בתוך השלושים להסתלקותו של מרן הגר”ג אדלשטיין זצוק”ל, נכנס אחד מתלמידיו למעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט”א והביא לו את הספר החדש ‘הקברניט’ שיצא לאור השבוע, ובו עובדות על מרן הגר”ג זצ”ל.
כשקיבל רבינו את הספר שאל: ” זה ספר על רבי גרשון? יפה מאוד, יפה מאוד”. לאחר שרבינו עיין בקורת רוח בספר, אמר התלמיד בפני רבינו כי המשגיח הגאון רבי דב יפה אמר בשם החזון איש שספרים על גדולי ישראל זה כמו ספרי מוסר.
רבינו השיב מיד: “נכון מאוד. אבל יש תנאי לזה, את הדברים שאפשר לקיים – לקיים. ומה אפשר לקיים? מה אפשר לקיים כל אחד? בן אדם לחברו! זה אין שום תירוץ, בין אדם למקום – אני לא כל כך גדול, אבל בן אדם לחברו אין שום תירוצים. בן אדם לחברו, ללמוד מזה למעשה, אם לא לומדים למעשה מה זה שווה?”.
רבינו המשיך לעיין בספר ואז קרא עובדה על מרן החזון איש שהעניק ספר במתנה לרבי גרשון, אך אמר לו כי הספר לא מתנה ממנו אלא שייך לתורם שתרם את הספר.
ומיד הגיב רבינו: “הסיפור הזה, יש לי קושיה עליו…אני גם קיבלתי מתנה (מהחזון איש) והוא לא אמר לי את המילים האלה… יש לי ספר שלו והוא לא אמר לי. אני מספר סיפור, מעשה שהיה, יש לי ספר שלו. יכול להיות שזה היה. אני הבנתי שכך, גם בעצמי הבנתי. זה הסיפור”.
לאחר שהמשיך רבינו לעיין בסיפור נוסף אמר רבינו “סיפור יפה. תודה רבה, בהצלחה רבה “.
לא רואים כלום!