נתונים רשמיים שפורסמו בגרמניה מצביעים על ירידה משמעותית בהיקף ההגירה הבלתי סדירה, לרמה הנמוכה ביותר מזה יותר מעשור – למעט תקופת מגפת הקורונה. ההתפתחות מגיעה כחודש לאחר כניסתו לתפקיד של הקנצלר השמרני פרידריך מרץ, שהוביל שורה של צעדים להידוק הפיקוח בגבולות המדינה.
לפי סוכנות ההגירה הלאומית, בין החודשים ינואר לנובמבר נרשמו 106,298 בקשות מקלט ראשונות – ירידה חדה לעומת 229,751 בקשות שנרשמו בשנה הקודמת. גם המשטרה הפדרלית מדווחת על ירידה במספר הכניסות הבלתי חוקיות: 62,526 מקרים בלבד, כמחצית מהנתון שנרשם בשנת 2023. במהלך החודשים מאי–דצמבר, כשלושה רבעים מהמהגרים שניסו לחצות את הגבול נדחו או הוחזרו לשטחי המדינות השכנות.
ממשלת מרץ הכריזה על ההגירה כ”מצב חירום לאומי” והורתה למשטרה להשיב לאחור מהגרים ללא מסמכים לאורך כ-3,700 קילומטרים של גבולות יבשתיים. במקביל, הושעו זמנית הליכי איחוד משפחות, הופסקו תוכניות קליטה הומניטריות וולונטריות, ותשלומי קצבאות הומרו בכרטיסי חיוב מוגבלים. משרד הפנים מקדם גם יוזמות לגירוש אזרחים מסוריה ומאפגניסטן ולהקמת מתקני שהייה ייעודיים לקטינים בלתי מלווים.
עם זאת, חוקרים ואנשי אקדמיה מטילים ספק בקשר הישיר בין הצעדים לבין הירידה בנתונים. לדבריהם, המגמה החלה עוד לפני כניסת הממשלה החדשה לתפקידה, ומושפעת גם מגורמים חיצוניים – בהם שינויים גיאופוליטיים במזרח התיכון, אכיפה מוגברת בגבול פולין ומיתון מתמשך שהפך את גרמניה לפחות אטרקטיבית ליעד הגירה.
המדיניות הנוקשה כבר מעוררת מחלוקות משפטיות: בית משפט בברלין קבע כי החזרת מהגרים מסוימים בגבול פולין בוצעה בניגוד לדין האירופי. במקביל, גוברת הדאגה בענפים כמו בריאות ובנייה מפני מחסור חמור בכוח אדם, כאשר כלכלנים מעריכים כי גרמניה זקוקה לכ-400 אלף מהגרים נטו בשנה כדי לשמור על יציבות שוק העבודה.
לצד זאת, מבחינה פוליטית, הירידה בהגירה טרם בלמה את התחזקות מפלגת הימין הקיצוני “אלטרנטיבה לגרמניה”, שממשיכה להוביל בסקרים – עובדה שממחישה כי סוגיית ההגירה נותרה אחד הנושאים הרגישים והנפיצים ביותר בזירה הפוליטית הגרמנית.
