מי העצים שמשירים עלים?
בדרך כלל אלו עצים שגדלים באקלים ממוזג (קיץ חם וחורף קר מאוד, ברמה שיכולה לפגוע ברקמות העץ), עם עלים גדולים, דקים ועדינים, שמאפשרים ניצול מיטבי של אנרגיית השמש לפוטוסינטיזה.
בישראל רוב העצים הם ירוקי עד, אך יש יוצאי דופן שמספקים לנו את מנת השלכת שהנפש זקוקה לה – אלה ארץ-ישראלית, אלה אטלנטית, כליל החורש, לבנה רפואי, אוג הבורסקאים, אלון התבור, אלון תולע, אדר סורי, דולב מזרחי ועוד.
מדוע ואיך נושרים העלים?
בחורף העצים נדרשים לצמצם מאוד את פעילותם הפיזיולוגית כדי למנוע נזקים הן לעלים והן לענפים ולגזעים. נשירת העלים מקטינה את שטח הפנים של העץ, מורידה את קצב הדיות (טרנספירציה – התאדות מים משטח גופו של הצמח) וקצב זרימת הנוזלים בתוך הגזע, ומאפשרת לעץ להיכנס למעין "תרדמת חורף". אגב, הסימן לעץ שהחורף מתקרב וצריך להתכונן לנשירת העלים היא השינויים באורך היום והלילה.
בתהליך ההתנתקות העץ מייצר רקמת ניתוק בבסיס העלה שתפקידה לנתק את העלה מצינורות ההובלה אל הענפים ולאחר מכן גורמת להתיבשות ונשירה של העלים.
מדוע עלי השלכת משנים את צבעם?
העלים כוללים חומרים ומינראלים בעלי חשיבות לעץ, שרצוי להחזיר אותם לגזע העץ ולשמור אותם לעונה הבאה, ולא "לזרוק" אותם יחד עם העלים. אחד המינרלים היקרים והחשובים הוא מגנזיום, הממוקם במרכז המולקולה של הכלורופיל, צבען בעל גוון ירוק הממלא תפקיד מרכזי בתהליך הפוטוסינטזה.
בהכנה לנשירת העלים העץ מפרק את הכלורופיל ומוציא את המגנזיום (וגם חומרים אחרים) מתוך העלה. כתוצאה מכך מאבדים העלים את הצבע הירוק שלהם, ואז נחשפים צבענים אחרים, שלהם תפקידים שונים בחילוף החומרים של העץ. לצבענים מקבוצת קארוטנוידים, למשל, גוונים של צהוב או כתום, ולצבענים מקבוצת אנטוציאנים יש צבע אדום, סגול וגם כחול. לעצים שונים יש הרכב צבענים שונה, לכן רואים בסתיו מגוון גדול של צבעי עלים.
