חברת הכנסת לימור סון הר מלך גרמה לרעש ציבורי אתמול (שלישי) כאשר חשפה במהלך דיון בוועדה בכנסת כי רק באותו בוקר נחשפה לעובדה שהמחבל שרצח את בעלה שלום (שולי) הר מלך הי"ד, שוחרר במסגרת עסקת החטופים.
מי שסיפר לחברת הכנסת שרוצח בעלה ומי שירה בה עצמה ופצע אותה קשה שוחרר לביתו, היה העיתונאי אלחנן גרונר מ'הקול היהודי'. גרונר פרסם אתמול כי המחבל מואיד שוכרי אלחמיד חמאד רצח בנוסף עוד חמישה יהודים מהם שלושה לוחמי צה"ל הי"ד.
מבדיקה שערך גרונר הסתבר כי גם משפחתה של אסתר גליה הי"ד שנרצחה על ידי אותו מחבל לא קיבלה עדכון בדבר שחרורו. עוד דיווח גרונר כי גם משפחתו של אסף צור הי"ד לא קיבלה עדכון על כך שהמחבל שהיה אחראי לרצח בנם יחד עם עוד 16 נערים בפיגוע התאבדות בקו 37 בחיפה, שוחרר גם הוא במסגרת העסקה.
מי אחראי?
נושא ההודעות לבני המשפחות השכולות אודות שחרור המחבל שרצח את יקירם היה אמור להיות מבוצע על ידי הביטוח הלאומי שהופקד על יצירת קשר טלפוני עם המשפחות השכולות. כפי שפורסם בתקשורת באותם ימים בהודעה משותפת למשרד הביטחון, צה"ל, הביטוח הלאומי, משטרת ישראל ומשרד המשפטים נמסר כי "ע"פ הנחיית הדרג המדיני, החל מהערב יימסרו הודעות אישיות למשפחות הנרצחים, שהמחבלים המעורבים ברצח יקיריהן, צפויים להשתחרר במסגרת המתווה להחזרת החטופים, שאישרה הממשלה".
עוד נמסר כי "ההודעות למשפחות הנרצחים – נפגעי האיבה, ימסרו באמצעות הביטוח הלאומי. הודעות למשפחות חללי מערכות ישראל יימסרו ע"י נציגי צה"ל, משטרת ישראל וגופי הביטחון הנוספים. משרד הביטחון מרכז את הפעילות ואת התאום בין הגופים. ההודעה תימסר להורים ולבני/בנות הזוג או לנציג המשפחה".
אז פנינו לביטוח הלאומי על מנת להבין כיצד קרה שמשפחות שכולות לא קיבלו עדכון על שחרור המחבל שהיה מעורב בפיגוע בו נרצח בן משפחתם. בביטוח הלאומי הבהירו כי עובדי הביטוח הלאומי התקשרו בהתנדבות לכל השמות ברשימות שקיבלו. ויותר מרמזו כי אם חלה טעות וישנה משפחה שכולה שלא קיבלה הודעה הרי שהדבר נובע מכך שהביטוח הלאומי לא קיבל את שמה של המשפחה מהגורמים הרלוונטיים.
[למען הדיוק, חשוב להעיר כי הביטוח הלאומי ממש לא עשה את הטלפונים האלו בהתנדבות. המדינה התחייבה לבג"ץ כי תעדכן את המשפחות השכולות לפני שחרור המחבלים. וכך נכתב בפסק הדין של בג"ץ: "בכל הנוגע למסירת ההודעות למשפחות השכולות, כפי שהוסבר, כבר במוצאי שבת פעלו נציגי המדינה ליידע את המשפחות השכולות על שחרור האסירים הביטחוניים הצפוי. התרשמנו אפוא כי בהתחשב במגבלות הזמן נעשה מאמץ לנהוג ברגישות המתחייבת, באופן הנותן מענה סביר לדרישותיהם של העותרים בהקשר זה". כלומר, השופטים התרשמו שהמדינה עושה כל מאמץ לנהוג ברגישות ולהודיע למשפחות השכולות ולכן נמנעו מהתערבות משפטית בנושא]
ממי קיבל הביטוח הלאומי את השמות? ובכן בביטוח הלאומי הפנו אותנו למשרד המשפטים שלטענתם העביר להם את השמות. בהמשך טענו שוב כי משרד המשפטים ומערכת הביטחון, הם שהעבירו להם את רשימת השמות של המשפחות והביטוח הלאומי יצר קשר עם כל המשפחות ששמותיהם הועברו אליהם.
בעקבות הדברים, פנינו למשרד המשפטים להבין איזו רשימת שמות עברה מהם לידי הביטוח הלאומי, כל זאת כדי להבין איפה נוצר הפער שהוביל לכך שחלק מהמשפחות לא עודכנו.
אלא שבמשרד המשפטים הבהירו כי לא הם האחראים על העברת השמות והפנו אותנו לבדוק את הדברים במשרד הביטחון.
במשרד הביטחון הגיבו כי "אחריות להודיע על נפגעי פעולות איבה הוא של ביטוח לאומי ולא של משרד הביטחון".
מי דואג למשפחות הפצועים?
במסגרת עסקת החטופים שוחררו גם מחבלים שהדם היהודי המרוח על ידיהם אינו של נרצחים. כזה הוא צובחי אברהים מחמד אבו חליפה, בן 19, משועפט, הוא דקר יהודים בפיגוע דקירה ואולם בחסדי שמים לא הצליח לרצוח אותם. הפצועים פונו לבית חולים ובחסדי שמים ניצלו חייהם.
הוא שוחרר במסגרת העסקה חזרה לביתו במזרח ירושלים. הוא בעל תעודת זהות כחולה ודבר אינו מונע ממנו לנוע ברחבי המדינה להיכן שהוא רוצה. האם לא מתבקש כי מי שנפצע על ידי מחבל שישוחרר יעודכן על כך מבעוד מועד?
ובכן, בעתירה שהוגשה לבג"ץ דרש פורום משפחות שכולות מהממשלה למנוע את שחרור המחבלים, אך במקרה שבו בקשתם לא תתקבל – דרשו המשפחות השכולות שהממשלה תספק למשפחות השכולות הודעה מוקדמת ושקיפות מלאה על פרטי השחרור. בין השאר, הפורום הציע כי למשפחות השכולות יימסר מידע על השחרור באמצעות נציג צה"ל, ולשאר המשפחות שהן נפגעות טרור יינתן עדכון טלפוני מסודר.
גם בפסק הדין שניתן בבג"ץ מוזכרת בקשתם בנוגע להודעה למשפחות השכולות ולמשפחות נפגעי האיבה: "אופן מסירת ההודעה המוקדמת למשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו או נפגעו על-ידי האסירים הביטחוניים המיועדים לשחרור, וכן פרסום מידע בדבר משך המאסר שנגזר על כל אסיר ביטחוני, לרבות פירוט של מעשיו ותוצאותיהם".
אולם בפסיקה השופטות מתייחסות רק למשפחות שכולות ומתעלמות לחלוטין ממשפחות של נפגעי פעולות איבה או מהפצועים עצמם שחלקם עדיין סוחבים עמם טראומה לא פשוטה. השופטות כותבות כי "כבר במוצאי שבת פעלו נציגי המדינה ליידע את המשפחות השכולות על שחרור האסירים הביטחוניים הצפוי. התרשמנו אפוא כי בהתחשב במגבלות הזמן נעשה מאמץ לנהוג ברגישות המתחייבת, באופן הנותן מענה סביר לדרישותיהם של העותרים בהקשר זה".
וכאן יש לתהות האם מי ש"רק" נפצע בפיגוע לא זכאי לטיפת התחשבות מהמדינה בדמות קבלת הודעה על שחרור המחבל שניסה לרצוח אותו ובוודאי היה שמח לעשות זאת שוב ולהשלים את מלאכתו?!
היה ניתן לצפות ממדינה שמתיימרת להיות מדינת רווחה לא רק לעדכן את הנפגעים ובני משפחותיהם אלא גם להציע להם סל של סעד ותמיכה בתקופה מורכבת זו.
משחקים חיים של האזרחים