למרות גל תקיפות אוויריות ממושך מצד ארצות הברית וישראל, המנהיגות האיראנית ממשיכה לפעול ולנהל את המערכה. לפי דיווח שפורסם בעיתון "וול סטריט ג'ורנל", המשטר בטהרן אמנם ספג פגיעות בתשתיות צבאיות ובמערכות שונות, אך עדיין מצליח לשמור על תפקוד של מערכות השלטון והצבא.
בכירים במערכת הפוליטית האיראנית נמנעים בימים האחרונים מהופעות פומביות תכופות, ככל הנראה מחשש לניסיונות חיסול. עם זאת, הם ממשיכים לפרסם מסרים פומביים ולהדגיש את אחדות ההנהגה ואת המשך ההתמודדות עם הלחצים החיצוניים.
במקביל ללחימה, נוכחות כוחות הביטחון בערים המרכזיות הורחבה. יחידות הבסיג' וכוחות נוספים מסיירים ברחובות במטרה למנוע התפרצויות מחאה או ערעור של הסדר הפנימי בזמן הלחימה.
גם הפעילות הצבאית מחוץ לגבולות איראן נמשכת, אך בהיקף נמוך יותר לעומת תחילת המלחמה. לפי נתונים של מכון המחקר האמריקני JINSA, בשלושת הימים האחרונים שיגרה איראן בממוצע כמה עשרות טילים ביום לעבר ישראל ומדינות המפרץ – ירידה משמעותית לעומת מאות השיגורים שנרשמו בתחילת הלחימה. לצד זאת, ממשיכה איראן להשתמש גם בכטב"מים נגד מתקני אנרגיה, שדות תעופה ומטרות נוספות באזור.
אנליסטים וגורמים אזוריים מעריכים כי המשך הפעילות הצבאית מצביע על כך שמערכת הפיקוד האיראנית עדיין מתפקדת. לדבריהם, מבנה השלטון במדינה תוכנן כך שיוכל להמשיך לפעול גם במקרה של פגיעה בחלק מההנהגה.
לאחר מינויו של מוג'תבא חמינאי לתפקיד המנהיג העליון, התייצבו סביבו גורמים בכירים בממסד הפוליטי והדתי והצהירו על נאמנותם. מהלך זה נועד, בין היתר, להציג חזית מאוחדת כלפי פנים וכלפי חוץ בתקופה של לחץ צבאי.
בתוך כך ממשיכים בכירים איראנים להשמיע איומים כלפי מדינות האזור. עלי לאריג'אני, מבכירי המערכת הביטחונית, הזהיר כי מדינות שיאפשרו שימוש בשטחן לצורך תקיפות נגד איראן עלולות למצוא את עצמן יעד לתגובה.
ההתפתחויות באזור משפיעות גם על הכלכלה העולמית. התקיפות על מתקני אנרגיה ותשתיות במפרץ הביאו לעלייה חדה במחירי הנפט, שחצו לפרקים את רף 100 הדולרים לחבית.
עם זאת, מומחים מעריכים כי למרות התפקוד שמפגין המשטר, מצבו רחוק מלהיות יציב לחלוטין. התקיפות פוגעות גם במנגנוני השליטה והדיכוי של השלטון, ובמקביל חלקים בציבור האיראני ממשיכים להביע עוינות כלפי ההנהגה.
לדברי חוקרים העוקבים אחר המתרחש במדינה, המשטר האיראני מצליח לעת עתה להחזיק מעמד, אך עושה זאת בעיקר באמצעות מנגנוני שליטה נוקשים ומשמעת פנימית בקרב האליטות השולטות – ולא בהכרח בזכות תמיכה ציבורית רחבה.




















