הרב שניאור אשכנזי בתגובה כואבת: 'אסור לנו ליפול לידיים של השונאים שלנו'

המרצה הנודע הרב שניאור אשכנזי, קורא היום (ראשון), בעקבות הידיעה המרטיטה על רציחת ששת החטופים בשבי חמאס, ועל נפילתם של שלושת השוטרים בפיגוע הקטלני, שלא להיכנע לתכתיבים של ארגון הטרור חמאס. תמלול דבריו:

הלב שותת דם, הכאב מציף את הלב. תשעה קורבנות קדושים וטהורים שעלו הבוקר על המזבח על קידוש השם, על המזבח הזה עליו יהודים מקריבים קורבנות כבר אלפי שנים. דווקא בבוקר הזה, דווקא כשהערבות של יהודי אחד מציפה את העולם, מעירה את העולם כולו, דווקא בבוקר הזה אסור לנו ליפול לידיים של השונאים שלנו. אסור לנו ליפול לידיים של הרוצח המרצח הזה שאני לא רוצה אפילו להזכיר את שמו. סינוואר הלך למלחמה בשביעי באוקטובר כי הוא ידע שיבוא הבוקר הזה. הוא ידע שיבוא היום שהרחמים היהודיים יציפו את הלב, שהערבות היהודית שאין כמוה בעולם תשחק לידיים שלו. דווקא בבוקר הזה צריכים לומר את המילים הקשות והנוראות.

הגענו לבוקר הזה בגלל אדם ששוחרר בעסקת חטופים. הגענו לבוקר הזה בגלל בוקר אחר שריחמנו יותר מדי, שהערבות ההדדית שלנו אמרה 'יהיה בסדר, נשחרר אותו ויהיה בסדר'. אבל על זה אין מחילה.

הנביא אומר: הקדוש ברוך הוא האריך אף לדוד המלך למרות שדוד נחשד בעוונות חמורים ביותר, כמו שהגמרא אומרת 'דוד חטא בשתיים ולא עלתה לו במלוכה'. הקדוש ברוך הוא האריך אף והוא וזרעו עד סוף כל הדורות, עד משיח צדקנו יגלה מהרה, כולם מזרעו של דוד המלך. שאול חטא באחת בסך הכל. שאול היה מלך גבוה משכמו ומעלה, גבוה מכל העם. חטא באחת, הקדוש ברוך הוא לא מחל לו וקרע את המלוכה ממנו ומזרעו עד סוף כל הדורות. למה? כי שאול ריחם על אכזרים. ומלך לא יכול לרחם על אכזרים.

ההגדרה של מלך העם – מי שצריך להסתכל הרחק קדימה, להסתכל רחוק ולשאול את עצמו לא איך אני פותר את הבעיה של הבוקר, אלא איך אני מפרש את הבוקר הזה, איך אני אבין אותו עוד 50 שנה, עוד 100 שנה. ולצערנו לא צריכים להסתכל כל כך רחוק. מה ששוחרר חזר אלינו תוך כמה שנים ספורות פי כמה וכמה.

אי אפשר לחזור על אותה טעות ולצפות לתוצאה שונה. אי אפשר להגיד עוד פעם 'אנחנו נדע לחזור לשם'. לא נדע לחזור לשם. לא ידענו לחזור לשם אחרי שיצאנו מלבנון, לא ידענו לחזור לשם אחרי שיצאנו מעזה. אנחנו לא יודעים. תראו מה אנחנו עוברים בג'נין, אפילו בתוך הארץ. תראו מה אנחנו עוברים, כמה חיילים נהרגים, כמה כוחות צריכים להקריב בתוך השטח שלנו. אז לחשוב שמחר שנצא נדע לחזור? מי ייתן לנו לחזור? אנחנו יודעים מי ייבחר בארצות הברית עוד חודשיים? יכולים לדעת מה העולם ייתן לנו?

צריך להפסיק לחזור על אותה טעות ולצפות לתוצאה שונה. זו טיפשות, כמו הפתגם הידוע. אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה. אנחנו חיים בג'ונגל, אנחנו חיים בשכונה הכי קשה במזרח התיכון, ובג'ונגל הכללים הם אחרים. צריכים להסתכל רחוק, צריכים להסתכל אחרת, ולא לשאול את עצמנו מה אומרים היהודים אלא מה מבינים הגויים, מה הם מפרשים מהמעשים שלנו.

אסור לנו שהרחמים שלנו יהפכו להיות אלה שמפילים אותנו, אלה שבסוף שופכים את דמנו עצמנו חס ושלום. עומדים בערבו של חודש אלול, חודש הרחמים האמיתיים. הרחמים והסליחות מבקשים מהקדוש ברוך הוא שכבר יאיר את רחמיו הגדולים והמרובים, ונזכה כבר לגאולת עולם. כמה עוד אפשר לשלם מחירים? כמה יהודים עוד? באמת, רק על החילול השם שקורה פה. למה יאמרו הגויים 'איה אלוקיהם'? ריבונו של עולם, תרחם עלינו. שיתחיל חודש אחר, שתסתיים השנה אחרת כבר, ובאמת תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.