בעת שגורלו של המזרח התיכון תלוי על בלימה, ישראל ניצבת בפני אחד האתגרים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר בתולדותיה – האיום הגרעיני האיראני, שלפי מומחים שונים קרוב כעת יותר מתמיד למימוש. מחקר מקיף ומעמיק שפורסם לאחרונה על ידי מרכז עלמא, מפי החוקר יעקב לאפין, מאיר את התמונה המורכבת ומצביע על ההכרח בהחלטה ישראלית דרמטית בעתיד הקרוב.
האסטרטגיה האיראנית בשיחות הגרעין עם ארה"ב, המובלת על ידי שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י (הפועל במנדט ישיר מהמנהיג העליון עלי חמינאי), מבוססת על הניסיון להגביל את השיחות להסדר טכני שישמר את כל התשתית הגרעינית של איראן. גישה זו זהה לכל יעד קודם של איראן בסיבובי משא ומתן קודמים.
לפי הערכות שונות, איראן יכולה לייצר בקלות אורניום בדרגה צבאית (90%) בשל גידול במלאי האורניום המועשר ל-60% והרחבת יכולת הצנטריפוגות המתקדמות. איראן זקוקה ל-25 קילוגרמים של אורניום מעושר ל-90% לכל ראש קרב גרעיני, ולפי הערכות של המכון למדע ולביטחון בינלאומי האמריקאי בראשות דייויד אלברייט, היא יכולה לייצר כמות מספקת ל-10 פצצות ראשונות בתוך חודש.
לפי הערכות שונות, איראן עדיין לא הפעילה באופן מלא את קבוצת הנשק האחראית לבנות את ראש הקרב עצמו. לכל היותר, לפי הערכות של המכון למדע ולביטחון לאומי, איראן נמצאת במרחק של חצי שנה מפצצה גולמית גרעינית.
במקביל, ישראל שוקלת האם לתקוף, במידה וייחתם הסכם גרוע, כפי שנרמז על ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על אף ההשלכות הכרוכות בתסריט כזה. תסריט נוסף הוא, שהשיחות יקרסו וארה"ב, באמצעות הכוחות שצברה באזור המזרח התיכון, בדגש על המפציצים הכבדים שלה, הנושאים פצצות חודרות בונקרים כבדות, תצטרף לתקיפה.
מפציצים כגון מטוסי ה-B2, המוצבים בבסיס דייגו גרסיה בים השקט, רלבנטיים ביותר לפגיעה באתרי הגרעין התת-קרקעיים של איראן, כמו מתקני העשרת האורניום בנתנז ופורדו, בשל יכולתם לשאת פצצות חודרות כבדות כגון ה-GBU-57. פצצה כזאת במשקל של כ-13 טון, מסוגלת לחדור לאתרים גרעיניים הפועלים עמוק בתוך האדמה.
ארצות הברית אמורה גם (ציר הזמן עדיין לא ברור לחלוטין) לספק לישראל מטוסי תדלוק מדגם KC-46A של בואינג, אם כי ישראל כבר מצוידת במטוסי תדלוק קטנים יותר מדגם בואינג 707 (ראם). ארה"ב סיפקה לישראל, לפי דיווחים שונים, אלפי פצצות במשקל של כ-900 קילוגרם מסוג MK-84. תאורטית ניתן להשתמש גם בפצצות אלו בכל תקיפה עתידית ישראלית באיראן.
בשל מסרי הנחישות של ישראל לא להשאיר תשתית גרעינית שלמה באיראן ויהי מה, נראה כי עימות צבאי עם איראן הוא בגדר הבלתי נמנע בכל אחד מהתסריטים, כאשר השאלה המרכזית היא האם ישראל תתקוף לבד או עם ארה"ב.
כל תקיפה אפשרית באיראן צפויה להיות, לפי ההערכות, בצורת קמפיין ולא מהלך של 'זבנג וגמרנו,' כך על פי דברי מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף עמיקם נורקין, בכנס של JNS בירושלים ב-28 באפריל 2025.
איראן עדיין מחזיקה בארסנל גדול של טילים בליסטיים המסוגלים לפגוע בישראל, בבסיסים אמריקאיים באזור, ובמתקני נפט של מדינות ערביות במפרץ.
מאיר בן שבת, ראש מכון משגב, שכיהן כראש המל"ל בין השנים 2017–2021 והיה מאדריכלי הסכמי אברהם, הציג למרכז עלמא את הקריטריונים שישראל תרצה לראות בכל הסכם גרעין עתידי עם איראן.
קריאה של קריטריונים אלו לא משאירה הרבה ספק שלאיראן אין כוונה לעמוד בדרישות הישראליות להסכם סביר. בן שבת הדגיש כי "כל הסכם חייב לכלול את המרכיבים הבאים – חיסול מאגרי האורניום המועשר והשמדת הצנטריפוגות ומתקני ההמרה וההעשרה של איראן." הוא הוסיף כי בהקשר של מערכות הנשק, "על איראן להפסיק את פעילויות התכנון והפיתוח של מערכת הנשק [ראשי קרב גרעינים], לחשוף באופן מלא את פעילויות העבר ולפרק את מרכזי המחקר העוסקים בטכנולוגיית ראשי הנפץ, הפועלים במסווה אקדמי ואזרחי."
בהתייחסו למערכות השיגור, קבע בן שבת כי "איראן חייבת לעצור את תוכנית הטילים הבליסטיים, המיועדים לראשי נפץ גרעיניים." מרכיב מרכזי נוסף שמנה בן שבת היה כי "אסור לאפשר לאיראן להחזיק ביכולות גרעיניות כלשהן על אדמתה."
הוא הסביר כי "העולם עשה בזמנו את הטעות, בהובלת הנשיא אובמה, עם חתימת ההסכם [2015] שהעניק לטהרן לגיטימציה, בזמן שהיא ממשיכה לפתח את תוכנית הנשק בחשאי."
בן שבת קרא להכללת "פיקוח אפקטיבי מלא (ללא תיאום מוקדם, ללא הגבלה על מיקום וללא מגבלות על דרכי הפיקוח) על פעולות איראן מכאן ואילך," ודרש להבטיח "מנגנון לענישה אוטומטית על הפרות וחריגות." לבסוף, קבע בן שבת כי תוקף ההסכם חייב להיות "ללא תאריך תפוגה (כלומר: לצמיתות)."
חלון ההזדמנויות לפעולה צבאית מתכנס. ישראל ניצבת בצומת הכרעה היסטורי. בראיה היסטורית, ברור שאי-פעולה מול איראן גרעינית עלולה להיות המשגה האסטרטגי החמור ביותר בתולדות המדינה. התקיפות של 2024 הוכיחו כי ישראל מסוגלת לפעול ביעילות מול איראן, אך מלאכת סיכול תוכנית הגרעין דורשת צעדים נחושים ומשמעותיים יותר.
הסיבה המרכזית שאיראן מבקשת להפוך למדינה גרעינית היא כדי לספק מטרייה גרעינית מעל שלוחיה, ולהרתיע את ישראל, כמו גם את המדינות הערביות הסוניות, מלפעול נגד שלוחיה, בזמן שהם תוקפים. כל זאת בהתאם לחזון השמדת ישראל עד שנת 2040, כפי שאיראן מכריזה בפומבי, והפלת משטרים פרו-מערביים במזרח התיכון. ולכן, האפשרות של אי פעולה יותר מסוכנת.
צריך להשמיד את איראן