"כמו 'מן' שירד מהשמיים": כיצד מצניחים ציוד ללוחמים? • צפו

במלחמת "חרבות ברזל", הנחיתו במבצע משולב של חיל-האוויר ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה אל הכוחות הקרקעיים תספוקת של מים, מעין "מן" של ימינו אם תרצו, על מנת שלא לקטוע את רצף הלחימה ברצועה – כך זה התבצע.

כיצד מספקים ציוד מהאוויר?

בשעת מלחמה שמורה יכולת לתספק ציוד ללוחמים במספר דרכים. המרכזית שבהם היא באמצעות ציר קרקעי, בו מסופק ציוד על-ידי כלי תחבורה דוגמת; משאיות, ג'יפים או נגמש"ים. לעיתים, עלולה להיווצר סיטואציה בה נקטע הציר הלוגיסטי או שיש הערכה כי הוא אינו מוגן בצורה מספקת, מה שעלול לחשוף את כלי התחבורה הנושאים את האספקה לאיומים שונים.

לאור זאת, עלתה מחדש על השולחן אחת מדרכי האספקה הקיימות בצה"ל כבר עשורים רבים – תספוק מהאוויר הנקרא גם אספקה בהיטס או "אפסניה". רס"ן א', סגן מפקד טייסת 103 ("הפילים") המפעילה מטוסי "שמשון" (הרקולס C-130J), מתאר את הפעולה: "אפסניה פירושה הצנחה של ציוד ממטוסי תובלה או מסוקי סער ובאמצעותה, ניתן להצניח הכל; החל מציוד פשוט ועד לציוד כבד הרבה יותר".

תהליך האספקה בהיטס משותף לכמה מערכים בצה"ל והוא מתחיל באוגדה הלוחמת. "כוח שנכנס לעזה מתכנן לפני כניסתו את כמות הציוד לה הוא זקוק, אשר תעניק לו אורך נשימה. זה אומר שכוח מגיע עם ציוד שיספיק למספר ימים מעבר לתכנון עד שיסופק לו ציוד באופן כזה או אחר ובכך אינו תלוי בציר הלוגיסטי באופן בלעדי", הוא מדגיש.

יד ביד

כאשר הכוח הקרקעי מגיע למצב בו אין לו מספיק ציוד, הוא מעלה את הצורך מול האוגדה ונבחנות האפשרויות לענות על צרכיו. במידה ואין אפשרות להביא ציוד על הציר הלוגיסטי הקרקעי, נכנסים לתמונה "השדכנים" – קציני ארגון ההטסה באוגדה, המסייעים לאוגדה להבין ולכוון את שיטת האספקה בהיטס ביחד עם הטייסת. "האוגדה והטייסת פועלים יד ביד. אנחנו בשיח תמידי עם האוגדה על הכל, בין אם זה תרגיל הצנחה, חיבור בין אנשים או פיתוח יכולת חדשה".

את דרישות וכמויות האספקה מעלים הקצינים לאט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה) ואנשי האגף מעבירים את הציוד אל יחידת האספקה בהיטס השוכנת בבסיס נבטים. "שעה לפה ושעה לשם קריטיות בזמן מלחמה", מחדד רס"ן א'. "אספקת הציוד היא תנאי הכרחי להמשך התמרון והיא צריכה להתקיים בזמן הקצר ביותר מרגע הדרישה ועד לביצוע".

היישר אל הלוחמים

המרחק בין הנקודה בה מוצנח המטען לבין הכוח הקרקעי אליו הוא מיועד חשוב תמיד, אך בלחימה הוא קריטי וכל סטייה של מטר מהמרחב אותו אבטחו הלוחמים מהווה איום נוסף על חייהם. "כוח שרוצה לקבל מטען צריך לסגור שטח ולאבטח אותו, זה אומר להכין מחיצה של טנקים ונגמ״שים ולחכות עד שהמטען יגיע אליו. זה לא שאנחנו טסים ככה סתם במרחב האווירי ומטילים את המצנח ואז הם אוספים את המטען. זו פעולה צבאית שלמה ובתוכה הנושא המורכב של איך חוברים אל המטען בשטח לחימה", אומר סרן ה', מפקד גף פקחי העמסה בטייסת 103.

כדי לדייק עוד יותר את ההצנחה ולהבטיח כי הציוד יגיע ליעדו, נעשה במהלך המלחמה שימוש מבצעי ראשון במערכת "אפסניה מנוהגת" – מערכת טכנולוגית בעזרתה יכול המטוס להטיל את המארזים במיקום מרוחק משדה הקרב וכך להימנע מאיומים במרחב האווירי שמעל הלחימה. המערכת מבטיחה כי למרות ההטלה המרוחקת, יגיע המטען למיקום המדויק אליו היה מיועד.

"מדובר במכשיר עצמאי המחובר למחשב עם גלגלות ומנוע המחוברים למצנח. באמצעות המחשב, אני מזין אל המערכת את גובה הטיסה, המהירות, הכיוון והרוחות המנשבות מגובה ההצנחה ועד הקרקע, וכמובן שאת נקודת הציון של הלוחמים. לאחר מכן המכשיר מחשב את הפוטנציאל של המטען להגיע אל הלוחמים", מפרט רס"ן א'.

המכשיר בעל יכולות ניהוג עצמאיות ומרגע קבלת נקודת הציון וההטלה, הוא אינו תלוי בשום גורם נוסף. בהתאם למיקומו, הוא ידע לנהג את עצמו ביחס לרוחות. הגלגלות דואגות להפעיל את מיתרי המצנח וכך מניידות את המטען היישר אל נקודת הציון, בדיוק כמו צנחן אנושי המושך את מיתרי המצנח ביחס לרוח. בזכות אמצעי זה, אין ללוחמי צה"ל תלות במזג-אוויר וניתן לבצע את המשימה גם בזמן רוחות חזקות ועדיין להיות בטוחים שהמטען יגיע ליעדו.

מוכנים לפעולה

במהלך חודשי המלחמה, מוכנים בחיל-האוויר ובאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה לבצע אפסניה אל הלוחמים ולמעשה, ממש כמו ה'מן' – להצניח להם ציוד הכרחי היישר אליהם. "לאורך הדרך היו רגעים בהם נושא השילוביות בין האוגדה, הטייסת, המטה וכוחות הקרקע נראה קשה עד בלתי אפשרי", מעיד רס"ן א'. "זה אירוע מורכב שלא התרחש כבר שנים, אבל הוכחנו כי אנו מסוגלים לעמוד בכל משימה שתידרש. כל נושא האספקה בהיטס והשילוב בין הכוח הקרקעי והאווירי, מוכיח שתמרון הוא אינו יבשתי בלבד, אלא תמרון משולב קרקע-אוויר בו כל צה"ל שותף במלחמה".