רבבות אנשים פקדו במהלך השבוע האחרון את חדר הלימוד המפורסם ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק בכדי לנחם את בניו הגאונים של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוקללה"ה שהסתלק לשמי מעלה ביום שישי, שושן פורים כשנשמתו עלתה בסערה השמימה במיתת נשיקה.
כבר מיד לאחר מסע הלווית הענק ביום ראשון האחרון החלו לנהור עשרות אלפי בני אדם לבית המפורסם ברחוב רשב"ם בכדי לנחם את שלושת בניו הגאון רבי אברהם ישעיהו, הגאון רבי שלמה והגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א אשר ישבו שבעה בחדר הלימוד המפורסם, היכן שאביהם, קדוש ישראל ותפארתו שקד על סדרי לימודיו וקיבל את הרבבות לעצה ולברכה.
ראשון המנחמים ביום שני בבוקר היה מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א אשר ביקש לנחם מיד את בניו הגאונים של מרן שר התורה. ראש הישיבה ציין את האבידה הענקית שחוו העם היהודי, ואת חסרונו של מרן אשר מורגש בכל דקה ודקה. הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי הציע שאולי כדאי שאנשים יקבלו על עצמם לסיים את הש"ס בכל שנה ושנה כפי שנהג אביו. מרן ראש הישיבה חייך ואמר, "הלוואי, אין אנשים בדרגה כזו, הוא היה חד בדרא".
גם כ"ק האדמו"ר מצאנז הגיע לנחם וביקש לשמוע כיצד היתה הנהגתו בנושא חינוך הילדים. בני הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי סיפר כי, "אבא תמיד אחז שהחינוך הכי טוב, זה הדוגמא האישית. עם כל ילד הוא למד את כל התורה כולה. תנ"ך, ש"ס בבלי, ירושלמי, ספרי, ספרא, רמב"ם, שולחן ערוך ומשנה ברורה".
הרבי מצאנז התעניין האם מרן שר התורה היה עוסק גם בתורת הנסתר. הבנים ספרו כי, "ברור. אבא היה לומד בלילה זוהר ועוד ספרי קבלה. הוא תמיד הסתיר את זה ולא רצה שיידעו. כשהוא היה לומד אחרי חצות בלילה את ספר הזוהר הוא היה סוגר את דלת החדר ומסתגר לבדו. הוא לא רצה שיראו אותו עוסק בתורת הקבלה".
סיפורי המופת שסופרו במהלך ימי השבעה יש בידם בכדי למלאות ספר עב כרס. בכל רגע נתון נכנס אדם אחר וסיפר לאבלים על סיפור ישועה או מופת שהתרחש עמו לאחר ברכתו של מרן שר התורה זיע"א. אחד המנחמים, אברך בשנות השלושים לחייו סיפר כי, "הייתי בתקופת השידוכים והלסת שלי נפלה, הרופאים לא ידעו להסביר מה זה, וההורים היו מפוחדים שאף אחת לא תרצה אותי בשידוכים".
האברך המשיך, "נכנסתי מיד למרן שר התורה שהבטיח לי כי אם אלמד הלכות שביעית אתרפא מיד. וכך היה, יצאתי מהחדר והתחלתי ללמוד שביעית. תוך שבוע הלסת חזרה למקומה. אחרי מספר חודשים סיפרתי למרן שהתחלתי לעשות הבדלה על יין ואני רוצה ברכה שאתחתן. הוא בירך ואחרי חודש התארסתי".
הסיפור לא נגמר בזה, "אחרי חודשיים נכנסתי שוב למרן ואמרתי שאני רוצה ברכה לילדים. הוא הביט בי ואמר: בעזרת השם יהיה לך, אבל אל תחשוש אם זה יהיה בת, כי כתוב, בת תחילה זה סימן יפה לבנים. לאחר תשעה חודשים חבקתי בת ראשונה. נכנסתי שוב למרן והוא אמר: יפה, עכשיו יהיו לך בנים זכרים. ואכן, לאחר כשנה וחצי נולד לי בן זכר".
סיפור מופלא נוסף סופר במהלך ימי השבעה. היה זה כאר הגיע לנחם הגאון רבי משה ברמן אחיינו של מרן שר התורה זיע"א. אל מול עיניהם הנדהמות של הנוכחים בחדר הוא שלף שני שטרות של 2 דולר ממעטפה ישנה והציגם בפני בני מרן כשהוא חושף סיפור מופלא עד למאוד.
היה זה לפני למעלה משלושים שנה כאשר אירעה פריצה למעונו של מרן שר התורה ברחוב רשב"ם בבני ברק. שר התורה הצטער על כל מאוד והדבר גרם לו ולרעייתו הרבנית ע"ה עגמת נפש גדולה. באותו הערב התיישב שר התורה ועשה "חשבון הנפש" על מה עשה לו השם ככה.
מרן שהיה מדקדק בתורה ובמצוות לא מצא אף פגם בהתנהלותו עד שהוא נזכר שיום אחד הוא התבקש להעביר כמה דולרים לאחותו הרבנית ברמן. כשהוא הגיע לבית אחותו והגיש את השטרות הירוקים ביקש ממנו אחד מילדיו שיביא לו את אחד השטרות של ה-2 דולר ובתמורה הוא יביא שני שטרות של דולר אחד.
הסיבה לכך הייתה שכן שטר של שני דולר היה נדיר באותם הימים. מרן שר התורה הסכים לילד והמיר את השטר של השני דולר בשני שטרות של דולר אחד. באותו הערב של הפריצה חשב מרן שמא הייתה פגם בהתנהלותו שכן אולי אחותו הרבנית רצתה גם את השטר של שני דולר למרות שמדובר באותו סכום.
ואכן, מיד לאחר מכן יצא מרן שר התורה למעונה של אחותן והעניק לה שטר של שני דולר חדשים מכספו הפרטי. בנה רבי משה סיפר אמש בשבעה כי בכך לא תם הסיפור, זמן קצר לאחר מכן הגיע שוב מרן רבי חיים עם שטר נוסף של שני דולר, לתמיהתה של אחותו הוא הסביר, "פעם שעברה הבאתי לך עם חותמת ירוקה ועכשיו ראיתי שטרות עם חותמת אדומה, אינני זוכר איזה צבע חותמת הייתה בשטר שלקחתי אז אני מעניק לך משני הסוגים".
מדובר בסיפור אחד מיני רבבות שמספק הצצה חטופה להיכלו של מרן שר התורה שהקפיד כל ימיו על קלה כבחמורה. למרות שמדובר היה באותו סכום כסף שלבסוף אחותו קיבלה אך הוא הקפיד שמא היא רצתה דווקא את השטר של השני דולר ולא שני דולרים נפרדים.
האדמו"ר מסלונים אשר נבצר ממנו להגיע לניחום האבלים שיגר מכתב בו הוא כותב: "שמעתי בצער רב יחד עם כל בית ישראל ועולם התורה על סילוקו לגנזי מרומים של מרנא ורבנא הגאון הגדול רבינו חיים קניבסקי זצוק"ל. איש האשכולות – איש שהכל בו. הכולל תורה ויראת שמים ומידות טובות. האדם הגדול שכל מחשבתו ורצונו ומעשיו היו לעשות רצון קונו ולהרבות כבוד שמים. דבוק בתורה ובנותן התורה כל ימיו, ומכח זה רבים נהנו ממנו עצה ותושיה, וכל בית ישאל יבכו את השריפה אשר שרף השם".
גם האדמו"ר מבעלזא אשר נבצר ממנו להגיע עד לבני ברק שיגר את מכתב הניחומים בידיו של בנו הרב הצדיק רבי אהרן מרדכי רוקח שהגיש את המכתב לבניו האבלים של רשכבה"ג זיע"א. במכתב הניחומים כותב הרבי: "מפאת מצב בריאותי נבצר ממני כעת לנסוע לעיר בני ברק ולנחם אתכם פנים אל פנים. ולכן הנני בזה בכתובים להשתתף בצערכם הגדול על פטירת אביכם הגדול, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ולברך אתכם בברכת תנחומין".
הבן, הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי סיפר למספר מנחמים כי השקיעות של אביו בעסק התורה הייתה מופלאה עד למאוד. לדבריו, "אבא ידע להשקיע את כל הריכוז שלו בגמרא ומאותו רגע הוא לא היה שם לב למה שמתרחש סביבו. על ידי זה הוא השכיח מעצמו גם צרות ובעיות. הוא היה שם את כל הריכוז בגמרא ושוכח מהכל".
הבן סיפר כי באותו ערב שפרצו לביתו של אביו וגנבו סכום כסף גדול, “בדיוק אז ישבנו בסלון ולמדנו איתו. פתאום אמא נכנסה וביקשה כמה שקלים לתת צדקה, אבא קם מהמקום, ניגש למדף בארון ספרים שם הוא החביא את הכסף ולתדהמתו המדף היה ריק".
עוד חשף הבן בשבעה: "באותו רגע אבא נהיה חיוור כסיד. הוא אמר בתדהמה לרבנית: כל הכסף נעלם. אבל שבריר שנייה לאחר מכן הוא חזר ללמוד בכל הריכוז כאילו שום דבר לא התרחש. זה היה מפליא לראות את זה. הייתה לו שקיעות בלימוד שלא ניתן לשער".
הבן הגדול הגאון רבי אברהם ישעיהו סיפר לאחד המנחמים את העובדה הבאה: "לאחר שאבא עבר אירוע מוחי היה תקופה שהוא היה נגרם הרבה בשעת הלימוד. הוא היה נרדם למשהו כמו חמש דקות. באותו הזמן הוא למד איתי וכשהוא היה נרדם הייתי ממשיך לקרוא את התוספות. זה היה מדהים לראות כל פעם כשהוא היה מתעורר הוא היה ממשיך בדיוק מאיפה שאני אוחז כאילו שהוא לא ישן באמצע. היה לו כוח ריכוז נורא ואיום".
במהלך ימי השבעה ניתן לראות כאן את כל הסוגים והגוונים. החל מהרבי הכי מפורסם ועד לשר המשפטים גדעון סער והיועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט. כולם חפצים להגיע לכאן, כולם רוצים לנחם ולהתנחם. רגע מעניין ראיתי השבוע כאשר שני ערבים הגיעו למקום והביעו את צערם על פטירת "שר התורה". כשעל ראשם מונחת כיפה הם סיפרו לבנים כי הם היו אלה שהתקינו את הגשר שחיבר בין הבית לבין רשב"ם ומאז דמותו הטמירה של אביהם לא יוצאת להם מהראש. הם הגיעו בכדי לנחם אך בעיקר בכדי לנחם את עצמם.
לאורך כל ימות השבוע פקדו את הבית גדולי תורה, ראשי ישיבות, דיינים ומורי הוראה. המנחמים היו ממגוון עדות וחוגים. בהם ספרדים, תימניים, חסידים, ליטאים, חילונים, מסורתיים ואפילו גם כאלה שאינם מהעם היהודי. כולם באו לנחם ולהתנחם אחר הסתלקותו של פאר הדור והדרו, מנהיג העדה והאיש אשר היה עמוד האש שהלך לפני המחנה. הסתלקותו הותירה חלל עצום בעם היהודי, כזה שספק האם ימולא אי פעם. כל או כך, חובה עלינו לדבוק בדרכיו, בהנהגותיו ובסדרי לימודיו עד בית המשיח אז נחזה בתחיית המתים ומלכנו עימהם.
