“קאפו של הנאצים”: כך הפכה פנייה למשרד החינוך לסיוט של הורים לגן פרטי

צ. ל. ובעלה גרים במרכז הארץ, והם רשמו את בנם לגן ילדים פרטי באנגלית, לאחר שהתרשמו מגננת אהובה שניהלה את המקום. אלא שלדבריהם, זמן קצר לאחר תחילת השנה הוחלפה בגננת אחרת, אולם זמן קצר לאחר מכן הוחלפה הגננת בפעם השלישית, הפעם בגננת תפעולית – מהלך מהיר שעורר את חשדם.

לדברי האם, אותה גננת נהגה להיעדר אחת לחודש לשבוע ימים, ובמקומה הגיעה גננת מחליפה שלטענתה אינה רשומה כעובדת בגן. “כל יום הוא חזר עם סיפור אחר”, היא מספרת. “פעם בלי מכנסיים, פעם עם בקבוקים מלאים – כאילו לא אכל כל היום. יום אחר מצאתי את הגן ריק ומסודר, והילדים בחוץ בחמסין”.

הטענה החמורה ביותר, לדבריה, אירעה באחד הימים כאשר ראתה ממרחק גננת מטיחה ילדה על הרצפה. לאחר שלטענתם לא קיבלו מענה ממנהל הגן, פנו ההורים לפיקוח במשרד החינוך. אלא שלדבריהם, בביקור המפקחת התברר כי במשך יותר מחודשיים לא נשמרו הקלטות ממצלמות האבטחה בגן.

“פשוט לא היו הקלטות ולא עודכנו על זה שהמצלמות לא עובדות”, מספרת האם. “ובכל זאת – הגן ממשיך לפעול כרגיל, בלי סנקציות, בלי עדכון, בלי התנצלות”.

בעניין הילדה שלטענתה הוטחה, נמסר להורים כי בהיעדר תיעוד מצולם ובהיעדר רישום פורמלי של הגננת המחליפה – לא ניתן להוכיח את האירוע.

לדברי ההורים, בפיקוח נאמר להם כי באפשרותם להוציא את הילד מהגן, אולם בהתאם לחוזה עליו חתמו – עליהם לשלם חודשיים נוספים כהודעה מוקדמת.

“לא זו הגננת שעליה חתמנו”, טוענת האם. “אבל כשהתלוננו במשרד החינוך – אמרו לנו שמשרד החינוך לא מתערב בעניינים כספיים בין הורים לגן”.

המתיחות הגיעה לשיאה, לטענת בני הזוג, ביום שישי אחד כאשר פנו שוב לגן. “בחור שהציג את עצמו כמי שמנהל את הגן אמר לנו שאנחנו ‘הקאפו של הנאצים’ רק כי העזנו לפנות למשרד החינוך”, מספרת האם. “הכול ליד הילד שלנו. היינו צריכים משטרה כדי לצאת משם”.

מאז, לדבריה, בנם בבית. “אני מפסידה ימי עבודה. הוא עבר תקופה קשה. והגן עדיין לא מחזיר את הכסף ששילמנו”, היא אומרת. “לא עונים, מתחמקים. ואין אף אחד שמוכן לקחת אחריות”.

ההורים מציינים כי הם מנועים מלפרט חלק מהאירועים בשל חשש מתביעת לשון הרע.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה:
“המקרה מלווה ומטופל בצמידות על ידי גורמי הפיקוח במשרד. לאחר סגירת התיק במשטרה, הנושא הועבר לטיפול גורמי המקצוע במשרד בליווי הלשכה המשפטית, ונבחנת נקיטה בצעדים מנהליים נוספים. המפקחת נמצאת בקשר עם ההורים, ובשל צנעת הפרט ושלמות ההליך לא ניתן לפרט מעבר לכך”.

נכון למועד פרסום הכתבה, טרם נמסרה תגובת הנהלת הגן לטענות.

בתגובה לתגובת משרד החינוך מסרו ההורים:
תגובת משרד החינוך אינה מספקת ואף מקוממת. כאם לילד שנפגע בגן, אני זכאית לדעת מה אירע, אילו צעדים ננקטו ומהן הסנקציות שהוטלו – ובעיקר לקבל ודאות שילדים נוספים אינם נפגעים שם.

לא ייתכן שמשרד החינוך יגבה את הגן אך לא את ההורים, יסרב לעיין בהקלטות ובחומרים שהעברנו, וישתמש בטענה של “אין תיעוד” – בזמן שמצלמות נמחקות.

מעבר לפגיעה בילדים, אנו נפגעים גם כלכלית, ללא כל אכיפה או מענה. קיימים תיקים במשטרה, תלונות קודמות ושמועות קשות – ובכל זאת הגן ממשיך לפעול כרגיל.

אם הפיקוח לא מבטיח שקיפות, אכיפה והגנה על פעוטות חסרי ישע – לשם מה הוא קיים?