שר הביטחון יואב גלנט, אירח היום בקריה את שר ההגנה של בריטניה גרנט שאפס. בפגישה, בה השתתף גם הרמטכ״ל רב-אלוף הרצי הלוי, השניים שוחחו על הפעולה המדויקת של כוחות צה״ל ברצועת עזה לחיסול החמאס, על התוקפנות של חיזבאללה בגבול הצפון, ועל המתיחות הביטחונית במזרח התיכון, לה גורמת איראן באמצעות שלוחיה.
שר הביטחון גלנט הודה למזכיר ההגנה על תמיכתה של ממשלת בריטניה, ותמיכתו האישית בביטחון ישראל ובהמשך הלחימה לחיסול החמאס.
שר הביטחון אמר לעמיתו הבריטי בתום הפגישה: "אדוני מזכיר ההגנה, מודה לך שהגעת לכאן בימים מכריעים עבור מדינת ישראל. מדובר בביקור היסטורי, שמגיע יותר מ-25 שנים לאחר הביקור האחרון של שר הגנה בריטי בישראל".
"לפני חודשיים אזרחי ישראל הותקפו באכזריות על ידי מחבלי החמאס – עכשיו אנחנו נלחמים ונחושים להמשיך עד לניצחון מוחץ".
"ישראל ובריטניה חולקות ערכים משותפים, ולצערי גם איומים משותפים. יחד נדע כיצד להתגבר עליהם לטובת חיזוק הביטחון והיציבות האזורית".
בסיום פגישתם, השניים הדליקו נר ראשון של חנוכה. השר גלנט בירך ואמר לעמיתו הבריטי: "אנו מציינים היום את היום הראשון של חג החנוכה, החג המסמל את ניצחון המכבים על אויביהם. למכבים לא הייתה מדינה, ולנו יש מדינה שתגן על אזרחינו – אנחנו נחושים לעשות את זה".





















שאפס יהודי (שומר כשרות) שאבותיו ברחו מהפוגרומים במזרח אירופה.
הכלל: כאשר איש ציבור תומך "מדי" בישראל- חפש את היהודי.
מנהיג הלייבור, סר קיר סטארמר (כנראה ראש הממשלה הבא של הממלכה המאוחדת) נשוי ליהודייה.
שרת הפנים לשעבר, ברוורמן- כנ"ל.
השיח של גלנט- לא מאוד קשור, כנראה. סיפורי תנ"ך ו"עלילות בני ישראל" למיניהן הפכו מזמן לאגדות עם אוניברסליות (די בהשפעת הנצרות).
בטקס עם אולף שולץ היום, בברלין, נאמרו בערך אותם הדברים.
קצת יומרני.
בסך הכל גם הרבה שנים לא היתה כאן מלחמה בעצימות כזו, שמניעה תהליכים גיאופוליטיים שבריטניה מושפעת מהן מאוד- הפחד מהצטרפות של גורמים נוספים (כמו חיזבאללה ולא רק) שעלולה להוביל להתלקחות של מלחמה אזורית בעצימות גבוהה יותר, או של הידרדרות למלחמת עולם (וזה לא תרחיש מופרך בכלל, למי שמכיר היטב את ההיסטוריה של שתי מלחמות העולם הקודמות), יש גם את הסיפור עם הספינות הבריטיות שמותקפות בים האדום ע"י החותים, וכל העניין של הסחר הימי, דבר שמטריד אותם מאוד.
לא חסרים אינטרסים.
פוליטיקאים כאלה, כמו בלינקן, זלנסקי, קיסינג'ר או אפילו אם נלך רחוק יותר, דיזראלי, קרייסקי ובלום- רואים את עצמם קודם כל כאמריקאים, צרפתים, בריטים, אוסטרים או אוקראינים ורק אחר כך כיהודים, וכך גם המחויבות שלהם. הם אמנם לרוב מגדירים את עצמם "ציונים" או יהודים, אך כחלק מתסביך הנחיתות היהודי, לא מתחשק להם שכל מיני אנטישמים למיניהם יזהו אותם כ"יהודון שמוכר את המדינה ליהודונים". לפעמים הם ילכו קילומטרים משם (כמו במקרה של קיסינג'ר במלחמת יו"כ), ולפעמים הם יעשו את זה במוצהר ובלי להתנצל (כמו דיזארלי ובלום).
באופן כללי- שאפס נחשב די פרו ישראלי, אבל הוא שר די אפרורי. לא תראה אותו בכותרות בכלי התקשורת בבריטניה, כך שמידת ההשפעה שלו די בספק.