כשרוב האזרחים בישראל עדיין לא הבינו מה קורה באותו בוקר של שמחת תורה, סביב השעה שמונה, הטלפון של סא"ל הרב אודי שוורץ, ראש ענף ההלכה ברבנות הצבאית, החל לצלצל ברציפות. "הטלפון הראשון שקיבלתי היה מרב חיל האוויר", הוא נזכר. "כל בסיסי חיל האוויר הוקפצו בבת אחת, והוא סבר שגם הרבנים הצבאיים צריכים להגיע. אני זוכר את עצמי שואל אותו, הרב יוסי, אתה יכול להסביר לי מה קרה? והוא משיב לי, אודי, אני לא יודע מה קרה, אבל משהו גדול מאוד".
כך החלה עבור הרבנות הצבאית מלחמה ששונה לחלוטין מכל מה שהכירו. שנתיים של אתגרים חסרי תקדים, משימות הלכתיות מורכבות ביותר, ושאלות שדורשות חדות של פסיקה לצד רגישות אנושית עצומה. בריאיון מיוחד, חושף סא"ל הרב שוורץ את המתרחש מאחורי הקלעים של ענף ההלכה והרבנות הצבאית במהלך המלחמה, ומספר על המשימות הקשות ביותר שנדרש לבצע.
מוכנים למלחמה
הרב שוורץ החל את תפקידו כראש ענף ההלכה כשנה לפני פרוץ המלחמה. השאלה שעולה היא האם השנה שקדמה למלחמה היוותה הכנה אמיתית לאתגרים שהגיעו אחר כך. "אני חושב שהרבנות הצבאית היא אחד הגופים שהגיעו מאוד מאוד מוכנים למלחמה", הוא משיב בביטחון. "כמובן שהמלחמה פרצה בהפתעה עבור כולנו, אבל השאלות המאוד מאוד כבדות שעסקנו בהן במלחמה, חלקן כמובן היו שאלות חדשות שנובעות מהמצב המיוחד הזה".
ובכל זאת, הרב שוורץ מדגיש שלא מדובר רק בהכנה של שנה שקדמה למלחמה: "אני מרגיש שלא רק בשנה שקדמה לזה בתפקיד שלי, אלא בכלל, מסורת הפסיקה של הרבנות הצבאית, והעיסוק המאוד מעמיק בהלכות שקשורות לפיקוח נפש, לדיני מלחמה בשבת, וגם לנושא הקשה והמורכב של טיפול בחללים, ואפילו נושאים כמו התרת עגונות או קביעת מותם של חללים חטופים, כל אחד מן הנושאים הללו הוא חלק ממסורת הפסיקה של הרבנות הצבאית".
מסורת זו, כך הוא מסביר, מתחילה בתחילת ימי הרבנות הצבאית: "ידעתי שכאשר אני נכנס לתפקיד ראש ענף ההלכה, אני בעצם אמשיך שרשרת הלכתית של עשרות שנים, של הרבנים הראשיים לצה"ל והעוסקים בהלכות צבא לאורך השנים".
"המרגיע הלאומי"
אחד מרבני ענף ההלכה במילואים אמר לו פעם: "היה צריך לשנות את השם שלנו ל'מרגיע הלאומי'". הרב שוורץ מסביר את המשמעות: "אדם נמצא בפעילות מבצעית, מאוד אינטנסיבית, והוא מתלבט מה נכון לעשות בשבת, והאם לצום ביום הכיפורים, ואיך הוא צריך להתנהל בהלכות כשרות, וברגע שהוא מקבל תשובה כהלכה, וזה לא משנה אם התשובה תהיה שמותר או שאסור, אבל נפתרו לו הספקות, הוא יודע מה הוא צריך לעשות, הוא יודע שהוא נוהג כהלכה".
הוא מדגיש את המשמעות המבצעית של הדבר: "חלק מאוד מאוד מרכזי בפסיקת ההלכה שלנו במלחמה, לאפשר למפקד וללוחם להתרכז במשימה המבצעית. ברגע שהוא יודע שהוא קיבל תשובה כהלכה, ממילא הראש שלו, התפיסה שלו פנויה כדי לעסוק במשימה המרכזית כמשימת המלחמה".
המשימה הקשה ביותר: קביעת מוות והתרת עגונות
אבל יש ציר נוסף, קשה בהרבה, שבו תפקיד ההלכה והרבנות הצבאית הוא מכריע. "לדפוק על דלת של משפחה שכולה למסור להם את הבשורה הכל כך כל כך קשה הזאת", הרב שוורץ מתאר, "משפחה שהבן או הבת היו חטופים ונעדרים במשך חודש, חודשיים, חצי שנה, עשרה חודשים, שנה…"
כן, הוא מאשר, היו מקרים שבהם קביעת המוות הגיעה רק לאחר יותר משנה. "אחד החללים החטופים נקבע למעלה משנה אחרי המלחמה", הוא נזכר.
"אני לא הייתי קורא לזה רוגע", הוא אומר בזהירות. "אני לא חושב שמשפחה שמקבלת בשורת איוב, היא משפחה שנרגעת. אבל אני חושב שהיכולת שלך לייצר ודאות, להתיר ספק… ראית את משמעות דברי הראשונים שכותבים, 'אין שמחה כהתרת הספקות'. המשפחה שהייתה כל כך כל כך מיוסרת בתקופה כל כך ארוכה, ומקבלת תשובה ברורה וחד משמעית, להרגיע זו לא המילה הנכונה, אבל להעניק ודאות, אני חושב שזו הגדרה מאוד מאוד מדויקת".
תהליך קביעת המוות, כך הוא מסביר, הוא ייחודי למדינת ישראל ומשלב בין כל זרועות הביטחון: "צריך לעשות כאן מחקר מודיעיני, צריך לעשות כאן מחקר רפואי, צריך לעשות כאן מחקר של ממצאים, ובאמת היחידות הכי בכירות ומסווגות באגף המודיעין, וגם בשאר זרועות הביטחון, והיחידות הכי בכירות של איתור הנעדרים באכ"א, וכל הגורמים הרלוונטיים, כולם כולם חברו יחד כדי להגיע למסקנה".
הממד ההלכתי המיוחד
מה שמייחד את התהליך בישראל, כך מסביר הרב שוורץ, הוא שלאחר כל הבירורים המודיעיניים והרפואיים, "סמכות ההכרעה ניתנה בידי הרב הראשי לצה"ל, כי אחרי כל אותו בירור שהזכרתי, הבירור הרפואי, הבירור המודיעיני, בירור הממצאים, יש להחלטה כזאת, בדבר מותו של אדם, גם היבטים הלכתיים מאוד מאוד משמעותיים ומאוד מאוד עמוקים".
הרב שוורץ מתאר רגעים מרגשים במהלך הדיונים: "לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש, יושבים על איזשהו תיק שעה, שעתיים, יום, יומיים, היו תיקים שגם ישבנו עליהם חודשיים ושלושה, ופתאום אני שם על השולחן ואני אומר, חברים, אני מבקש לשתף אתכם בסיפור. ואני מספר סיפור שפעם אחת היה אדם, שהלך ביער ונעלמו עקבותיו, ולאחר מכן מצאו מדים וכו' וכו'".
המשתתפים בדיונים הופתעו: "אנשים אומרים לי, רגע, אתה מספר את הסיפור שעליו דיברנו עכשיו, ואני אומר להם שמה שסיפרתי לכם זה בעצם סיפור משו"ת… ועמיתינו לתהליך הזה בצה"ל באמת נדהמו ששאלות כאלה הובאו בפני פוסקי הלכה לפני מאות רבות של שנים, וממש כביכול ההיסטוריה חוזרת, אותן שאלות, אותן ספקות, אותם ספקות".
קריטריונים אחידים לכולם
השאלה האם הקריטריונים שונים עבור חיילים שאינם יהודים זוכה לתשובה ברורה: "על פי אותם קריטריונים, אמות המידה… אנחנו השתמשנו באמות המידה ההלכתיות של סימן י"ז באבן העזר, ולא שינינו מהם גם כאשר מדובר על חייל או חיילת רווקים, גם כאשר מדובר על חייל שאינו יהודי. בסופו של דבר בעינינו ההלכה בסימן י"ז מובילה לזה שנדרשת ודאות".
הוא מדגיש: "הדפיקה על הדלת מצריכה, הייתי אומר, יותר ממאה אחוז של ודאות, ולכן אנחנו לא שינינו מהקריטריונים ההלכתיים, הגם שמבחינה הלכתית צרופה, היה מי שיאמר, טוב, אם מדובר על אדם רווק ולא נשוי, אז אולי לא צריך ודאות מוחלטת, זה דבר שאולי יש לדון בעולם ההלכה, אין לו מקום בצבא".
"לא טעינו"
השאלה הקשה ביותר: האם פעם קרה שאחרי פסיקה שקבעה מוות התברר שטעו? "התשובה היא חד משמעית כן, כן, התשובה היא חד משמעית כן", הוא משיב. "ספרות ההלכה רצופה כולה בתיאורים כאלה, כבר מדברי חז"ל, מה שקרוי בלשון חז"ל 'בא הרוג ברגליו', יש תשובות של גדולי האחרונים, יש תשובה ידועה של החתם סופר".
אבל ברבנות הצבאית? "למיטב ידיעתי, מיום הקמת צה"ל דבר כזה לא קרה, כל התיקים של הרבנים הראשיים לצה"ל, ואני לא יודע אם לומר את המילה לצערנו או לשמחתנו, גם במלחמה הזאת, לא טעינו. לא טעינו".
חזרתם של החללים החטופים אישרה זאת: "לפני שבועיים נסגר המעגל באופן סופי עם חזרתו של ליאור רודאיף, השם ייקום דמו, יומיים אחריו, סגן הדר גולדין, השם ייקום דמו, וזה בעצם השלים את המשימה שלנו, משימת החללים החטופים".
הרב שוורץ נזכר ברגעי הקושי מול המשפחות: "בכניסה לאחת המשפחות, וזאת החוויה שחזרה על עצמה כמעט כל הזמן, ההורים שואלים פעם ועוד פעם, אתם בטוחים? אתם משוכנעים? אני ממש זוכר פעם את אחד האנשים, האבא של אותו חלל שאומר לרעייתו, 'הם לא היו באים לכאן אם הם לא היו משוכנעים'. ואני הרגשתי שהוא ממש אמר את הכול במשפט קצר אחד. אנחנו לא היינו באים לשם אם לא היינו משוכנעים".
מסירות יוצאת דופן
הרב שוורץ מפליא לשבח את הרב הראשי לצה"ל על מסירותו לקבל את פני החללים החטופים ששבו: "המסירות של הרב הראשי לצה"ל לנושא הזה הייתה מדהימה. היו תקופות שממש לילה אחרי לילה נעמד שם עם הכוח המבצעי מעבר לגבול הרצועה". הוא עצמו זכה להיות חלק מכך: "גם לי הקטן הייתה הזכות בחלק מן המצבים להיות שם, לעמוד לצידו".
הוא מדגיש שזו לא הייתה פקודה: "אין פקודה כזו, אבל גם בהחזרות הקודמות, ביתר שאת במהלך חול המועד סוכות האחרון, ישבנו שם בדיון עם הגורמים הבכירים ביותר בצבא, הרב הראשי לצה"ל וגם אני, וסיכמנו איך צריך להיראות נוהל כזה של החזרת חלל חטוף".
החוויה של עמידה בשטח הייתה מטלטלת: "אני יכול לומר שבאמת מדובר על חוויה מטלטלת ומרגשת, אבל גם מאוד מאוד מעצימה של היכולת לבוא ולומר פרק תהילים לצד הארון של החלל שחוזר לקבורה באדמת ארץ הקודש".
שאלות שמספרות את סיפור המלחמה
"אני ממש חושב שהשאלות ההלכתיות מספרות את סיפור המלחמה", הרב שוורץ משתף. "כלומר, אתה תאמר לי מה השאלה ההלכתית, ואני אומר לך, באיזה שלב אנחנו נמצאים במלחמה. יש שאלות שמשקפות את הבהלה ואת ההפתעה ואת זה שלא התכוננו למלחמה שפורצת עכשיו. יש שאלות שמשקפות את היציאה לתמרון קרקעי רחב היקף בצפון, בדרום, בסוריה".
הוא מספר על שאלה שנשאלה פעמים רבות: "השאלה הכי שכיחה היא שאלה שקשורה לכל עניין הנסיעה והחזרה למשמרות בשבת… והמדיניות שלנו בנושאים הללו היא באמת שכל מקרה לגופו".
"מה קודם למה?"
אחת השאלות המרגשות ביותר שנשאלו הייתה של חייל שעבר הליך גיור: "חייל עבר הליך גיור, ועשה את כל מה שצריך במסגרת הליך הגיור, הוא בא בפני בית דין, ובית הדין קיבל אותו… והשלב הבא הוא כמובן לעבור ברית מילה… וקבעו לו תאריך לניתוח. התאריך היה נראה לו רחוק מדי, ביקש להקדים אותו, הצליחו להקדים לו את התאריך, וזה לוחם ביחידה מובחרת, הוא אמר שהיחידה שלו עתידה להיכנס לעזה למחרת היום שנקבע לניתוח".
השאלה שהלוחם שאל הייתה מרגשת במיוחד: "הוא פונה ושואל שאלה הלכתית, מה קודם למה? אם אני אעשה את הניתוח אבל אז אני לא יכול להיכנס עם החברים שלי לעזה, או שאני אדחה את הניתוח ואז אני יכול להילחם. אם אני מתרגם את השאלה שלו, מה קודם למה? כניסה תחת כנפי השכינה או כניסה לעזה?"
הרב שוורץ מתרגש מהזכרון: "אני ממש זוכר, כאשר התקשר אליי הרב של אותו חייל וביקש לשאול את דעתי, נשאתי עיניי לשמיים, אמרתי, ריבונו של עולם, מה קודם למה, כניסה תחת כנפי השכינה או כניסה לעזה? ואלה סוג השאלות שאנחנו מתמודדים איתן במלחמה, כי החיים חזקים מן הכול והמציאות חזקה מן הכול".
התייעצות עם גדולי ישראל
השאלה "מי הפוסק של הרבנות הצבאית?" זוכה לתשובה מפתיעה: "התשובה שלי מאוד מאוד פשוטה, אנחנו מתייעצים עם כולם. כולם כולל כולם, יש לנו רק תנאי אחד. והתנאי הוא שמדובר על רב גדול בישראל שהוא מספיק נגיש. כלומר שאפשר לשלוח לו מכתב, אפשר לקבוע פגישה".
הוא מספר על התייעצות עם הרב זילברשטיין: "אני דיברתי לאורך המלחמה מספר פעמים עם הרב זילברשטיין, באחת הפעמים הוא פסק דבר אחד, התקשרתי אליו והוא שינה את הפסק בעקבות השיחה איתי, הסברתי לו מה דעתי, מה עמדתנו, והוא חזר אל השואל ונתן לו תשובה אחרת".
אבל הוא מעדיף לא להיכנס לשמות: "אני מעדיף לא להיכנס לשמות, משום שבאמת כולם שם מכל העדות ומכל המגזרים, חרדים ודתיים-לאומיים, ספרדים ואשכנזים, אנשים בעלי השקפת עולם כזאת ואחרת".
פתח גן עדן
על השאלה האם יצא עם טראומה מהחוויות הקשות, הרב שוורץ משיב בכנות: "אני לא יכול לומר שהמשימות שעסקתי בהן במלחמה הן משימות קלות או פשוטות, וברור שמשהו נשאר ונצרב בנפש ובתודעה, וחוויות שחווינו הן חוויות שלא יישכחו לעולם".
ובכל זאת, הוא מוצא כוח: "השליחות פה הייתה שליחות גדולה. שליחות שהוטלה עלינו כמטפלים בחללים למען עם ישראל, למען המשפחות השכולות… והדבר הזה נותן הרבה מאוד כוח והרבה מאוד עוצמה".
הוא נזכר בדברים שנאמרו: "בתחילת המלחמה, היו מראות קשים ואנשים אמרו, זה גיהינום. ומישהו אמר, זה לא גיהינום, זה פתח גן עדן. מכאן עולות נשמות הצדיקים לגן עדן. והייתה שם רוח גדולה והייתה שם עוצמה גדולה".
הרב שוורץ מסיים בדברי חיזוק: "אני מרגיש שקיבלתי מענה חוסן מאנשי מקצוע, שאפשר לשוחח איתם, ואפשר לדבר איתם, ואפשר לשתף אותם בחוויות… קיבלנו את החוסן גם מהרוח הגדולה, מהשליחות הגדולה. אני לפחות, ברמה האישית, ועשיתי דברים מאוד מאוד מורכבים במלחמה, מרגיש עטוף, מטופל ומרגיש שעם כל הקשיים שחווינו, נצא חזקים יותר מהמלחמה הזאת".
