צילום: באדיבות המצלם
מרן ראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מאזוז, התייחס בשיעור השבועי לפולמוס ההלכתי שעורר סערה השנה בבניית הסוכות בעיר בני ברק, בעקבות מכת העכברים שפקדה את העיר לאחרונה. כפי שפורסם כאן ב'חדשות JDN', מי שהתייחס לנידון היו פוסקי ההלכה – הגאון רבי משה שאול קליין, הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן והגאון רבי מנחם מנדל לובין – שחתמו יחד על מכתב משותף.
"בבני ברק יש מכה מיוחדת, 'מכת עכברים'. העכברים מצויים בשנה הזאת במיוחד, אי אפשר לשבת בסוכה עם העכברים" פתח ראש הישיבה את דבריו, "כל זמן שהאדם עירני בסדר, כתוב, אדם חי אינך צריך לשומרו מן העכברים, אדם ישן (או מת, בר מינן) אתה צריך לעשות עליו משמר מהעכברים (ראה שבת דף קנ“א ע“ב). העכברים יאכלו אתו. אדם יישן בסוכה, ויבואו עכברים ויעקצו אותו מכאן ומכאן… איזה חיים אלה?! זו סוכה?! אי אפשר לישון ככה".
"מה השאלה שלנו? אם מותר לאכול בסוכה ולישון בבית (לא לישון בסוכה, כי העכברים באים אבל אפשר לקדש ולאכול בה). אז חשבו שאפשר לאכול בה. אבל הרמ“א כותב (סי‘ תר“מ ס“ד) "ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שאינו מצטער בהם". והמקור מהמרדכי (פרק הישן רמז תש“מ). החכם צבי (סי‘ צ“ד) חולק עליו, אמר: איך אתה אומר ככה? הרי שיעור סוכה הוא שבעה טפחים על שבעה טפחים. וכי בשבעה טפחים יכול אדם לישון שם? איך הם יספיקו? הרי האדם ארכו ח“י טפחים?! אבל תירצו את זה (אין שאלה שאין לה תירוץ)", אמר ראש הישיבה, תוך שהוא מביא את תירוץ האחרים, וסיכם, כי "זו מחלוקת בין חכם צבי ובין הרמ“א. ומצאו כמה ראשונים שכתבו כמו דעת הרמ“א (עיין בשו“ת תפלה למשה ח“ב סי‘ ט“ל-מ')".
"אבל מאידך" הביא ראש הישיבה סתירה בדברי הרמ"א, "הרמ“א כתב (סי‘ תרל“ט ס“ב) שבמדינות אירופה לא היו ישנים בסוכה מחמת הקור. אז מה עושים עם הרמ“א? פעם הוא אמר שסוכה שאינה ראויה לשינה אסור לאכול בה, ופעם אמר שבאירופה – במדינות פולניא וכדומה – שקר מאד, פטורים מלישון בסוכה?".
"אז אמרו כמה תירוצים (עיין לרב פמ“ג ומחה“ש בסי‘ תר“מ שם)" אמר ראש הישיבה, "תירוץ אחד הוא שאע“פ שֶׁקַּר מאד, אם אדם יתלבש יפה, לוקח שמיכה על שמיכה על שמיכה, יכול לישון שם. על הקור יכולים להתגבר. אמנם לא לכל אחד יש שמיכות, אבל באופן תיאורטי אפשר לעשות את זה". הגר"מ מאזוז אף הביא סיעתא לתירוץ זה, מדברי התוספות במסכת בכתובות (דף ל‘ ע“א ד“ה הכל) בשם הירושלמי (סנהדרין פרק חלק ה“י) המספר על ברכתו של רבנו הקדוש, לאנטונינוס קיסר רומי, ושם מוכח שבאפשר להתגבר על הקור, משא"כ החום, שכמעט ואי אפשר, ואף נאמר בו "ואין נסתר מחמתו" (תהלים י"ט, ז'). והביא אף תירוץ נוסף "ויש עוד תירוץ שאומרים ש"היכא דלא אפשר, שאני" – אם לא אפשר לא אפשר. והדין של הרמ“א שלא יוצאים ידי חובה, נאמר כאשר אפשר לישון, רק שהסוכה קטנה, אז צריך שתהיה סוכה גדולה. ככה מתרצים".
"עכשיו לגבי העכברים" עבר ראש הישיבה לפסק ההלכה בנידון הסוכות, "שני התירוצים האלה פוטרים אותנו משינה, אבל הסוכה כשרה לאכילה ויוצאים בה ידי חובה. אם התירוץ הראשון דהיכא דלא אפשר שאני – כאן לא אפשר. מה תעשה? אין לך מקום לעשות סוכה אחרת ואם תאמר לי שהטעם הוא בגלל שאפשר להתלבש טוב, גם כאן אפשר שהוא יעשה את המטה גבוהה קצת וממילא הכל יעבור. אפשר שיתחפר טוב. שיעשה רשת של עכברים ותצוד בו את העכבר. תאמר לעכבר: ”אה חביבי, באת לישון בסוכה? אתה מחר הולך לגיהנם“… והעכבר יגיד לחבירו וחבירו לחבירו [וכולם יברחו…], הכל בסדר".
לאחר המשא ומתן ההלכתי, פסק ראש הישיבה: "בבני ברק זו מכת מדינה. לכן אם אדם יש לו סוכה למטה שהעכברים באים בה, הוא פטור מלישון בה, אבל חייב לקדש ולאכול בה. פשוט ככה".
אשרי העם שיש לו כאלה גדולים שבקיאים בכל התורה כולה