מאחורי הקלעים של חיסול נסראללה ומבצע הביפרים | הנאום המלא

ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בתחילת השבוע (ראשון) בועידה של JNS וחשף פרטים מרתקים על מבצע הביפרים שהתרחש בלבנון. כמו כן נתניהו העניק לנוכחים תיאור מקיף של התנהלות המלחמה מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן. בדבריו פרס נתניהו את האסטרטגיה של איראן לכבוש ולהשתלט על המזרח התיכון.

נתניהו הסביר כי האיראנים סימנו את מדינת ישראל כמי שמונעת מהם השתלטות מוחלטת על האזור ולכן הם מתנכלים לה ומבקשים להשמידה. רה"מ התייחס בפתח דבריו לסיבות לחוסר הסכמתו להביא את הרשות הפלסטינית של אבו מאזן לשלוט בעזה והבהיר כי אין הבדל גדול בין הרש"פ לחמאס.

הבאנו לפניכם את נאומו המלא מתורגם מאנגלית, הנאום מלא פרטים מרתקים ועושה סדר אודות השתלשלות אירועי המלחמה מיום מתקפת הפתע של חמאס ואף קודם לכן דרך נקודות המפתח של המלחמה, חיסול בכירי חמאס וחיזבאללה, התקיפה באיראן, כיבוש רפיח, התמודדות מול ממשל ביידן ועוד.

הנאום המלא:

בתחילת דבריו התייחס ראש הממשלה לשיח שעדיין מתנהל באזורים מסוימים על 'פתרון שתי המדינות' או על האפשרות להביא את הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועת עזה ואמר: "אנחנו צריכים להילחם בקונספציה. לא, זה לא להילחם בקונספציה. זה פשוט לדבר את האמת. זה מה שאנחנו צריכים כי אי אפשר לבנות שלום וביטחון על שקרים. אם תעשו זאת, במוקדם או במאוחר, השקרים הללו יתרסקו על המציאות המזרח תיכונית. אי אפשר לעשות זאת".

כל התיאוריות האלה שמקודמות לאורך השנים, המנוגדות למציאות – הן מתרסקות. הן לא עומדות במבחן הזמן. הן נופלות כמו חתיכות של קרחון לאוקיינוס, ובמהרה לא נשאר מהן דבר. אז צריך יסוד מוצק, והיסוד המוצק היחיד הוא האמת.

אז אני רוצה לסכם עבורכם כמה אמיתות הערב, כי אני חושב שהן מסבירות היכן אנו נמצאים היום. בהקמת מדינת ישראל, לפני 77 שנים, עמדנו מול עולם ערבי די מאוחד. הוא הובל על ידי גמאל עבד אל-נאצר. הוא קידם את רעיון הפאן-ערביות.

הוא יאחד את כל המרחב הערבי תחת מנהיגותו, תחת שלטונו, ומקור האחדות, אחד ממקורות האחדות, היה לגרש את ישראל – כלומר, להתנגד להקמת מדינת ישראל, שנעשתה על ידי המשטר המצרי לפניו, למנוע מהמדינה היהודית להיות מוקמת. אבל לאחר שהוקמה, היא היתה צריכה להיות מוסרת.

לא היה לה מקום בדיוק במרכז אותו תחום ערבי גדול. לא יכלה להיות שם מדינה מערבית. היינו פולשים זרים. היינו פולשים זרים, נכון?

אני מתכוון, אנחנו כאן בירושלים, כקילומטר מבירתו של דוד, שהוקמה לפני 3,000 שנה. אנחנו לא פולשים זרים. אנחנו לא הבלגים בקונגו. אנחנו לא ההולנדים באינדונזיה. אנחנו היהודים במולדת היהודית, יהודה. בסדר, זו אמת אחת, אמת חשובה.

אבל באותה מידה, הם ניסו לא רק… בהתחלה, הם לא ניסו בעצם למחוק את ההיסטוריה שלנו. הם פשוט ניסו להשמיד אותנו. וזו לא הייתה משימה כל כך גדולה. היינו קטנים מאוד, קטנים מאוד, באמת, על רצועה, רצועה זעירה בקצה הים התיכון, עם ירושלים.

היה לנו חברון – כמה אלפי שנים – ומעט מאוד מעבר לכך. והרעיון היה שאפשר לחתוך לים ולגמור את זה. אז הם לא בזבזו זמן על תעמולה. הם פשוט התארגנו. לאחר שהובסו מנקודת מבטנו באופן נסי במלחמת העצמאות, הם לא חשבו שזה נגמר. והם התארגנו… כדי לחנוק אותנו ולדחוף אותנו לים. בשבועות ובימים שלפני 1967.

וכמובן, אתם יודעים איך זה נגמר. זה הסתיים, למרות שכולם אמרו, ובכן, נאצר הכניס את כוחותיו לסיני, שם 100,000 חיילים בסיני, סוריה תצטרף אליו. חוסיין, למרות האזהרות שלנו, הצטרף אליו מעבר לרחוב כאן.

ואנחנו עמדנו להיגמר. אבל בשישה ימים, הפכנו את הקערה על פיהם. וכמובן, חזרנו למולדת אבותינו במלוא העוצמה. ואגב, לקחנו את המקומות הגבוהים ולא נעזוב אותם. הם שלנו.

אז. הם עדיין לא ויתרו. הם ניסו את מלחמת ההתשה. ואז ב-1973, התקפה משולבת, הפעם על ידי שני צבאות ערביים במלחמת יום הכיפורים, הם הפתיעו אותנו. תוך שלושה שבועות, היינו בשערי דמשק וקהיר, וזה סיים את זה.

וכך החל – כל המצב הזה שבו הם תקפו אותנו שוב ושוב – יצר מצב שבו העולם הערבי החל להבין שישראל כאן כדי להישאר, ושעליהם להשלים עם זה.

וכך התחלנו תהליך שהחל תחילה עם השלום בקמפ דיוויד, בין בגין וסאדאת, ומאוחר יותר השלום עם ירדן שנחתם על ידי יצחק רבין והמלך חוסיין. וכך, מה שהיה לכם הוא שהעולם הערבי לאט לאט הגיע להבין שישראל היא עובדה שלא ניתן להסיר, והם החלו לעשות שלום איתנו.

לא יכולנו להתקדם בשלום הזה כי חלק אחד של העולם הערבי נשאר בנחישות נגדנו, וזה – מי זה, כיתה? הפלסטינים. הפלסטינים נצמדו להתנגדות המקורית לישראל, שבאופן בסיסי, אתם לא מכירים במדינה יהודית, המדינה היהודית, בכל גבול, בכל צורה. 'ישראל צריכה להיות מושמדת. ישראל צריכה להיות מוסרת כמו גידול סרטני'. זו הייתה עמדתם, וזה היה ונשאר המכשול העיקרי לשלום ישראלי-פלסטיני. ההתנגדות הפלסטינית העיקשת למדינה יהודית בכל צורה ובכל גבול.

זאת האמת שמשום מה חומקת מאנשים די אינטליגנטיים. הם יושבים במזכירות המדינה האמריקנית, הם יושבים במשרדי החוץ של העולם. זה מושג מאוד קשה לספיגה. איך? אני חושב שזה כל כך ברור.

הם ממשיכים לומר את זה, הם ממשיכים לעשות את זה. הם ממשיכים לומר, 'אנחנו רוצים מדינה פלסטינית, במולדת אבותינו, כדי להרוס את המדינה היהודית.' הם אומרים את זה. הם אומרים את זה ברמאללה. הם אומרים את זה בעזה. הם מלמדים את זה ברמאללה את ילדיהם. הם מלמדים את זה בעזה. אין הבדל בספרי הלימוד, בדיוק אותו דבר.

אחד מהם (-אבו מאזן) משלם עבור הרג ברמאללה ומפעיל את ה-ICC, ומנהל לוחמה נגדנו. לוחמה משפטית. ואתם מכירים את כל זה בעל פה.

והשני אומר, לא, אנחנו צריכים ללכת ישר צבאית וטרור. זה ההבדל בין חמאס והרשות הפלסטינית. חמאס אומר שנשמיד את ישראל על ידי טרור וכיבוש צבאי מיד. והרשות הפלסטינית אומרת, לא, אתם הורסים אותה פוליטית על ידי דחיפתה, דרך תעמולה ולוחמה משפטית, לגבולות 67'.

ואז אתם יכולים לעשות את הדחיפה הצבאית כי אתם כמה קילומטרים מהים. זה ההבדל ביניהם.

אבל הסירוב העיקש של הערבים, של הערבים הפלסטינים, להכיר במדינה יהודית בכל גבול הוא מקור הסכסוך הזה. קרוב ל-100 שנה, למעשה 100 שנה ויותר, מהמופתי בשנות ה-20 ועד היום, בשנות ה-20, מאה שנים מאוחר יותר – אין הבדל. אחד לפני הקמת המדינה. וזה לא השתנה אחרי הקמת המדינה.

אז הרעיון שתיצרו מדינה פלסטינית וזה יביא שלום. אני אומר את זה לשגרירים שנמצאים כאן. כולכם יודעים את זה. הרעיון הוא איוולת, לא יותר מאשר איוולת. אנחנו פשוט ניסינו מדינה פלסטינית בעזה. ראיתם למה זה הביא, נכון? אז אנחנו די ברורים בעניין הזה. אבל חשוב לראות מה קרה בשאר העולם הערבי.

הסכמי אברהם – ציר עוקף פלסטינים

אחרי שהיו לנו שני הסכמי שלום אלה – הסכמי שלום היסטוריים עם מצרים ועם ירדן – אלה הסכמי שלום קרים, כי לא הייתה באמת פיוס של האוכלוסייה, אלא בין ממשלות. וזה עדיין תקף. וזה טוב, כי שלום קר הוא הרבה יותר טוב ממלחמה חמה. בסדר.

זה החזיק מעמד. לקח לנו עוד רבע מאה להשיג את הסכם השלום הבא, כי כולם אמרו, הדרך היחידה להשיג את זה היא שאתם חייבים לעבור דרך הפלסטינים. כלומר, קודם תפתרו את הבעיה הפלסטינית, ואז תקבלו שלום עם שאר העולם הערבי. זוכרים את זה? כן. מי אמר את זה, ג'ון קרי? שתים עשרה נקודות.

כן, זה די טוב. זה נכון. הוא אמר שזה לא יקרה. לא, לא, לא, לא. הוא אמר את זה ארבע פעמים בפורום סבן. הלוואי שהיה אומר את זה חמש פעמים. אולי היינו מקבלים חמש מדינות. אבל זה מה שהוא אמר, וזו הייתה ההנחה [הרווחת].

כמובן, אני לא חשבתי כך, כי אם היינו צריכים לעבור דרך הפלסטינים – מלבד יצירת מדינה שהייתה מסמלת את סופה של ישראל – ידענו שהפלסטינים לא יעשו שלום. הם לא רוצים מדינה לצד ישראל; הם רוצים מדינה במקום ישראל. ולכן, הם לעולם לא יקבלו את הרחבת השלום עם מדינות אחרות, כי לא ניכנע לתכתיבים שלהם.

אז החלטנו – אני החלטתי – לעשות משהו שונה. בחרתי לעקוף את הפלסטינים והלכתי ישירות לבירות הערביות. בתוך כחודשיים, עשינו ארבעה הסכמי שלום עם ארבע מדינות ערביות, מרחיבים את מעגל השלום.

הדבר העיקרי שאתם יכולים לראות כאן הוא שמספר המדינות הערביות שתקפו אותנו המשיך לרדת עם הזמן: חמש (אולי שבע) מדינות ב-1948, שלוש ב-1967, שתיים במלחמת יום הכיפורים, ואז אחת במלחמת לבנון של 1982. בהדרגה, העולם הערבי החל לנרמל את יחסיו עם ישראל. וזו הייתה הבשורה הטובה.

הבשורה הרעה, לעומת זאת, הייתה שהעולם הערבי הוחלף על ידי כוח הרבה יותר חזק שהופיע באופק – איראן.

החל מהמהפכה האסלאמית ב-1979, איראן הפכה לכוח האסלאמיסטי העיקרי במזרח התיכון, מחליפה את העולם הערבי כמנוע של התקפות נגד ישראל. הם היו מחויבים להשמיד את ישראל מסיבה פשוטה – הם היו נחושים לכבוש את המזרח התיכון.

הם זיהו נכון את ישראל ככוח היחיד האמיתי שעומד בדרכם באזור, כי אף אחד אחר לא נלחם באיראן. היחידים שהיו מוכנים להילחם באיראן – ובאמת נלחמים באיראן – היינו אנחנו. אנחנו היינו היחידים ששומרים על המזרח התיכון מלקרוס תחת התוקפנות האיראנית.

אם לא היינו כאן, המדינות השכנות היו קורסות במקום. לא אתן לכם את כל הפרטים, אבל אני יכול – יש הרבה. אלה שלא צריכים את הפרטים, אבל, הם האיראנים. הם יודעים את זה היטב.

אז הם יצאו למסע מההתחלה שהתמקד בישראל. וזה לא היה רק על כיבוש המזרח התיכון; השאיפה שלהם הייתה גדולה יותר: להכפיף את כל המוסלמים לאמונה הפנאטית שלהם, כפי שכתוב בחוקה שלהם, ולייצא את המהפכה שלהם ברחבי העולם.

התכנית של איראן להשמדת ישראל והשתלטות על המזה"ת

הסיסמה שלהם מההתחלה הייתה ברורה: 'מוות לישראל, מוות לאמריקה.' זו כמעט אמת גיאוגרפית. אנחנו עומדים בדרכם, לא רק למטרות האזוריות שלהם אלא למטרות הגדולות יותר שלהם. כדי להיפטר מאיתנו, הם תכננו שתי צורות עיקריות של התקפה.

ההתקפה הראשונה הייתה לנסות לפתח במהלך שני העשורים האחרונים נשק גרעיני. נדבר על זה בעוד רגע. קו ההתקפה השני הוא משהו שהם פיתחו חתיכה אחר חתיכה, צעד אחר צעד, שהיה לחנוק את ישראל על ידי כיבוש חלקים מהמזרח התיכון, גם מסיבות משלהם, אבל גם כמלכודת מוות סביבנו.

ואתם יכולים לראות אותם נעים מאיראן לעיראק לסוריה לים התיכון וללבנון. הם שולטים בלבנון לחלוטין. הם שולטים בסוריה בדרכים רבות. הם שולטים בעיראק. אז עכשיו יש להם רצף ישר לים. ואז בדרום, בעזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, ואז עוד דרומה, החות'ים.

ויש להם תוכניות אחרות. הם היו רוצים לכבוש את חצי האי ערב. הם היו רוצים להפיל את ירדן. הם רוצים להשלים את כיבוש המזרח התיכון. אבל מה שעומד בדרכם? ישראל. אז אם יש לכם את מלכודת המוות הזו, הדקו את הלולאה. והתוכנית שהם הגו היא משהו שהפך להיות הרבה יותר ברור לנו במהלך המלחמה.

אנחנו רק נלחמנו, אתם יודעים, שהותקפנו באכזריות, בצורה נוראית, ב-7 באוקטובר. אני מתכוון, האנשים האלה הם בלתי ניתנים לתיאור, למעשה בלתי ניתנים לתיאור, אני מתכוון, הקנצלר שולץ, שביקר אותי בתחילת המלחמה כשראה את הסרט "הזוועות" וביקר באתרים. הוא אמר שם, הם בדיוק כמו הנאצים. ואמרתי, ובכן, הם שונים. לא בכוונה, לא באכזריות. אבל הנאצים ניסו להסתיר את פשעיהם. והאנשים האלה נושאים מצלמות GoPro, בשידור חי, אתם יודעים, הם באקסטזה על הדם ששפכו, האנשים שהם טובחים, הם עורפים ראשים, התינוקות שהם שורפים. הם באקסטזה על זה.

אז הם לקחו יותר מ-250 חטופים, שמהם חילצנו עד כה 197, יש עד 24 שחיים. השאר מתים. אנחנו מתכוונים להחזיר את כולם. אבל הדבר החשוב ביותר. הדבר החשוב ביותר שהיינו צריכים לעשות היה לעצור את הפלישה, וזה מה שעשינו. וכשעצרנו את הפלישה והמשכנו להביא את הלחימה לתוך השטח שלהם, וכמובן, ללבנון, שם חיזבאללה הצטרף יום לאחר מכן.

למדנו בעיקר אמת פשוטה אחת. למדנו שסינוואר הקדים את התכנית. הוא הקדים את התכנית. הוא סטה מהתוכנית שלולאת המוות תכננה מראש. והתוכנית הזו הייתה שיהיו פלישות בו-זמניות מעזה ומלבנון.

המרחקים למרכז המדינה הם קטנים מאוד. הקפה בו-זמנית של ישראל, מטח אחרי מטח של טילים בליסטיים ורקטות במדינה זעירה שהייתה אמורה בעיקר למחוק את ישראל. זו הייתה התוכנית. וחמאס לא חיכה, לא יכל להתאפק. הם ירו מוקדם מדי. למעשה, חיזבאללה הופתע. 'הם אמרו, למה הם לא אמרו לנו? הם היו אמורים להגיד לנו, אבל הם לא אמרו.'

וכך, היה לנו זמן למנוע פלישה קרקעית דומה. זה היה הרבה יותר חזק, כי אין השוואה לכוח של חיזבאללה. יש כוח אחד בהשוואה למספרים, המפלצות שתקפו אותנו, הרבה יותר חזק. אבל עד אז, יכולנו להזיז את הצבא שלנו לצפון. אז עצרנו את הפלישה הזו, וגילינו מה הוגה. היה שעון באיראן, והוא אמר כאן, סוף ישראל ובתאריך כזה וכזה והשעון מתקתק. אבל זו הייתה התוכנית.

כיבוש רפיח – העימות מול ממשל ביידן

בדרכים רבות, מה שקרה הוא שפשוט שברנו את זה ביום השני של המלחמה. אמרתי, אנחנו נשנה את פני המזרח התיכון. קודם היינו צריכים להיכנס לעזה, [אמרנו] לחברינו האמריקאים שבאו לכאן. ואני מעריך את העובדה שהנשיא ביידן הגיע לכאן בתחילת המלחמה ונתן את תמיכתו בתחילת המלחמה.

אבל הם אמרו, 'אל תיכנסו, אל תעשו את הפלישה הקרקעית. עשו את זה מהאוויר.' ואמרתי, 'ג'ו, ניסינו את זה.' אני עצמי, כראש הממשלה, [בעבר] אישרתי שלוש התקפות, שלושה מבצעים גדולים נגד מחבלי חמאס.

אחרי שהם תקפו אותנו [בעבר], הרגנו אלפי מחבלים. הרגנו את המפקד הצבאי שלהם, ג'עברי. זה עשה חריץ. זה עיכב אותם. הם היו צריכים להתחמש שוב וכן הלאה. אבל זה לא עצר את זה. אמרתי, 'זה לא יעבוד הפעם. אנחנו חייבים להיכנס.'

אז למרות העצות שלהם, נכנסנו, ובכן, מהר מאוד מלחמת התעמולה החלה לפעול נגדנו. כך, כאשר ביצענו את המהלך הצבאי שלנו, התמיכה הדיפלומטית שהייתה לנו בתחילת המלחמה פנתה נגדנו. ועכשיו אנחנו ניצבים בפני לחץ למתן את הלחימה ובקרוב מאוד להפסיק את הלחימה.

נכנסנו לעיר עזה. הם לא אהבו את זה. נכנסנו לבית החולים שיפא, בית חולים כלשהו. נכון. הם לא אהבו את זה. נכנסנו לחאן יונס ואז הגענו לפאתי רפיח. ושם האמריקאים אמרו, 'אל תיכנסו, אל תיכנסו. ואם תיכנסו, נטיל עליכם אמברגו נשק.'

האיום באמברגו נשק אמריקני ומימושו

ואמרתי לנשיא ביידן, תראה, אני מכבד אותך. אתה נשיא ארצות הברית. בבקשה כבד אותי. אני ראש ממשלת המדינה היהודית היחידה, אנחנו נכנסים. ומזכיר המדינה בלינקן הגיע כמה ימים אחר כך, ואמר: 'הנשיא רציני.' אמרתי, אני יודע שהוא רציני. הוא יעשה זאת. אני יודע שהוא כבר עשה זאת.

והוא אמר, 'אז מה אתה אומר?' אמרתי, טוני, אנחנו נילחם עם הציפורניים שלנו אם נצטרך. ועשינו זאת. אבל היה לנו יותר מציפורניים. אמרתי בקבינט שהנשק ידאג לעצמו. נילחם עם מה שיש לנו, אבל נשרוד.

אנחנו לא מדינת חסות. אנחנו המדינה העצמאית של העם היהודי. ואנחנו נעשה את מה שצריך לעשות כדי להגן עלינו. אז נכנסנו לרפיח. האמריקאים אמרו לנו שאנחנו לא יכולים להיכנס לרפיח כי יהיו אלפי קורבנות. חלק אמרו 20,000 קורבנות בכל מקרה. אין להם מקום ללכת.

זוכרים את זה? ובכן, אמרתי, יש להם מקום ללכת. הם יכולים ללכת שני קילומטרים מערבה לחוף. יש שם אזור בטוח. והם עשו זאת. תוך שישה ימים, 1.4 מיליון אנשים עברו לחוף כי המשכנו להזיז אותם מחוץ לטווח הסכנה.

ביקרתי את מפקד החטיבה יוצא הדופן שם במעבר רפיח, ראיתי את החיילים שלנו ושאלתי אותו, אז, איציק, כמה מחבלים הרגת? וזה היה באמצע הקרבות, הוא אמר, 'בנקודה זו, 1,203.' אמרתי, איך אתה יודע? אמרתי. 'ספירת גופות. אנחנו רואים אותם שם.' ואמרתי, כמה אזרחים הרגת? אתם יודעים מה הוא אמר? 'אף אחד. אף אחד. כי כולם עזבו.'

בסופו של דבר הם הרגו 2,000 מחבלים וכמעט שום אזרח. למעשה, מקרי המוות היחידים של אזרחים שרשומים הם בתחילת הלחימה, ככל שידוע לי, כי הפלנו פצצה תועה לפני שנכנסנו בפועל, והיא פגעה במצבור תחמושת שחמאס הציב בין אזרחים, ו-20 מחבלים מתו ו-20 אזרחים מתו.

אבל במהלך הלחימה, ההנחות ששודרו ברחבי העולם היו לא נכונות, שאנחנו ניצור מספר יוצא דופן של מקרי מוות אזרחיים או שאין להם לאן ללכת. הן הוכחו כלא נכונות. ועכשיו יש לנו את ציר פילדלפי. ואנחנו מקיפים את עזה. אנחנו מחזיקים בהיקף בתוך עזה, במסדרון פילדלפי.

הים בצד השני, אז הם לא יכולים להבריח נשק עכשיו. הם לא יכולים לעשות שום דבר בקשר לזה. לאחר שעשינו זאת, לאחר שהשמדנו את רוב הגדודים המאורגנים של חמאס, עדיין נותרו להם שרידים. הם עדיין נלחמים שם. ועדיין יש לנו עבודה לעשות. והסיבה היחידה שאנחנו לא עושים את זה בזמן קצר כזה היא בגלל החטופים. אחרת, זה היה נגמר מזמן.

אבל במהלך ביצוע זאת, מהו גדוד? גדוד אומר שיש מפקד חמאס והוא אומר לתקוף. ו-100 אנשים יוצאים מהמנהרות ותוקפים. וכשאתה משמיד גדוד, שלושה אנשים יוצאים, שני אנשים יוצאים. למרבה הצער, צלף יכול לצאת, אבל אין מבנה צבאי מאורגן.

מבצע הביפרים בלבנון – סיכול הסיכול

אז לאחר שעשינו זאת, לאחר שהסרנו את איום הפלישה מעזה או את איום הירי הרקטי הרציני מעזה, לאחר שגם חיסלנו את סינוואר, זוכרים אותו? זוכרים את דף? זוכרים את הנייה? לאחר שנפטרנו מהם, פנינו צפונה. ולאחר שפנינו צפונה, היה לנו הדבר הקטן הזה, אתם יודעים, האיתוריות. זוכרים את האיתוריות, את הביפרים? כן.

אז היה לנו ויכוח קטן, אתם יודעים. האם להשתמש באיתוריות? חלק מהאנשים אמרו, 'אנחנו חייבים להגיד לאמריקאים.' אמרתי, לא, לא. ולא עשינו זאת כי אני לא קורא את הניו יורק טיימס לעיתים קרובות, אבל למה לתת להם את היתרון? אני מתכוון, זה יהיה ברשת. זה יהיה, אתם יודעים, זה לא הגיוני.

היינו צריכים להקדים את האיתוריות קצת כי החלטנו שניכנס ללבנון באוקטובר. למה אוקטובר? ובכן, ברור, כי זה חודש לפני נובמבר. אתם תבינו את זה. בסדר, בסדר (נתניהו מתכוון שזה היה צריך להיעשות לפני חילופי הממשל בארה"ב כיון שלא היה ברור מי ינצח בבחירות באותה העת).

רה"מ חושף פרטים חדשים על מבצע הביפרים

אבל בסוף השבוע השלישי, אני חושב של ספטמבר, למדנו שחיזבאללה שלח שלוש איתוריות להיסרק באיראן. אז קודם לכן הפצצנו סורק שהם עמדו להביא. וגם נפטרנו מזה ומהאיש שמפעיל אותו.

אבל עכשיו היו להם את המכשירים האלה ואתם יודעים, יש להם כמות זעירה זו של TNT (חומר נפץ). וכשהבחור מהמוסד הראה לי את זה כמה חודשים קודם לכן, הוא נותן לי עדכון כמה הכנסנו פנימה. ואמרתי, האם זה באמת יעשה את העבודה? אני מתכוון, כמה TNT יש לך שם? אז הוא אומר, אני לא יודע, ננו ננוגרמים, משהו כזה. ואמרתי, מה זה יעשה? זה לא יעשה שום דבר.

הוא אמר, הו לא, זה יעשה זאת. תן לי את זה. אני לוקח את האיתורית וזורק אותה על הפנל העץ במשרד שלי וזה עשה שקע. ואמרתי, בסדר, המשך. אז אבל עכשיו אנחנו מוכנים ללכת. אבל עכשיו מתברר שהם סורקים את זה. ולמדתי את זה והשתגעתי. אמרתי, מה? למה לא אמרתם לי את זה? ובכן, זה קרה לפני כמה ימים. ובכן, כמה זמן לוקח לו לעשות את זה? יכול לקחת יום. אמרתי. ובכן, אנחנו חייבים לעשות את זה מיד. אז עשינו זאת.

וזה אומר שהקדמנו את ההלם ואת תחילת המערכה הגדולה בלבנון. הקדמנו את זה בכשלושה שבועות בזמן שהצבא היה אמור להתכונן באותם שלושה שבועות למלחמה.

הם חזרו כמה ימים מאוחר יותר ונתנו לי שלוש אפשרויות. אחת היא לא לעשות דבר. לחכות, לראות מה האיתוריות עושות. אפשרות שתיים הייתה לכבוש את בולגריה, משהו כזה, אתם יודעים, משימה בלתי אפשרית. ואפשרות שלוש הייתה סוג של תערובת – מוצב פיקוד כאן, מוצב פיקוד שם. ואמרתי, ובכן, בואו נקבל אפשרות ארבע.

אפשרות ארבע הייתה לכוון למלאי העיקרי של טילים שנסראללה בנה לאורך השנים בבתים פרטיים. הוא סמך על כך שלא נתקוף בתים פרטיים. והוא צדק. לא עשינו זאת לאורך השנים. אבל הצבנו יעד לצבא, לתקוף את הבתים האלה, אבל במקביל להוציא את האוכלוסייה.

והם חזרו 48 שעות מאוחר יותר עם תוכנית מבריקה, מבריקה. הם השתלטו על הטלוויזיה והרדיו הלבנוניים. אתם יכולים לדמיין את זה צה"ל אומר לכם אם אתם תושב של מקום כלשהו – עזבו כי היה להם טיל בכל מוסך ורקטה בכל מטבח. הם היו פותחים את הגג והוא יוצא וכן הלאה.

וזה נעשה. אז בשש או שבע שעות, השמדנו את הרוב. לא הכל, אבל את הרוב של הנשק העיקרי המכוון נגדנו שנסראללה בנה במשך 30 שנה. עכשיו, במהלך אותם שבועות, חיסלנו והרגנו רבים ממפקדי חיזבאללה, מפקדים צבאיים.

מאחורי הקלעים של חיסול נסראללה

אבל היה עדיין אדם אחד שם, והוא ניהל את המלחמה באופן עצמאי. הוא עשה זאת די טוב, אני חייב לומר. וזה היה נסראללה עצמו. אז ידענו איפה הוא היה. והשאלה הייתה, האם אנחנו מכים בו או לא? וזו לא הייתה תשובה פשוטה, כי הוא היה מספר שתיים בציר האיראני. הוא היה מנהיג השיעי השני הכי מוערך בעולם השיעי. הוא היה הבן האהוב של חומייני. אתם יודעים, הוא התייחס אליו כמו בן. ומה זה אומר?

האם זה יכול אולי להוביל למלחמה? האם זה יכול אולי? האם זה יכול להביא את חיזבאללה למלחמה? זו שאלה לגיטימית. אז כשדנו וקיבלתי חבילה גדולה של דוחות מודיעין. קראתי את זה, הכל על נסראללה. ואז קראתי את זה שוב, 80 עמודים. אמרתי שהוא חייב ללכת.

הייתי מרשים במיוחד מהעובדה שהעובדה שלא רק שהוא היה מנהיג מוכשר, אלא גם שהיחסים שלו עם איראן היו שונים במקצת ממה שחשבתי. אני אומר שהוא תמרן את איראן הרבה יותר ממה שאיראן תמרנה אותו. הוא השפיע על איראן הרבה יותר ממה שאיראן השפיעה עליו. וכשקראתי את הדוח הזה, הגעתי למסקנה ברורה שהוא היה הציר של הציר, ואם נסיר אותו, הציר יישבר.

וכך, נכנסנו לדיון בקבינט. האם אנחנו מחסלים אותו או לא? והיו שני דברים שהועלו. אחד, אנחנו חייבים להגיד לאמריקאים שוב, אני אומר, לא, לא, לא, אנחנו לא הולכים לעשות את זה. והשני היה, ובכן, אתם יודעים, אתם חייבים לחשוב ברצינות על ההשלכות.

אני מתכוון, לאיראן יש הרבה טילים בליסטיים, ארוכים כמו מהמקום שאני עומד בו ממש עד לקיר הזה. זה כמו אוטובוס מלא טונות של TNT. ויש לכם מאות רבות מאלה, והם יפלו בישראל והם יגרמו נזק חמור. אז לא יכולת די לדחות את זה. ואז השאלה הייתה, האם אתם עושים את זה, או לא עושים את זה?

הקבינט היה מחולק לא בדיוק חצי-חצי. רוב רצו לעשות את זה, אבל חלק לא. והדרג הבכיר היה מהסס. יכולתי לראות את זה. אז קראתי לשר ההגנה דאז ולרמטכ"ל דאז לחדר נפרד. אמרתי, תראו, העניין האמריקאי הוא מחוץ לשאלה. במקרה הטוב. אנחנו יכולים להגיד להם, אתם יודעים, כשהמטוסים בדרך, לתת להם את הנימוס, אבל אנחנו לא הולכים להגיד להם.

קבלת ההחלטה על החיסול הדרמטי

אבל אני רוצה לחשוב על הדעות שלכם, ואני אחזור אליכם. והייתה אנחת רווחה אמיתית שם, כי אתם יודעים, אני נוסע לארה"ב לתת נאום באו"ם. הייתי כמה שעות לפני נאום.

עד אז, היה לנו מודיעין שנסראללה כנראה יעזוב למקום אחר, שלא הייתה לנו גישה אליו. אז זה היה פותר את הדילמה הזו. מה שאני חושב שהם לא ידעו הוא שיש לי מה שנקרא אייר פורס וואן. זה באמת אייר פורס מינוס אחד. זה קצת מוזנח, אבל זה מאוד שימושי כי יש בו מיטה ויש בו קו מאובטח.

אז ישנתי כמה שעות, שעתיים, קמתי, פתחתי את הטלפון וקראתי למפקדים, ואמרתי, בסדר, קיבלתי החלטה, אנחנו הולכים לחסל אותו. ואני מבקש שתכנסו את הקבינט בשיחת טלפון כשאני מגיע לניו יורק. הגעתי לניו יורק, הלכתי למלון ריג'נסי. אני בטוח שהיו הרבה שיחות חשובות במלון ריג'נסי, אבל אני לא חושב שהיה משהו כזה.

והייתה לנו ישיבת קבינט במלון ריג'נסי. והחלטנו על ההתקפה. עדיין הייתי צריך לכתוב את הנאום שלי. איזה שעמום. אז ביליתי את הלילה בכתיבת הנאום, אבל גם בקבלת שתי שיחות טלפון אחרות כדי לוודא שהמטוסים ממריאים.

הלכתי לתת את הנאום. ומיד אחרי הנאום, נפגשתי עם כמה עיתונאים ישראלים. אני לא עושה את זה לעיתים קרובות. אין טעם. והמזכיר הצבאי שלי נכנס ונתן לי פתק עם מילה אחת, "בוצע".

ריסוק ציר הרשע וקריסת משטר אסד

עכשיו, הקריסה, הסרת נסראללה באמת שברה את הציר. זה היה מכה אדירה. חלק מהאנשים הם בלתי ניתנים להחלפה. ועד כה, הוא היה בלתי ניתן להחלפה. וכך, לאחר שהנחתנו את המכה הזו לחיזבאללה, הנחתנו גם מכה לאסד כי אסד הסתמך רבות על נסראללה.

הוא לא הסתמך על הצבא שלו במהלך מלחמת האזרחים. בכל פעם שהוא נכנס לצרה אמיתית, נסראללה היה שולח אלפים ואלפים של לוחמים לעזור לו. ועכשיו לא היה מי שישלח את הלוחמים. אז היה פתח, כמובן, שבו אל-שאראה השתמש. הם לא הבינו איך הם מתגלגלים לכל מקום. אין מי שילחם. והם פשוט המשיכו לנוע מעיר לעיר עם הברכה המלאה, זו מילה דיפלומטית, של טורקיה. אבל לאיראן יש את ההשקעה הכוללת, המדהימה, הבלתי נתפסת הזו בציר [ההתנגדות]. זה הציר. אתם חייבים שיהיה רצף כדי לספק לחיזבאללה. וזה ירד לטמיון. ולכן, הם היו חייבים להציל את אסד. ומה שהם רצו לעשות היה לשלוח חטיבה מוצנחת אחת או שתיים לעזור להם.

ואנחנו עצרנו את זה. שלחנו כמה מטוסי F-16 לכיוון כמה מטוסים איראניים שהיו בדרך לדמשק. הם חזרו אחורה. אז, כשלא הייתה לו כל תמיכה מהמערב וכל תמיכה מהמזרח, משטר אסד קרס.

וכדי להבטיח את בטחוננו, השמדנו 90 אחוז מכלי הנשק שלהם. ואז שיפרנו קצת את העמדות שלנו, כמו לקיחת פסגת הר החרמון, מקום יפה מאוד. זה מה שעשינו.

אז למעשה, אם אתם מסכמים את כל מה שאמרתי עד עכשיו, מה שעשינו הוא שהיה לנו שלום מתקדם עם העולם הערבי, איראן עולה, איראן שמה לולאה סביב הצוואר שלנו, וישראל הפכה את הקערה על פיהם ממצב שבו ב-7 באוקטובר, אנשים חשבו שישראל נדונה לכליון – להפיכת ישראל למדינה החזקה ביותר באזור. תוך זמן קצר מאוד.

יכולנו לעשות זאת בגלל האומץ המדהים של החיילים שלנו והמפקדים שלנו. מדהים. פשוט מדהים. אני מתכוון, הם באמת, הם באמת האריות של יהודה. אני מתכוון, הם באמת נלחמים. הם גיבורים, והנופלים הם גיבורים ואלה שנפצעו.

אתם צריכים לראות את הפצועים. יש בחור שאיבד את שתי רגליו, ויש לו את אלה, אתם יודעים, את הרגליים המלאכותיות האלה ויד. והוא מרים יד אחרת. אתם יודעים, הוא אומר, אני רוצה לחזור ולהילחם, אתם יודעים, והוא לא לבד. אלה גיבורים מדהימים.

הגרעין האיראני והמשא ומתן עם ארה"ב

אז לאחר שעשינו זאת, ריסקנו את הציר האיראני, אבל לא סיימנו את העבודה. זכרו, יש עוד לעשות. אנחנו צריכים לסיים את המלחמה בעזה, להחזיר את החטופים שלנו ולהשמיד את חמאס. חמאס לא יהיה שם ואנחנו לא הולכים לשים את הרשות הפלסטינית שם.

למה להחליף משטר אחד שנשבע להשמדתנו במשטר אחר שנשבע להשמדתנו? לא נעשה זאת. אני יכול לומר שישראל, בכל מקרה, תשלוט באזור צבאית. אנחנו לא הולכים להיכנע לשום לחץ לא לעשות זאת.

אני מברך מאוד על תוכניתו של הנשיא טראמפ לאפשר העברה מרצון של עזתים שרוצים לעזוב. והאמינו לי, רבים מהם רוצים לעזוב. אז מה נשאר? ובכן, די הרבה דברים והרבה הזדמנויות, אבל ברור שכולם ירדו לטמיון אם איראן תשיג נשק גרעיני.

הסיבה שלאיראן אין נשק גרעיני היא כי בכל הממשלות תחת ראשותי, הובילו פעולות סדורות, שאני לא אדון בהן כאן, סלחו לי, עם אותו פירוט לאורך השנים. וזה הציב אותם בערך עשר שנים אחורה ממה שהם חשבו שיהיו לפני עשר שנים. הם כבר חשבו שיהיה להם מאגר גרעיני. אין להם.

עיכבנו אותם. אבל לא עצרנו אותם. אז הם התקדמו מאוד בהעשרה. הם מנסים להתקדם בחימוש. והשאלה היא עכשיו מה לעשות? למרבה המזל, יש לנו נשיא בוושינגטון שמחויב, כפי שהוא אומר. וכפי שהוא אמר לי פעמים רבות, כולל רק לאחרונה, אנחנו לא יכולים לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני.

ואמרתי, אני בהחלט מאמין בכך, הקדשתי חלק גדול מחיי למנוע זאת. אבל יש שתי דרכים לעשות זאת. אחת היא להגיע להסכם שימנע מהם לעשות זאת על ידי פירוק תשתית הגרעין שלהם. אתם חייבים לפרק את תשתית הגרעין שלהם. וזה אומר לא שהם לא יעשירו אורניום, אלא שלא תהיה להם היכולת להעשיר אורניום, מה שאומר שהורסים את הצנטריפוגות.

אתם מסירים, כמובן, את החומר הגרעיני שכבר הועשר. ויש עוד כמה דברים שצריך לעשות. אבל זה עיקר הדבר. ההסכם האמיתי שעובד הוא ההסכם שמסיר את יכולתה של איראן להעשיר אורניום לנשק גרעיני. אגב, הסיבה היחידה שמעשירים אורניום היא כדי להשיג נשק גרעיני.

יש עשרות ועשרות מדינות שיש להן תוכניות גרעיניות אזרחיות, והן לא מעשירות אורניום. אז איראן חושבת כל הזמן, ובכן, אנחנו צריכים למצוא סיבה למה אנחנו שמים את הדברים האלה בבונקרים מתחת להרים, אולי בשביל איזוטופים רדיואקטיביים, נכון, לרפואה, או עבור צוללות גרעיניות. תעזבו אותי.

הם מעשירים אורניום מסיבה אחת וסיבה אחת בלבד. וזה כדי לייצר נשק גרעיני, שבו הם מתכוונים להשתמש כדי להרוס את המדינה שלי ולאיים על אמריקה ברגע שיהיו להם אמצעי השיגור. טילים בליסטיים, טילים בליסטיים בין-יבשתיים, הם יאיימו על כל עיר בארצות הברית. זאת סכנה מוחשית לישראל ולעולם החופשי. וחייבים למנוע אותה.

הדרך למנוע את זה היא לפרק את כל התשתית של תוכנית הגרעין של איראן. זה ההסכם. אנחנו לא יכולים לחיות עם שום דבר פחות מזה, כל דבר פחות מזה יכול להביא לך את התוצאה ההפוכה, כי איראן תגיד, בסדר, אני לא אעשיר, חכו, תנו לשעון לרוץ, חכו לנשיא אחר, עשו את זה שוב. זה בלתי קביל.

באותה מידה, אני חושב שאנחנו צריכים להכניס את הטילים הבליסטיים – מניעת הפיתוח של טילים בליסטיים לתוך ההסכם. אני חושב שאלה הן שתי הדרישות. אמרתי לנשיא טראמפ שאני מקווה שזה מה שהמשא ומתן יעשה. אבל אמרתי בדרך זו או אחרת, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני.

הסכם רע גרוע יותר מאי-הסכם

אז ממלחמה בשבעה חזיתות, יש לנו מלחמה בחזית אחת עם איראן והשלוחים שלה. אנחנו מעריכים את העובדה שארצות הברית פועלת נגד החות'ים. זה מאוד חשוב. אנחנו מעריכים את העזרה שאנחנו מקבלים מארצות הברית. נשק זורם פנימה.

זה חשוב שיש לנו אותן מטרות, אבל אנחנו חייבים לוודא שאיראן לא תשיג נשק גרעיני. הסכם רע גרוע יותר מאי-הסכם. אנחנו צריכים הסכם טוב. וההסכם הטוב היחיד שעובד הוא הסכם כמו זה שנעשה עם לוב שהסיר את כל התשתית. אני יכול להגיד לכם עכשיו, אתם צריכים למחוא כפיים לזה. זו הנקודה העיקרית.

החזית השמינית: הדיפ סטייט

יש לנו חזית נוספת. זה נקרא המדינה העמוקה. שמעתם על זה? לא. אתם מדברים על המדינה העמוקה באמריקה. היא רדודה מאוד. זו שלולית. שלנו היא עמוקה כמו אוקיינוס, למרות שמישהו אמר שזו שטעטל עמוק, אבל זו מדינה עמוקה. זו מדינה עמוקה. היא עמוקה מאוד.

היא מאיימת על הדמוקרטיה. היא מבטלת את זכויות האזרחים לבחור את הממשלה שלהם שתקבל את ההחלטות שלה, את המינויים שלה. זה חייב להיפתר כמובן. אבל אנחנו חייבים להבין שיש איום נוסף באופק.

ועם זה, אסיים, כי אני חושב שזה קשור למה ש-JNS עושה ועושה כל כך טוב. וזה, לנקב את השקרים. השקרים מופצים באמריקה על ידי מסע, מסע שיטתי שממומן, מאורגן על ידי ממשלות, על ידי ארגונים לא ממשלתיים, שממומנים גם על ידי אנשים עשירים מאוד.

יש הרבה תיירים באמריקה. כן, הרבה תיירים. יש הרבה תיירים בישראל, גם. אז מה הם עושים? הם משלמים למשפיענים. הם משתמשים במדיה החברתית בצורה מאוד שיטתית כדי לתקוף את תומכי ישראל. ואני לא מדבר רק על תומכי ישראל בשמאל. אני מדבר על תומכי ישראל בימין.

וזה איום מוחשי על העתיד שלנו. אנחנו לא מבקשים מאחרים להילחם עבורנו. אנחנו לא מבקשים מגפיים על הקרקע, אבל אנחנו מבקשים את התמיכה הזו. התמיכה הזו אומרת שמועצת הביטחון של האו"ם לא מקבלת החלטות מחייבות נגד ישראל. זה אומר שישראל לא נמצאת תחת סנקציות, לא נחנקת על ידי הקהילה הבינלאומית, והתמיכה הזו מאוימת על ידי מסע דעת קהל שיטתי.

ואם יש דבר אחד שחייב להיעשות, זה להילחם בחזרה. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו חייבים להילחם בחזרה, ואתם נלחמים בחזרה. אתם נלחמים בחזרה עם האמת.

אז אני מבקש מכם להמשיך להילחם למען האמת. כולכם עושים זאת בדרך זו או אחרת. אתם צריכים לעשות זאת היטב. אתם צריכים לעשות יותר, יותר, יותר ויותר. כי למדנו בהיסטוריה הארוכה של עמנו שאם מישהו אומר שהוא רוצה להרוג אותך. תאמינו לו.

והאנשים האלה שרוצים להרוג אותנו נהנים מהתמיכה עכשיו של צעירים אמריקאים שתומכים ברוצחים שלנו ובאנסים שלנו ובאלה שרוצים להשמיד אותנו יותר באותה מידה כמו שהם תומכים בנו.

זה חייב להשתנות. מהר כמו שזה עלה, זה יכול לרדת. אבל כמו בכל דבר באנטישמיות, אנשים מכבדים אותך רק אם אתה עומד על שלך.

והדבר העיקרי הוא לא להתכופף, לא להתכופף בפני האויבים שלנו כאן, לא להתכופף בפני שקרים שמופצים כאן ושם, לא להתכופף, לעמוד ולהילחם בחזרה.

זה המסר שלי אליכם. תודה רבה. תודה לכולכם".