דיון כואב וסוער התקיים השבוע בוועדה המיוחדת לעובדים זרים, בראשות ח"כ חוה אתי עטייה, בהשתתפות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, בועז יוסף. הדיון הציף אל פני השטח את מצוקתם המהדהדת של המעסיקים בענפי הבנייה, החקלאות והמסחר, אך בעיקר את שברם של משפחות החולים הנזקקים לשירותי סיעוד, הניצבים חסרי אונים מול בירוקרטיה נוקשה ותופעה הולכת וגוברת של "עובדים ברחנים".
מדובר בעובדים זרים המובאים לארץ במאמץ רב ובמימון אגרות גבוהות מצד המעסיקים, אך זמן קצר לאחר הגעתם הם נוטשים את מקום עבודתם לטובת מעסיקים אחרים המציעים להם שכר גבוה במעט – תופעה שמותירה את המעסיק המקורי ללא עובד, ללא כסף ועם סנקציות בירוקרטיות קשות.
מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, בועז יוסף, התייחס בחריפות לתופעה ואמר: "לא ייתכן שהמעסיק ייפגע פעמיים. פעם אחת כשהעובד בורח ממנו ואין לו אפשרות למנוע ממנו לעבוד אצל אחר, ופעם שנייה כשהוא אינו יכול לקלוט עובד חלופי בגלל מגבלות המערכת. זוהי סחיטה בחסות המדינה! אנחנו נדון בנושא ונפעל לעצור זאת".
בתגובה לטענות נציגי הענפים על כך שעובדים שהגיעו באשרות עבודה מסוימות מגישים בקשות מקלט ועוברים לעבוד בענפים רווחיים יותר כמו מסעדנות, הצהיר מנכ"ל הרשות על מדיניות יד קשה: "נתתי הנחיה ברורה – מי שהגיע לעבוד בענף מסוים, יישאר באותו ענף בלבד. אני לא מתכוון לעשות חיים קלים למבקשי מקלט, אנחנו נעשה להם את החיים קשים". עם זאת, ציין המנכ"ל כי הרשות סובלת ממחסור חמור בכוח אדם ובתקנים, דבר המעכב את פתרון המשברים באופן מהיר.
במהלך הדיון נשמעו עדויות קשות מצד ראשי הענפים השונים במשק. אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות החקלאים, התריע כי העונה החקלאית בעיצומה והפירות שוכבים על העצים ללא ידיים עובדות שיקטפו אותם. נציגת משרד החקלאות תמכה בדבריו והדגישה כי הדבר מהווה פגיעה ישירה באספקת המזון הסדירה.
נציגי לשכות המסחר והתאחדות המלונות קבלו על האגרות המופרזות שהמדינה גובה, המגיעות לאלפי שקלים לעובד, ועל הקשיים הבירוקרטיים בשגרירויות בחו"ל שגורמים לכך שוויזות פוקעות עוד לפני שהעובד הספיק לעלות על המטוס. כמו כן, נטען כי המערכת מענישה את המעסיקים שנותרו ללא עובדים במקום לטפל בעובדים העוברים על החוק.
החלק הכואב ביותר בדיון נגע לענף הסיעוד, שם המשמעות של היעדר עובד אינה הפסד כספי בלבד, אלא פיקוח נפש וסבל יומיומי של חולים ותשושים.
צהלה אלפי, אמא לשני בנים עם תסמונת דאון, סיפרה בדמעות על הקושי לקבל היתר לעובדים נוספים, למרות הנטל הכבד. נעמה זקן, המטפלת באמה החולה מזה חמש שנים, שיתפה כי מזה חצי שנה לא מאפשרים לה להביא עובדת זרה לאחר סדרה של עובדות חסרות ניסיון.
שמחה בניטה, יו"ר ארגון 'מזור', הטיחה האשמות קשות בנציגי הרשות: "מתנכלים להורים לילדים נכים ועושים להם שימועים במקום לעובדים שסרחו ולחברות התיווך. מאשימים את החולים וההורים, מקמצים בהיתרים כאילו זה בא על חשבונם. האנשים האלו מיואשים, המאבק הזה מתיש אותנו. קשה לנו גם כך, למה נטפלים לנכים?".
השופט בדימוס משה יועד הכהן, יו"ר העמותה לקידום זכויות הסיעודיים, קרא למדינה להאריך את תקופת השהייה של מטפלים סיעודיים מנוסים, במיוחד במקרים מורכבים וקשים שבהם כמעט בלתי אפשרי למצוא עובד חדש שייכנס לנעליהם.
מנכ"ל רשות האוכלוסין השיב לטענות הכואבות וטען כי עובדי הרשות פועלים במסירות ומתוך חמלה רבה, אך הם מחויבים לפעול על פי לשון החוק. הוא הבטיח כי ייעשה מאמץ מיוחד לבוא לקראת משפחות הנכים, אך הבהיר כי לא ניתן יהיה לאשר העסקת עובדים בניגוד לחוק ובאופן שאינו מוסדר.
אף אחד לא מגיב
תפתחו עיניים
הזרים מנצלים את הקשישים את המשפחה
זה מה שנקרא " קם הגולם על יוצרו" " קנה עבד, קנה אדון לעצמו" מי לא מכיר את המציאות הזו?
צריך לתת למעסיקים כוח שברגע שהעובד לא מסכים לעבוד בשכר שנקבע לפי הטבלה שיתנו הוא עף לארץ המוצא שלו.
קורה פה מצב שעובד חדש מתחיל לעבוד ואז פוגש את החברים הוותיקים שלו שמלמדים אותו שאפשר לברוח או לדרוש העלאה ענקית בשכר שלו ולעבור לאיזור נוח יותר כמו המרכז ואז הוא בורח לחיים קלים יותר