העברת שיחות המו״מ בין ארה״ב לאיראן לעומאן נתפסת בימים האחרונים כהישג טקטי ברור של טהרן – אך במקביל גם כסימן מדאיג להידרדרות אפשרית. על פי דיווח של וול סטריט ג’ורנל, גורמים במזרח התיכון המעורבים במאמצי התיווך מנמיכים משמעותית את הציפיות לקראת המפגש הצפוי במוסקט ביום שישי הקרוב, ומעריכים כי הוא לא יוביל לפריצת דרך ממשית.
לדברי אותם גורמים, השיחות צפויות להתמקד לכל היותר בחילופי עמדות כלליים, כאשר המטרה המעשית של שני הצדדים תהיה הצהרה פומבית על מחויבות לדיפלומטיה וניסיון זמני להפחתת המתיחות. מאחורי הקלעים, כך נטען, גוברת ההערכה שלפחות חלק מהשחקנים כבר רואים בעימות הצבאי תרחיש שכמעט ואינו ניתן למניעה.
איראן, מצידה, הציבה קווים אדומים ברורים: בטהרן הבהירו כי כל דיון יעסוק אך ורק בתוכנית הגרעין ובהסרת הסנקציות. סוגיות כמו תוכנית הטילים הבליסטיים, פעילות ארגוני הפרוקסי במזרח התיכון או מעורבות אזורית רחבה – כלל אינן על השולחן. מבחינת המשטר האיראני, מדובר ביכולות הגנתיות שאינן נתונות למשא ומתן.
הבחירה בעומאן כזירת השיחות אינה מקרית. לפי הדיווח, מוסקט מספקת לאיראנים סביבה דיסקרטית בהרבה בהשוואה ליעדים כמו טורקיה או בירות אירופה, ומאפשרת להם לנהל מגעים הרחק מלחצים אזוריים ומחשיפה תקשורתית מאסיבית. בעבר התקיימו פגישות בין שליחי הצדדים בווינה, רומא ואף בעומאן עצמה – אך כעת, כך נראה, טהרן מבקשת לצמצם רעשי רקע ולשלוט בקצב.
על הרקע הזה, המתיחות בשטח רק גוברת. ביממה האחרונה דווח על שתי תקריות חריגות במפרץ הפרסי: ניסיון השתלטות על מכלית הנושאת דגל אמריקני במצר הורמוז, והפלת כטב״ם איראני שהתקרב לנושאת המטוסים אברהם לינקולן. לפי הדיווח, נשיא ארה״ב דונלד טראמפ אף שקל לפרוש מהמו״מ בעקבות האירועים – אך בחר לבסוף להמשיך בו.
אם השיחות אכן יתקיימו ולא יתפוצצו כבר במפגש הראשון, ההערכה היא כי הן ייגררו לסבבים ארוכים שיימשכו שבועות ואף חודשים. משמעות הדבר היא דחייה של החלטה אמריקנית על תקיפה בטווח המיידי, אך גם סימן שאלה גדול סביב המשך פריסת הכוחות האמריקניים באזור והעלות הכלכלית והאסטרטגית שלה.
בישראל עוקבים מקרוב. בפגישה שנערכה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שליח טראמפ, סטיב וויטקוף, הוצגו הקווים האדומים של ירושלים: אפס העשרת אורניום, הוצאת מאגרי האורניום המועשר משטח איראן, עצירת תוכנית הטילים והפסקת הסיוע לארגוני הפרוקסי. גורם ישראלי טען כי דווקא הלחץ האמריקני הגובר הוא שדוחף את טהרן להתגרויות – במטרה לשפר עמדות פנימיות ולהרוויח זמן.
עוד מעט פורים…והסוף של היטוללות קרב.