שורדת השבי אילנה גריצווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר שעדיין חטוף בעזה, נשאה היום (רביעי) נאום מצמרר בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק – בו שחזרה את רגעי חטיפתה ב-7 באוקטובר, ואת ההתעללות שעברה בידי המחבלים.
"אני עומדת כאן היום לא רק כדי להרים את קולי, אלא גם בשם אלה שעדיין מוחזקים בשבי ובשם אלה שנרצחו באכזריות והושתקו לעד", פתחה את עדותה. היא סיפרה על ילדותה במקסיקו, בבית יהודי שורשי, ועל זיכרונותיה מלימודי זכויות אדם והמעורבות בארגונים בינלאומיים כמו האו"ם והצלב האדום. "אבל כשנזקקתי להם יותר מכל – הם לא היו שם", אמרה. "בגיל 16 עליתי לבדי לישראל כדי להרגיש בטוחה. בניר עוז הקמתי עם מתן בית, מאפייה וחממה – עד ש-7 באוקטובר שבר הכול".
בפתח עדותה, גריצ'ווסקי שחזרה את רגעי החטיפה – כשהיא אוחזת בתמונתו של הבן הזוג מתן: "תפסו אותי בשיער, היכו אותי, זרקו אותי על אופנוע, התעללו בי עד שהתעלפתי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי מוקפת מחבלים". היא סיפרה כי סבלה מלסת ואגן שבורים, נזק לאוזן וכווייה ברגל, וכי אחד המחבלים אמר לה שלא תשתחרר לעולם.
בהמשך תיארה כיצד הועברה שוב ושוב בין בתים, מנהרות ודירות מזוהמות. לדבריה, "בילינו 40 יום כמעט בלי אוכל ומים, בלי תרופות, תחת טרור פסיכולוגי מתמשך".
על התנאים הקשים בשבי סיפרה: "ירדתי 12 קילו, לא קיבלתי תרופות למרות שסבלתי ממחלות רקע. הם קבעו מתי נדבר, מתי נישן, מתי נלך לשירותים. כל גרגר חומוס היה אחרי שהם לקחו לעצמם את הבשר והאורז". ארבעה ימים לפני שחרורה הובלה לבית החולים נאסר ומשם למנהרה, שם ראתה חטופים נוספים ובהם איתן הורן ודוד קוניו – וגילתה שגם מתן מוחזק בעזה. "התחננתי לראות אותו, הם אמרו 'אחר כך'. אבל 'אחר כך' לא הגיע".
אילנה פנתה בפנייה ישירה לחברי המועצה: "אנשים רואים את פניי וחושבים שאני חופשייה. אבל טראומה לא נעלמת עם השחרור. בכל אזעקה אני חוזרת לשם, לגיהינום. ההבדל הוא שלי יש חדר ביטחון – ולמתן אין. מדוע חמאס ששרף ילדים וחטף קשישים – לא מגונה באותה דרך? למה הכאב שלנו מוטל בספק?". שורדת השבי קראה למועצת הביטחון לדרוש את שחרור החטופים באופן מיידי: "לא מחר, לא בעתיד הרחוק – אלא עכשיו. תחזירו אותם הביתה. שוחררתי אחרי 55 יום, אבל נשמתי נשארה שם. עד שישובו – אף אחד מאיתנו אינו באמת חופשי".
השם ישלם לאויבינו כגמולם…וישמידם כליל.