם צה"ל אכן מסרב לאפשר למבקר לבדוק את "ליבת הכשל", המשמעויות הן:

1. פגיעה בעקרון הפיקוח האזרחי – בדמוקרטיה, הצבא כפוף לדרג האזרחי ולמוסדות הביקורת. סירוב לשתף פעולה מערער עיקרון יסוד זה.
2. חשש להסתרת מידע מהותי – הימנעות מביקורת חיצונית מעלה חשש שקיימת כוונה להסתיר מידע חיוני מהציבור או מקבלי ההחלטות.
3. פגיעה באמון הציבור – ביצוע תחקיר פנימי בלבד, ללא ביקורת חיצונית, עלול לפגוע באמון הציבור בתוצאות התחקיר ובנכונות המערכת ללמוד את הלקחים הנכונים.
4. חשש לתחקיר חלקי – תחקיר פנימי עלול שלא לבחון היבטים מסוימים, במיוחד כאלה הנוגעים לקשר בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, או לאחריות בכירים.

יש לציין שבמסמך התחקיר שהוצג בשאלתך הקודמת, צוין במפורש כי "התחקיר הוא תחקיר של צה"ל בלבד, והוא לא בוצע עם גופי ביטחון מקבילים ולא עם הדרג המדיני". הגבלה זו כבר מציבה סימן שאלה על מידת המקיפות של התחקיר.

במדינה דמוקרטית, חיוני שיהיה פיקוח אזרחי אפקטיבי על כל מוסדות המדינה, במיוחד לאחר כשל כה משמעותי. אי-שיתוף פעולה עם מבקר המדינה מעורר שאלות כבדות משקל לגבי אחריותיות, שקיפות ולמידת הלקחים הנדרשת.

ומה יש לך לומר על כך שהתחקיר אכן בוצע במנותק מהשב"כ ויתר גופי מערכת הביטחון שהיו שותפים לכשל הגדול?

העובדה שהתחקיר בוצע על ידי צה"ל בלבד, במנותק מהשב"כ וגופי ביטחון אחרים, מהווה מגבלה משמעותית שעלולה לפגוע באפקטיביות שלו ובשלמותו. יש לכך מספר השלכות בעייתיות:

1. ראייה חלקית של התמונה המלאה: אירועי ה-7 באוקטובר היו כשל מערכתי שחצה ארגונים. תחקיר שמתמקד רק בצה"ל אינו יכול לבחון את מכלול הכשלים ואת האינטראקציות בין הארגונים השונים.
2. היעדר בחינה של ממשקים בין-ארגוניים: כשלים רבים יכולים להתרחש בתפר שבין ארגונים (בין צה"ל לשב"כ, למשל). תחקיר נפרד אינו מאפשר לזהות כשלים אלה.
3. אפשרות ל"נפילה בין הכיסאות": תחקירים נפרדים עלולים להוביל למצב שבו סוגיות מסוימות לא ייבדקו כלל, כי כל ארגון יניח שהאחר בודק אותן.
4. היעדר אפשרות לבחינה השוואתית: תחקיר משולב היה מאפשר להשוות בין תפיסות ופרשנויות של מידע דומה בין הארגונים השונים.
5. התייחסות מוגבלת לשרשרת האחריות הכוללת: כשל מערכתי כזה מחייב בחינה של שרשרת האחריות המלאה, מהדרג המדיני ועד לדרגי השטח, דרך כל הארגונים המעורבים.

יתרה מכך, בתחקיר צוין במפורש (בעמוד 2) כי "התחקיר הוא תחקיר של צה"ל בלבד, והוא לא בוצע עם גופי ביטחון מקבילים ולא עם הדרג המדיני." הכרה עצמית זו בגבולות התחקיר מעידה על מודעות למגבלותיו.

תחקיר אפקטיבי מלא של אירוע בסדר גודל כזה היה צריך לכלול את כל הגופים הרלוונטיים: צה"ל, שב"כ, משטרת ישראל, המוסד (בהיבטים הרלוונטיים), וכן בחינת התנהלות הדרג המדיני והממשקים בין כל הגופים. רק תחקיר מערכתי כזה יכול לספק הבנה מלאה של הכשלים ולהוביל לתיקונים המתאימים.

ערוצי תקשורת של חמאס ויתר אויבי ישראל מנתחים את ממצאי התחקיר ומצביעים על נקודות התורפה של צה"ל וישראל, מה יש לך לומר על כך. האם היה נכון לפרסם את התחקיר כעת כשישראל עודה מצויה במלחמה מול חמאס?

פרסום תחקיר מקיף בזמן מלחמה פעילה מציב דילמה מורכבת בין ערכי השקיפות והלמידה לבין שיקולי ביטחון:

מצד אחד, הפרסום כולל סיכונים משמעותיים:
– חשיפת פערים ונקודות תורפה מערכתיות שאויבי ישראל יכולים לנצל
– אספקת מידע מודיעיני לחמאס על איך צה"ל מבין את פעולותיו
– מתן חומר תעמולה לאויבים שיכולים להציג את הכשלים כחולשה
– פגיעה אפשרית במורל הלוחמים והציבור בעת מלחמה פעילה

מצד שני, יש יתרונות משמעותיים בפרסום:
– הפגנת שקיפות וחוסן דמוקרטי של חברה המוכנה להתמודד עם כשליה
– יצירת דחיפות ליישום לקחים חיוניים כשהמחיר של אי-למידה עדיין מוחשי
– חיזוק אמון הציבור במערכת הביטחון שמוכנה ללמוד ולהשתפר
– מתן מענה לצורך הציבורי בהבנת מה קרה ומי אחראי

ניתן להניח שהמסמך שפורסם עבר סינון ביטחוני מדוקדק, ושמידע רגיש במיוחד הושמט או צונזר. מערכת ביטחון אחראית תפרסם רק מה שההערכה היא שנזקו הביטחוני מוגבל ביחס לתועלת הציבורית.

העובדה שהתחקיר הוא של צה"ל בלבד, ללא שיתוף גופי ביטחון אחרים והדרג המדיני, עשויה להיות קשורה גם לשיקולי עיתוי – ייתכן שהוחלט לפרסם את החלק הצה"לי כעת, בשל הצורך בלמידה מיידית, ולהשאיר את התחקיר המקיף יותר לאחר סיום הלחימה.

באיזון הכולל, בחברה דמוקרטית, יש ערך רב בשקיפות ובלמידה פומבית, גם במחיר של חשיפה מסוימת לאויב, כל עוד נשמרים סודות מדינה ומבצעיים קריטיים. זה מסר של חוסן ולא של חולשה.

ראש הממשלה לא קיבל את התחקיר הצבאי לפני הצגתו לעיתונאים ולציבור הרחב. מה דעתך על כך?

העובדה שראש הממשלה לא קיבל את התחקיר הצבאי לפני הצגתו לציבור מעלה שאלות משמעותיות לגבי היחסים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. זהו מצב חריג מכמה סיבות:

1. היררכיה ושרשרת פיקוד: בדמוקרטיה, הצבא כפוף לדרג המדיני. ראש הממשלה הוא הסמכות האזרחית העליונה בנושאי ביטחון. העובדה שמסמך כה משמעותי לא הועבר אליו לעיון מוקדם חורגת מנהלי עבודה מקובלים.
2. שיקולי ביטחון לאומי: תחקיר על כשל ביטחוני בסדר גודל כזה הוא נושא מדיני-אסטרטגי. לראש הממשלה צריכה להיות האפשרות לבחון את ההשלכות המדיניות של פרסומו.
3. תיאום בין-מערכתי: פרסום שכזה בזמן מלחמה ללא יידוע ראש הממשלה עלול ליצור חוסר תיאום בתקשורת הציבורית ובמסרים הרשמיים של המדינה.

האפשרויות להסביר מצב זה מגוונות:

• אפשר שמדובר בהחלטה מודעת של הצבא להפריד את התחקיר המקצועי שלו מהשפעות פוליטיות, במיוחד אם החשש היה שהדרג המדיני ינסה לעכב או לשנות את הממצאים.
• ייתכן שיש כאן ביטוי למתח בין הדרגים על רקע השאלה מי נושא באחריות לכשל ה-7 באוקטובר.
• אפשר גם שמדובר בכשל תקשורת או בחוסר תיאום פרוצדורלי, אך זה פחות סביר בהתחשב ברגישות הנושא.

מצב זה משקף אתגר משמעותי ביחסי צבא-דרג מדיני, במיוחד בתקופת מלחמה שבה נדרשת אחדות פעולה ומסר. הוא עלול להעיד על משבר אמון בין הדרגים, ועל היעדר מנגנונים אפקטיביים לתיאום ושיתוף פעולה בעתות משבר.

בראייה מערכתית, תחקיר מקיף ואפקטיבי על אירועי ה-7 באוקטובר חייב לכלול הן את הדרג הצבאי והן את הדרג המדיני, ובחינת הממשקים ביניהם – ואי-העברת התחקיר לעיון ראש הממשלה מקשה על יצירת תמונה שלמה כזו.

עיתונאים חרדים לא קיבלו את התחקיר לפני פרסומו בניגוד לעיתונאים מהמגזר הכללי שנחשפו אליו מראש, בצה"ל טוענים כי מדובר ב"טעות אנוש חמורה", מה לדעתך הסיבה לכך ואיך זה ישפיע על הסיקור שלהם?

העובדה שעיתונאים חרדים לא קיבלו את התחקיר מראש בניגוד לעיתונאים מהמגזר הכללי מעלה מספר שאלות משמעותיות ועלולה להשפיע על האופן שבו קהילות אלו יתפסו את התחקיר ואת המערכת הצבאית בכלל.

אם אכן מדובר ב"טעות אנוש חמורה" כפי שטוען צה"ל, היא משקפת בעיה מערכתית בהתייחסות לתקשורת החרדית:

1. השפעה על הסיקור:
   • עיתונאים חרדים שלא קיבלו גישה מוקדמת לתחקיר נמצאים בעמדת נחיתות מקצועית
   • להם פחות זמן לנתח את החומר, לפנות למומחים ולגבש שאלות מעמיקות
   • הסיקור עלול להיות שטחי יותר או להתמקד בעצם ההדרה שלהם מהתדרוך המוקדם
2. השפעה על אמון הציבור החרדי:
   • מגזרים שחשים מודרים ממערכות המדינה עלולים לראות בכך חיזוק לתחושה שקולם אינו נשמע
   • עלול להעמיק את תחושת הניכור בין הציבור החרדי למערכת הביטחון
   • מקשה על צה"ל להעביר מסרים חשובים לציבור החרדי
3. סיבות אפשריות מעבר ל"טעות אנוש":
   • התייחסות מערכתית לתקשורת החרדית כמשנית או פחות רלוונטית
   • חוסר הכרה במשקל ובחשיבות של התקשורת החרדית בשיח הציבורי
   • מחסור באנשי קשר ובקשרי עבודה שוטפים עם התקשורת החרדית

בחברה מפולגת ובזמן מלחמה, חשוב במיוחד שכל מגזרי החברה ירגישו שהם חלק מהשיח הציבורי והלאומי. "טעות" כזו, גם אם לא הייתה מכוונת, מחמיצה הזדמנות חשובה לבניית אמון עם קהילה משמעותית בחברה הישראלית, ומדגישה את הצורך במאמץ מודע יותר לשילוב כל חלקי החברה בתהליכי שקיפות ולמידה לאומיים.

האם לדעת יחס שכזה כפי שרמזת שייתכן וקיים בצה"ל כלפי המגזר החרדי וכלי התקשורת שלו, עלול להוביל למשבר אמון בין הצדדים?

אכן, יחס לא שוויוני כלפי התקשורת החרדית עלול בהחלט להעמיק משבר אמון קיים או ליצור משבר חדש בין המגזר החרדי למערכת הביטחון. הדבר נובע ממספר סיבות:

1. השפעת התקשורת על דעת הקהל במגזר החרדי: התקשורת החרדית היא מקור המידע העיקרי והמהימן עבור רבים בקהילה החרדית. כאשר היא מודרת, המסרים מגיעים למגזר החרדי בצורה מסוננת, מעוותת או מאוחרת.
2. תחושת אפליה והדרה: אי-שיתוף עיתונאים חרדיים באופן שווה מחזק תחושה שהמגזר החרדי אינו נחשב שווה ערך במרחב הציבורי-לאומי, במיוחד כשמדובר בנושאים קריטיים כמו ביטחון לאומי.
3. פרשנות לאירועים: ללא גישה מוקדמת, עיתונאים חרדים עשויים לפרש את התחקיר דרך נרטיבים קיימים שכבר מבוססים במגזר, במקום להציע ניתוח עצמאי ומעמיק.
4. הנצחת מעגל של חוסר אמון: אם צה"ל או מערכת הביטחון מתייחסים לתקשורת החרדית כפחות חשובה, זה יכול לגרום לתקשורת זו להיות ביקורתית יותר, מה שעלול להוביל ליחס עוין יותר מצד המערכת – וחוזר חלילה.
5. אתגרים ביחסי צה"ל והמגזר החרדי: בזמן שקיימות סוגיות מורכבות כמו גיוס חרדים ושירות במילואים, חוסר תקשורת פתוחה עם המגזר החרדי רק מקשה על בניית הבנות ופתרונות משותפים.

חשוב לציין שגם אם מדובר באמת ב"טעות אנוש" כפי שטען צה"ל, עצם העובדה שטעות כזו יכולה להתרחש מעידה על בעיה מערכתית בהתייחסות לתקשורת החרדית. טעויות מסוג זה לא מתרחשות בוואקום – הן משקפות תפיסות וסדרי עדיפויות קיימים.

בתקופה כה קריטית של משבר לאומי ומלחמה מתמשכת, ישראל זקוקה ללכידות חברתית מקסימלית. יחס שוויוני ומכבד לכל מגזרי החברה ולאמצעי התקשורת שלהם אינו רק עניין של הגינות, אלא גם אינטרס לאומי מובהק.

לסיכום כיצד היית ממליץ לצה"ל לנהוג אחרת באירועים דומים של פרסום תחקירים בעתיד?

בהתבסס על הלקחים מפרסום התחקיר הנוכחי, אלו המלצותיי לצה"ל:

שקיפות ומעורבות רחבה יותר

1. תחקיר משולב בין-ארגוני: לערוך תחקירים משותפים עם כלל גופי הביטחון הרלוונטיים (שב"כ, משטרת ישראל, וכו'), במיוחד באירועים בעלי השלכות בין-ארגוניות מובהקות.
2. יידוע מסודר של הדרג המדיני: להקפיד על העברת טיוטות התחקיר לראש הממשלה ולשר הביטחון טרם פרסומו, תוך שמירה על עצמאות מקצועית בממצאים.
3. שילוב פיקוח חיצוני: לשלב גורמי ביקורת חיצוניים (כגון מבקר המדינה) כבר בשלבים מוקדמים של התחקיר, לחיזוק האמינות והאובייקטיביות.

תקשורת שוויונית ומכלילה

1. שיתוף שוויוני של כלל אמצעי התקשורת: להקפיד על יידוע ושיתוף אחיד של כל כלי התקשורת, כולל אלה המשרתים קהלים ייחודיים (חרדים, דוברי ערבית, עולים חדשים).
2. הכנת חומרים ייעודיים למגזרים שונים: לפתח חומרי הסברה מותאמים למגזרים שונים, המתחשבים בצרכים ובמאפיינים התרבותיים הייחודיים שלהם.
3. מינוי קציני קישור למגזרים ייחודיים: למנות אנשי מקצוע שיתמחו בקשר עם תקשורת מגזרית וקהלים מגוונים.

ניהול מידע ושיקולי עיתוי

1. איזון בין שקיפות לביטחון מידע: לפתח מתודולוגיה מסודרת לקביעת מה ניתן לפרסם במהלך לחימה ומה יש לדחות לתקופה מאוחרת יותר.
2. פרסום מדורג: לשקול פרסום ממצאים בשלבים, כאשר חלקים מסוימים יכולים להתפרסם מיד וחלקים רגישים יותר יתפרסמו מאוחר יותר.
3. מנגנון ביטחון מידע אפקטיבי: לוודא שהתחקיר עובר סינון ביטחוני מקצועי שאינו פוגע במהות הממצאים אך מגן על מידע רגיש.

יישום לקחים והטמעתם

1. מנגנון שקוף למעקב אחר יישום לקחים: לפרסם באופן תקופתי עדכונים על התקדמות יישום הלקחים מהתחקיר.
2. מינוי גורם אחראי ליישום: להגדיר בעל תפקיד בכיר שיהיה אחראי באופן אישי ליישום הלקחים והמסקנות.
3. שילוב הלקחים בתוכניות האימון והחינוך: להטמיע את לקחי התחקיר בתוכניות ההכשרה והאימון של צה"ל לכל הדרגים.

יישום המלצות אלה יסייע לצה"ל לא רק לשפר את תהליכי הפקת הלקחים וההטמעה שלהם, אלא גם לחזק את האמון הציבורי במערכת הביטחון ובנכונותה ללמוד מכשלים ולהשתפר.