"יש פה הרבה החייאות!": שנתיים לאסון – בחזרה אל הרגעים המרטיטים • מטלטל

הקלטות הקשר מאסון מירון ומצלמות השוטרים: "יש פה הרבה החייאות". קרדיט: חדשות הערב, כאן 11

"אנחנו מדברים על שבעה איקסים לפחות, עשרה איקסים לפחות. תעיפו אותם למעלה"

הצרחות שנשמעו ברשת הקשר של ארגוני ההצלה המחישו את האסון בהתגלמותו. הרגעים הקשים בהם נהפך לאבל מחולנו והשמחה הגדולה בעת הילולת הרשב"י הפך ליום אסון ואבל על הסתלקות של מ"ה הקדושים, שנמחצו למוות בגשר ר' דב.

שנתיים אחרי האסון הנוראי והלב עדיין מסרב להאמין והמוח לא מצליח לעכל. מי שהיה שם יודע שזה לא יחזור להיות אותו הדבר.

המעבר הנוראי בין אווירת השמחה פורצת הגבולות לאווירת נכאים, אנשים בוכים ודומעים בכל פינה וקוראים פרקי תהילים כאשר החלו להפנים את ממדי האסון – לא יישכחו לעד. מסוג הרגעים שנחרטים בזיכרון, ואי אפשר להשכיח אותם.

כל מי שהיה באותו לילה עצוב באתרא קדישא מירון יידע לתאר בדיוק היכן היה ומה קרה ברגעי האסון. כל מי שלב יהודי פועם בקרבו בכל רחבי העולם יזכור גם הוא לעד את שאירע עימו בעת שקיבל את הבשורה המרה.

שנתיים אחרי האסון הנוראי אנו חוזרים במסע מיוחד במנהרת הזמן להיזכר במראות שלא יישכחו, לתאר את שחלף עלינו בשנה הקשה מאז, ולהביט קדימה לנוכח הצפוי בל"ג בעומר הקרוב.

לא לחפש אשמים אנו באים. לא זו מלאכתנו והחקירה בנושא עדיין לא הסתיימה ולא נראה שיצליחו למצוא את האשם היחידי למצב שהוביל לאסון הנוראי. איננו יודעים חשבונות שמים, אך כמובן שיש צורך בהשתדלות להבא – לעשות ככל שביכולתנו על מנת למנוע את הישנות האסון הנוראי.

צילום: דוד כהן, פלאש 90

השמחה העצומה שאחרי המגפה

הימים שקדמו להילולת הרשב"י לפני שנתיים היו מתוחים ונסובו סביב השאלה האם יאפשרו לרבבות המבקשים להשתתף בהילולת הרשב"י ולשמוח בשמחתו לעלות לאתרא קדישא מירון, או שמא הדבר יהיה אסור כפי שהיה רק שנה אחת קודם לכן, בשל מגיפת הקורונה. אותו נגיף שכבר נשכח מהלב היה זה שעמד במוקד הדיונים – ושאלת הבטיחות מעט נעלמה מן האופק. בסופו של דבר ההכרעה הייתה: אין הגבלות. נוסעים למירון.

הכרטיסים נמכרו, האוטובוסים נסעו אך העומס היה גדול מהרגיל. אחרי שנה של הפסקה ולב הומה ומשתוקק להגיע להילולא, לצד העובדה שמדובר היה בל"ג בעומר שחל ביום שישי כך שהאדמו"רים המדליקים בצהרי היום הקדימו את מעמדי הדלקותיהם לשעות הלילה – ומירון התמלא באדם יותר מהרגיל גם ביום קדוש ונשגב זה.

מעמד ההדלקה המרכזי והמסורתי על גג הציון על ידי האדמו"ר מבאיאן שליט"א הסתיים בשעה מוקדמת מהרגיל בשל העומס הרב והחשש מפני הסכנה, וכל הדרכים היו עמוסות וצפופות – אך החוגגים לא שמו לב. בחינת עומדים צפופים, ומתפללים ורוקדים רווחים – ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום במירון.

מעט אחרי חצות הלילה, האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א נכנס להדליק את המדורה במתחם הייעודי ששימש את החסידות רבות בשנים, ובמקום נכחו עשרות אלפים שזעקו 'שמע ישראל' וקיבלו עליהם עול מלכות שמיים.

רבים ביקשו לצאת מהמקום אחרי תחילה ההדלקה, והשביל הצר, המקום המכונה 'גשר ר' דב' – הפך למלכודת מוות.

צילום: דוד כהן, פלאש 90

"אנחנו באירוע רב נפגעים!"

זעקות המחוצים נשמעו – אך לא למרחקים, בשל המוזיקה הרועשת והשמחה שנינגה במרץ את ניגוני מירון המקודשים, וכוחות ההצלה הבינו את גודל האירוע רק דקות ארוכות אחרי שהוא התחיל, כאשר במקום כבר היו ששכבו ללא רוח חיים.

"אנחנו באירוע רב נפגעים!", נשמע זועק הפראמדיק ברשת הקשר, תוך שהוא מתחיל למנות את מספר ה'איקסים' (הכינוי בקשר של ארגוני ההצלה לאלו שאין יותר מה להמשיך במאמצי ההחייאה עליהם ל"ע) שהוא רואה לנגד עיניו.

הדקות הראשונות, היו הקשות ביותר. בו זמנית, במרחק מטרים ספורים, היו כאלה שעמלו בשארית כוחותיהם על מנת לעשות עוד החייאה ולנסות להציל עוד נפש מישראל לעומת אלה שלא היו מודעים לכלום והמשיכו לרקוד ולפזז בעוז לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. תעבורת של אבל ושמחה שבן אנוש לא יכול לסבול ולהבין.

השמועות התרוצצו במהירות. זה התחיל מדיווח על נפילת פארנצ'ע, המשיך בטענות על אירועים כאלה ואחרים – אך דבר אחד ראו מיד כל באי שערי מירון: כוחות המשטרה מיהרו לחסום את העלייה להר, לפנות את האנשים ולפלס דרך לכוחות ההצלה שהחלו לנוע בהמוניהם לעבר זירת האסון.

גם הקלטות כוחות המשטרה במקום – מצמררות. בהקלטות שהובאו בכאן 11 נשמעים בין היתר המפקדים בתחילת האסון, כאשר גודל הטרגדיה עדיין לא התבררה. בתחילה הם מורים להפסיק את החגיגות על ההר, בהמשך מנסים להבין איפה בדיוק התרחש האסון ולבסוף נשמעים השוטרים מתוך האסון עצמו.

"הקצינים ישנים על האף!": הקלטות השוטרים שהתחננו לסיוע באסון. ממהדורת הערב של כאן 11

בתחילה אומר השוטר בחפ"ק, חצי שעה אחרי שהאסון התרחש: "אני מקבל דיווח של מד"א, יש 15 ק' (הרוגים)". מפקד המחוז הצפוני שמעון לביא: "עזוב כרגע את המספרים זה כבר לא משנה, המצב הרבה יותר גרוע". בדיווח הראשוני של האסון נשמע בחפ"ק אומר השוטר: "20 אנשים נפצעו בהדלקה של תולדות אהרן", לביא הגיב אז: "אני מכריז אר"ן מלא".

האבסורד היה שבתחילה החגיגות עוד המשיכו, כאשר ההמונים לא מודעים לאסון שהתרחש מטרים מהם. בחפ"ק נשמע השוטר שואל: "להפסיק את האירוע?", ולביא מגיב: "חיובי, להפסיק את האירוע, חיובי. תעיף את הקהל למטה כמה שיותר מהר, כדי שאמבולנסים יוכלו לפנות". רבע שעה אחרי האסון, המשטרה עדיין לא ידעה איפה הוא התרחש: "האם האירוע בתולדות אהרן? אה קיבלתי, באזור תולדות אברהם. במרפסת הכהנים אהה.. בגשר דב".

עשר דקות אחר כך, לביא מבקש לקבל תמונת מצב: "מודע לכך שעשרות פצועים פונו והדיווח שאני מקבל בפועל הוא רק על שישה – למה הפער הזה? לא נראה לי הגיוני, נראה לי שעושים פה החייאות בכל מיני מקומות, בכל מקרה (פונה לחפ"ק) אתה תמשיך בפינוי שלך, אנחנו מרכזים את כל ההרוגים בזירה". לקח 50 דקות מאז התרחש האסון, ועד שכל הפצועים פונו. במקום המצמרר רק נוצרה שורה ארוכה וכואבת של הרוגים מכוסים באמצעי זק"א.

כוח משטרתי עזב את זירת אסון מירון ללא הוראה לשוב. החשיפה המלאה מכאן 11

"משאית הנספים" באבו כביר. צילום: תומר נויברג / פלאש90

הקטסטרופה בשטח הייתה עצומה. רבבות נתקעו למשך שעות ארוכות בהמתנה לאוטובוסים ולרכבות כדי שיוכלו להגיע הביתה בשלום לפני כניסת השבת, תוך כדי דאגה עצומה לשלום יקיריהם אותם לא יכלו להשיג טלפונית בשל קריסת הקליטה באזור עמוס האדם.

הלחץ היו עצום. קליטה אינטרנטית חלקית הייתה במקום וקבוצות בהם חיברו בין קרובי משפחה נפתחו במהירות. תמונותיהם של נעדרים הופצו בקבוצות, ורבים יצאו לסייע בחיפושים. חלקם נמצאו, אחרים היו בין קדושי מירון.

ממדי האסון הלכו והתבררו לאט לאט. לא פחות מארבעים וחמישה קדושים הסתלקו ביום הילולת הרשב"י לצד 145 פצועים נוספים.

וידום אהרן

איש לא יכול היה לדבר, להסביר, לחשוב מדוע אירע האסון ומה הקב"ה דורש מאיתנו. האבל היה עמוק מידי, ותחושת יתמות, חיסון וצער, אפפה את כל העולם היהודי.

גופות הקדושים הובאו לאבו כביר, והמשפחות החלו להתבשר על הנורא מכל. האבא, הבעל, האח והגיס שהלכו לשמוח בשמחתו של רשב"י, לא ישובו הביתה יותר עד שנזכה לתחיית המתים.

הליך הזיהוי זורז במידת האפשר אך ביום שישי התקיימו רק 22 מההלוויות. השאר נערכו אחרי השבת העצובה ביותר שידעה ארץ ישראל בשנים האחרונות.

אלו שמות הקדושים, אברכים, בחורים וילדים – שנספו באסון:

משה אלחדד ז"ל, בן 12, ירושלים

יוסף אלחדד ז"ל, בן 18, ירושלים

יהושע אנגלרד ז"ל, בן 9, ירושלים

משה אנגלרד ז"ל, בן 14, ירושלים

אליעזר גפנר ז"ל, בן 52, ירושלים

אלקנה שילה ז"ל, בן 28, ירושלים

אלעזר קולטי ז"ל, בן 13 ירושלים

אריאל צדיק ז"ל, בן 56, ירושלים

חיים סלר ז"ל, בן 24, ירושלים

משה צרפתי ז"ל, בן 65, ירושלים

מרדכי פאקעטע ז"ל, בן 24, בית שמש

משה בן שלום ז"ל, בן 21, בני ברק

משה לוי ז"ל, בן 14, בני ברק

ידידיה חיות ז"ל, בן 13, בני ברק

אליהו סטרקובסקי ז"ל, בן 20, אלעד

אליהו כהן ז"ל, בן 16, ביתר עילית

שמעון מטלון ז"ל, בן 37, ביתר עילית

אלעזר גולדברג ז"ל, בן 37, ביתר עילית

מנחם זקבך ז"ל, בן 24, מודיעין עילית

שמואל קלגסבלד ז"ל, בן 34 ביתר עילית

נחמן קירשנבוים ז"ל, בן 16, בית שמש

דוד קרויס ז"ל, בן 33, בית שמש

שמחה בונים דיסקינד ז"ל, בן 23, בית שמש

ישראל אלנקווה ז"ל, בן 24, בית שמש

חיים ראק ז"ל, בן 18, בית שמש

יהודה רובין ז"ל, בן 27, בית שמש

חנוך סלוד ז"ל, בן 52, אשדוד

יונתן חברוני ז"ל, בן 28, גבעת שמואל

ידידיה פוגל ז"ל, בן 22, ירושלים

יוסף מסטורוב ז"ל, בן 17 מרמלה

יוסף יהודה לוי ז"ל, בן 17, תושב רכסים

ישי מועלם ז"ל, בן 17, תושב רכסים

שלמה זלמן ליבוביץ ז"ל, בן 19, צפת

יוסף גרינבוים ז"ל, בן 22, חיפה

אריאל אחדות ז"ל, בן 20, תלמיד ישיבת יסודות התורה

חן דורון ז"ל, בן 41, חולון

שרגא גשטטנר ז"ל, בן 35, תושב מונטריאול, (קנדה)

יוסף טאובר ז"ל, מונסי, ניו יורק (ארה"ב), תלמיד ישיבת בריסק בירושלים

אליעזר יוזעף ז"ל, בן 26, תושב 'קרית יואל' מונרו בניו יורק, (ארה"ב)

דובי שטיינמץ ז"ל, בן 21, מונטריאול) קנדה(, תלמיד ישיבת מיר בירושלים

מנחם קנובלוביץ' ז"ל, בן 22, תושב בורו פארק, ניו יורק (ארה"ב)

אברהם אמבון ז"ל, בן 21, תושב ארגנטינה, תלמיד ישיבת 'היכל יצחק' בירושלים

דניאל מוריס ז"ל, בן 19, טינק, ניו ג׳רזי (ארה"ב), תלמיד ישיבת שעלבים

יוסף קאהן ז"ל, בן 22, קליבלנד (ארה"ב), תלמיד ישיבת מיר בירושלים

משה ברגמן ז"ל, בן 22, במקור מלונדון.

ההלוויות היו עמוסות באלפי מלווים בוכים. חלקם הכירו את הקדושים, אחרים הגיעו להשתתף ולחלוק כבוד אחרון גם לאלו שלא הכירו. ההספדים לא הותירו עין אחת יבשה, תיאורי הרגעים האחרונים, גדולתם וחשיבותם של מ"ה הקדושים גרמו להתעוררות תשובה רחבה בציבור האבל.

הלוויה סמוך לכניסת השבת. צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90

חקירה ראשונית של נסיבות האסון, העלה את הממצאים הבאים: הלחץ העצום הביא לנפילתם של מספר אנשים בתחתית המדרגות של גשר ר' דב, ועליהם נפלו אנשים נוספים שמחצו אותם תחתיהם. תוך כדי ניסיונות כושלים לחלץ את הנופלים, עצרו את זרם התנועה אך אלו שהיו בתחילת המעבר לא היו מודעים למתרחש בסופו, והמשיכו להידחק פנימה – עד שאנשים שהיו באמצע המעבר התרסקו בעמידה, איבדו נשימה וסבלו מפציעות ודימומים פנימיים, שגרמו למותם של מרבית הרוגי האסון.