עזבתי את הבית בישוב שבו גדלו הילדים שלי ועברתי לעיר אחרת כי החיים שם הפכו לבלתי אפשריים.
לפעמים גברים שהיו פעם שכנים חוסמים עם הרכב את החנייה שלי בבוקר.
לפעמים הם חיכו לי בלילה ולא נתנו לי לצאת מהרכב כשחזרתי מהעבודה.
קללות במכולת של הישוב.
קללות ברחוב.
כתובות נאצה דרך קבע על מפתן הבית.
לפעמים ילדים.
לפעמים ההורים שלהם.
לפעמים צעירים שגדלו אצלי בבית כשהיו ילדים.
הקש היה המצב הנפשי שהבן שלי הגיע אליו.
הוא לא עמד בזה.
כשהוא התחיל להטיח אגרופים בקירות של הבית בכל שבת בבוקר כשהם התקהלו עם מגפונים מתחת לחלון שלו – ידעתי שזה או אישפוז פסיכאטרי או לברוח משם.
אז ברחתי.
עברתי תאונת דרכים לא קלה בגלל המפגינים סביב הכנסת.
כריות אוויר.
טוטאל לוס לשני הרכבים.
חדר מיון בשל פגיעה בעצם החזה.
התקשורת טייחה את כל האירוע.
כולל את גילויי השמחה של הקפלניסט שצעק "מגיע לך" כשכולנו פצועים בתוך הרכבים עם השמשות המנופצות.
פעם יצאתי מהסופר פארם בשילת והאלוף בדימוס גדי שמני זיהה אותי מרחוק ורץ לעברי עם מבט מטורף בעיניים
אלמלא היועץ שלי שחצץ בינינו ושמר עלי בגופו עד שנכנסתי לאוטו – זה היה נגמר באלימות קשה.
בארוע אחר אלפים שעטו לעברי כשחיכיתי למעלית לקראת כנס של הליכוד.
אם המעלית לא הייתה מגיעה בשנייה שהיא הגיעה – הייתי נמחצת על ידם.
זה כבר הגיע לשלב שבו היועץ שלי, תמיר, הדף את אלה שהתקרבו תוך ריצה.
ביד אחת הוא הלם בהם וביד השנייה דחף אותי למעלית.
היחידה שסיקרה את הארוע המצולם הזה הייתה איילה חסון.
קיבלתי בדואר מכתב נאצה שמפרט את השמות, הכתובות ותעודות הזהות של הילדים שלי, של האחים שלי, של ההורים שלי, של כל האחיינים שלי תוך הבטחה שאחד מהם עומד להרצח בקרוב.
יש עוד עשרות ארועים מהסוג הזה.
קצרה היריעה.
באף אחד מהארועים האלה היועצת המשפטית לא הורתה לפתוח בחקירה.
באף אחד מהארועים האלה השב"כ לא שמר על בטחוני.
את כל הארועים האלה התקשורת טייחה.
ההסתה נגדנו היא מוסדית.
השב"כ מתרשל.
התקשורת מטייחת.
והיועצת מסרבת להגיש כתבי אישום.
מדובר בהסתה מעונבת אבל אכזרית.
ממוזגת אבל נטולת קו אדום.
מנומסת אבל אפקטיבית.
קרת רוח ובלתי נלאית.
התקשורת קודחת לתוך הרכות של הצופה הישראלי בהתמדה מעוררת הערכה – מהרגע בו הושבעה הממשלה ועד לרגע זה הם לא מרפים.
פול גז של שנאה יוקדת בכל אולפן.
בכל יום.
בכל שעה.
בכל רגע.
אם חייזר מכוכב פצפיסטי היה צופה בתקשורת הישראלית משך יממה אחת – הוא היה רוצה לרצוח את ראש הממשלה בעצמו.
כשיאיר לפיד פונה לנתניהו ומבקש ממנו להפסיק את ההסתה כי מישהו עלול להפגע – היקום קורס לתוך עצמו.
אכן ימים אפלים ומסוכנים מאוד.
בס״ד.
רח״ל.
אנו חיים בגיהינום בניהול השמאל. רח״ל.
חייבים להדהד את התופעות הללו.
ולנפגעים נאמר חזק. חיזקו ואימצו.
ולמסיתים נאחל ״לא לעולם חוסן״. יגיע זמנכם.
ה' ישמור אותנו מהערב רב אין להם בעיה לרצוח מה שמונע אותם זה אך ורק סייעתא דשמיא
כל הכבוד שאת מפרסמת את הדברים בגלוי. צריך לפרסם ולהפיץ עוד ועוד ועוד את כל מעללי השמאל הקיצוני.