טון חומר נפץ על כל שיגור: ארסנל הטילים שנותר לאיראן – והאיום הישיר על ישראל

מאז מבצע "עם כלביא", פועלת איראן במלוא העוצמה לשיקום מערך הטילים הבליסטיים שלה, שנפגע קשות בתקיפות מהאוויר ומהקרקע. לפי הערכות ביטחוניות ופרסומים זרים, בטהרן רואים בשימור יכולת השיגור ארוכת־הטווח מרכיב מרכזי בהיערכות לעימות עתידי – ובראש ובראשונה מול ישראל.

המאמץ האיראני מתמקד בכמה מישורים מקבילים: מעבר מדלק נוזלי לדלק מוצק, שמקצר את זמן ההכנה לשיגור משעות לדקות בודדות; צמצום החתימה המודיעינית של המשגרים; והרחבת יכולת הדיוק באמצעות רכיבים טכנולוגיים מתקדמים ומידע מבוסס לוויינים.

על פי דיווחים זרים, מתקיים גם שיתוף פעולה בין איראן לרוסיה, הכולל סיוע בהרחבת פסי ייצור, שדרוג מערכות ניווט ודיוק, וכן העברת חלק ממתקני השיגור למתחמים תת־קרקעיים – במטרה להקשות על סיכול מוקדם בידי מערכות מודיעין והגנה אווירית.

הטילים שמאיימים על העורף הישראלי

לפי הערכות, בארסנל האיראני נותרו כמה סדרות טילים מרכזיות, בעלות פוטנציאל נזק כבד במיוחד:

סדרת שיהאב וח'ייבאר־שקאן – טילים בליסטיים לטווח של עד כ־2,000 ק״מ, המכסים את כל שטח ישראל, עם ראשי קרב במשקל של מאות קילוגרמים ועד טון חומר נפץ.

סדרת פתאח' 1 ו־2 – טילים מתקדמים בעלי מאפיינים אווירודינמיים חריגים, שלפי פרסומים איראניים מתקרבים ביכולותיהם לטילים היפר־סוניים, עם ראש קרב במשקל של כחצי טון.

סדרת סג'יל – טיל בליסטי דו־שלבי, מונע בדלק מוצק, המשוגר מהבונקר בזמן התרעה קצר במיוחד, ונושא ראש קרב במשקל של 500 עד 1,000 ק״ג.

חורמשהר – טיל כבד במיוחד, שלפי פרסומים באיראן נושא ראש קרב במשקל חריג של כ־1,500 ק״ג, ונחשב לבעל רמת דיוק גבוהה יחסית וליכולת פגיעה משמעותית בתשתיות אסטרטגיות.

האתגר: המשגרים עצמם

במערכת הביטחון מדגישים כי לצד הטילים, מקור הדאגה העיקרי הוא מערך המשגרים. איראן משקיעה רבות במשגרים ניידים המוסווים ברחבי המדינה, לצד אתרי שיגור תת־קרקעיים, שמקשים על איתור בזמן אמת ומציבים אתגר משמעותי לכל ניסיון לסיכול מקדים.

בישראל מעריכים כי הפגיעה שספג המערך האיראני הייתה משמעותית – אך לא מכרעת. בטהרן למדו את הלקחים, והמרוץ לשיקום ולהתחמשות מחדש כבר בעיצומו.