"ראיתי עור ועצמות": עדות מטלטלת של שורד השבי

ארבעה ימים לאחר שחרורו מבית החולים בילינסון ושובו לביתו שבמשגב, ממשיך אלון אהל – שנשבה בעזה למשך 738 ימים – בתהליך שיקום רגשי ופיזי, לצד משפחתו. הבוקר (שלישי), העניק אביו, קובי אהל, ריאיון לאולפן ynet בו שיתף לראשונה את הסיפורים והתחושות שבנו חשף מאז השחרור.

"אלון מתחזק מיום ליום. זו לידה מחדש", אמר קובי. "שנתיים של טירוף, של דאגה, של חוסר ודאות – וביום אחד הכול משתנה. מהרגע שראינו אותו ברעים, החיבוק – זה קרה. זה לא נתפס".

על תקופת השבי הקשה בעזה סיפר האב, כשהוא מתאר רגעים קשים במיוחד:"ההתמודדות לא פשוטה. הוא עבר תקופה קשה מאוד, גם פיזית וגם נפשית. הסיפור שהכי שבר אותי – זה כשהוא סיפר לי על ההרעבה. הוא אמר: 'חודשים לא היינו מסוגלים לקום או ללכת. שכבנו. ראיתי עור ועצמות'."

למרות הסבל, אלון שמר על יציבות נפשית:"הוא כל הזמן ניסה לשמור על הראש ועל השפיות. גם עידית (אחותו) העבירה לו אנרגיות מרחוק. זה עזר."

קובי אהל מספר כי בנו נחשף מדי פעם לתמונות מההפגנות למען שחרור החטופים – והדבר נתן לו כוח עצום. "הראו לו תמונות של אנשים מחזיקים שלט עם הפנים שלו. והוא אמר לי: 'איך אנשים שלא מכירים אותי מחזיקים שלט עם תמונה שלי?' זה חיזק אותו מאוד. הוא הרגיש שלא שכחו אותו".

בהתייחסות לעדותם של שורדי שבי אחרים, קבע קובי כי גם אלון תיאר החמרה בתנאים בעקבות אירועי לחימה: "הוא זוכר סיטואציות שבהן בעקבות לחימה השובים הפכו קשים יותר. הייתה שם גם החלטה מודעת להרעיב אותם. זה לא שלא היה להם אוכל – הם פשוט החליטו למנוע מהם".